והאיכר לא מפחד כלל: אנשי השדה מספרים על השוק בגבעתיים

כבר יותר משנתיים מדי יום שישי מתקיים ברחבת קניון גבעתיים שוק איכרים, ובו חקלאים וחקלאיות מוכרים את התוצרת היישר מהשדה. שוק האיכרים הראשון בישראל התקיים בנמל תל אביב, והוא אירוע תרבותי שמתרחש במדינות רבות בעולם, כאשר בכל מדינה ניכר חותמו הקולינרי של האזור.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

ביקור בשוק הוא דרך מצוינת ללמוד על התרבות המקומית האותנטית ועל המסורת, יתרונו בכך שהלקוח רוכש את המזון ישירות מהחלקאי, מה שתורם לרווח ישיר להם, ורווח ללקוח, בכך שמקבל תוצרת טרייה וטובה יותר, שמחזיקה יותר זמן. שוחחנו עם חקלאית וחקלאי שמוכרים את תוצרתם בשוק, שספרו לנו על שגרת היום במהלך השבוע, על המקום ממנו באו, ומה אהוב עליהם בעבודת השדה.

יעניין אותך גם

השיג במרמה מיליון שקל: החל משפטו של דיקן הסטודנטים לשעבר

סימן שאתה בעיר: סיון גולדברג הקים רשימת צעירים בגבעתיים

“אם קונים חסה בשוק היא מחזיקה שבוע”

רבקה קושניר, חקלאית, מושב צור משה

“אני גרה במושב בערך 30 שנה. אני לא דור רביעי לחקלאים”, מספרת קושניר איך מצאה את עצמה סוחרת בשוק, “הייתי עירונית לפני זה, אנחנו מגדלים במשק זיתים, כמה זנים ומעט ירקות ופירות, גם קצת תותים בחלקות אחרות במושב”.

איך זה להיות חקלאית?

“עבודה קשה. יש הרבה גורמים משפיעים על טיב התוצרת והכמות, למשל יש שנים שיש הרבה זיתים ויש שנים שישי מעט, ואין לדעת במה זה תלוי. בהתחלה טענו שזה לסירוגין, אבל אף אחד לא הצליח לפצח את הקוד של הסירוגיות וזה לא רק בזיתים גם בדברים אחרים אבל פחות. כן יורד גשם, לא יורד גשם. המדינה לא מעודדת חקלאות, במקום במדינות אחרות לתת סובסידיות לחקלאות, היא מעלה את מחירי המים ומקצצת את ההקצבות של המים, מא ששתלתי את הזיתים אני חשובת שמחיר המים עלה פי ארבע, כלומר כשחשבתי לעצמי כמה אני ארוויח לא נכון היום. ויש פה הרבה אנשים שזנחו את החלקות”.

איך מתמודדים עם הקשיים?

“אנחנו משתדלים מכל דבר שאנחנו מגדלים להפיק משהו, שלפחות תהיה איזה שהוא הכנסה מזה, אם ה זיתים אז גם לכבוש ולהפיק מהם שמן, אם זה עגבניות או מלפפונים אז גם להמחיץ ולעשות ממרחים, אם יש פירות אז לעשות מזה ריבות”.

מה את אוהבת בעבודה הזאת?

“אני אוהבת באופן כללי וגם בזה, לראות משהו שזרעתי ויצא מזה משהו. תוצר. כשאת עובדת במשרד את מצלצלת מתייקת מסדרת ניירות, בזה את רואה תוצר, הייתי מנהלת בית ספר בנתניה”.

כמה שנים ניהלת בית ספר?

“13”.

איך עשית את המעבר לחקלאות?

“עברתי לגור במושב וזה היה נראה לי טבעי. אני באופן כללי כל הזמן מתעסקת עם הגינה ומדברת אל הפרחים”.

מה היתרונות והחסרונות של שוק האיכרים?

“הבעיה היחידה שלא ראיתי במקומות אחרים שרוב החקלאים מגדלים מוצר אחד או שניים, זה לא מספיק כדי להקים דוכן. חלק מהאנשים בשוק מגדלים חלק מהתוצרת שלהם ואת היתר הם קונים משכנים. למשל אני נותנת להם שמן והם נותנים לי לימון. היתרונות של לקנות בשוק זה הכל מאוד טרי הרבה יותר מאשר במקומות אחרים, זה לא עובר עוד מקרר ועוד יד, אני לא יודעת כמה זה זול, אבל אם קונים חסה בשוק היא מחזיקה שבוע ולא כמו בסופר יומיים וחצי. ועוד דבר, שאני חושבת למשל בדוכן שלי אחד היתרונות שאני לא בטוחה כמה מודעים לזה, היום בחקלאות יש הרבה ישוביים שמשקים במי שפכים שעברו ניקוי וטיהור, עצים מותר להשקות אבל אצלנו אנחנו משקים עם מים מבאר שיש אצלנו במושב. הרבה אנשים שקונים בשוק הם לקוחות קבועים. נוצר איזשהו קשר, גם אם לא יודעים את השם, ונוצרים קשרים אנחנו יודעים משהו, אם מישהו לא מגיע אנחנו יודעים ושואלים מה קרה, וגם אני רואה ילדים בעגלה ואת גדלה יחד איתם, אני יודעת איזה סוג זיתים הם רוצים, מי אוכל חריף מי לא, גודל הקופסא. נוצר קשר יותר אישי. המוכרים מכירים אחד את השני, מחליפים ביננו”.

“לקום בבוקר זה תענוג”

גיא רוקח, חקלאי ממושב שחר שבחבל לכיש

“הגידול שאנחנו מתמחים בו בעיקר כל הירוקים, כוסברה, נענע, פטרוזיליה, שמיר, סלרי, שורש סלרי, שורש פטרוזיליה, שרי, פלפלונים ומלפפונים מיני, כל סוגי החסות”, סוקר רוקח את מרכולתו, “אנחנו משתמשים בריסוסים אורגניים בלבד, אנחנו לא אורגנים, אבל הריסוסים אורגנים, מתכלים עם הזמן. אני דור שלישי של מגדלים, אני בן 27 אבא שלי עבד בזה וסבא שלי עבד בזה”.

איך נראית שגרת היום שלך?

“אנחנו קמים בחמש בבוקר, מסתובבים בשטחים רואים שהכל בסדר, מפזרים את התאלינדים בחממה וכל אחד בשטח שלו, פותחים מים איפה שצריך, ולפי הזמנות אנחנו קוטפים את הסחורה”.

היום עובדים בשדה בעיקר תאילנדים?

“כן”.

מתי השתילה?

“ירק זה גידול שהוא מתחדש כל כמה חודשים. כשאני שותל אני שותל בהדרגה כל השנה. אני זורע אותו בשלבים שכל יום יהיה לי תוצרת בעצם”.

מה אתה אוהב בעבודה שלך?

“קודם כל את השעות. לקום בבוקר זה תענוג. ולראות תוצר שאת מגדלת אותו מספר חודשים, אין משהו יותר מספק מזה. את עובדת קשה ובסוף את רואה את התוצרת ומכרת אותה ואנשים מבסוטים ומחמיאים לך בשוק, אין יותר כיף מזה”.

איך מתנהלת העבודה בשוק?

“הלקוחות מדהימים. בגדול אוכלוסיה מדהימה, כיף לעבוד בגבעתיים, גם כל הסוחרים חברים, יצרנו חברותא בין הסוחרים. בסופו של דבר כולנו חקלאים וחברים. אווירה ממש טובה, כיף לי לבוא ביום שישי שם לשוק. וזה סוג של בריחה מהשגרה. כל היום את בשטח עובדת וביום שישי כביכול את יוצאת לעיר הגדולה ורואה קצת עולם”.

מה אנשים לא יודעים על הקשיים של החקלאים בישראל?

“כמו שידוע לך יש היום הרבה סופרים והרשתות הגדולות מייבאות את כל המלפפונים והעגבניות, מה שגורם לנו החקלאים לזרוק הרבה סחורה. אני רואה את החברים שלי עובדים כל השנה ומתי שעולה טיפה המחיר שיכול להרוויח, אז הרשתות מייבאות טונות של סחורה מטורקיה, מעזה, ממדינות עוינות, והן מוכרות קילו עגבניה בשקל, בזמן שהחקלאי, שעלות הגידול שלו בקיץ עם כל המים שצריך להשקיע, עולה לו בין חמש שש שקל לקילו. רק עלות המים בקיץ. וכדי שירוויח הוא מוכר פי 5 או פי 7, ובעזה הם מוכנים למכור לך עגבניה בכמה אגורות בודדות לקילו רק כדי שאקנה, שהיומית הפועל הפלסטיני היא 30 שקל ליום, את לא יכולה להשוות לפועל תאילנדי שאת משלמת לו שכר מינימום”.