הסרטון שהביך את רואה החשבון הידוע מרמת גן

כשהיא נכנסה אלי למשרד, לא יכולתי להתיק את עיניי מהמבט העגמומי שלה. הייתה שם עצבות אמיתית. לא ייאוש, לא כעס, פשוט צער עמוק. אמה הגיעה איתה. זה החלק הקשה בתפקיד, להסתכל בעיניים המרוסקות של הורים שרואים את מה שעובר על הילד שלהם ברגעים כאלה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הם מתגוררים ברמת גן. היא סיפרה לי בשקט שבעלה הוא רואה חשבון, יש לו משרד עם שותפים, אבל כנראה שהוא בדיכאון. כי כבר חודשים שהוא מגיע למשרד רק פעמיים בשבוע ובשאר הזמן הוא פשוט בבית. היא המפרנסת העיקרית, במשרה בכירה בבנק. ההורים שלה שילמו לו הרבה חובות כבר בתחילת הנישואין. והיא עובדת, קשה מאוד, עד הערב. משתדלת להגיע פעמיים בשבוע לילדים מוקדם. היא הייתה רוצה לבוא יותר, אבל המצב הכלכלי לא מאפשר, הוא כמעט ולא עובד.

שאלתי אותה מה המחשבות שלה לגבי מקור הבעיה – אולי המקצוע הזה לא מתאים לו בכלל? אולי הוא לא מקצועי? איך זה שהוא רו”ח כל כך הרבה שנים ולא הולך לעבודה כל בוקר? היא הסבירה שבעבר עבד בהייטק והרוויח המון כסף, אבל אז בשנים האחרונות הוא פשוט בדיכאון. אין ביניהם יחסי מין, אין אינטימיות, הוא פשוט מיואש ומסרב לטיפול.

ואז הוא פשוט הודיע לה שנראה לו שאם יתגרשו הוא ירגיש יותר טוב. כשהיא שאלה למה, הוא אמר שאין לו תשובה והוא פשוט מקווה שזה יגרום לו להרגיש יותר טוב. היא שאלה אם הוא לא רוצה יעוץ זוגי? או אולי שיסעו קצת ביחד? או טיפול? הוא השיב שלא. כרגע הוא חושב שזה הפתרון היחיד.
שאלתי אותה אם היא מאמינה לו? אם יש סיכוי שהוא בוגד? היא האמינה לו בכל לבה ואמרה שאין שום סיכוי בעולם שהוא בוגד. “הוא רק בבית”, היא התעקשה. הצעתי לשכור את שירותיו של חוקר פרטי, היא סירבה בתוקף. “חבל על הכסף”, היא אמרה, “הוא כמעט לא יוצא מהבית. במיטה כל היום… בדיכאון”.

היא נסעה לחו”ל עם הבן לטיול בר מצווה שהובטח לו מראש, לשבוע. אני חרגתי ממנהגי, התקשרתי לאמה ואמרתי לה שאחרי 20 שנה במקצוע הזה החושים שלי מספיק מחודדים כדי להרגיש שמשהו בסיפור הזה לא מריח טוב, שלא מסתדר לי. אמרתי לה שאני יודעת שהבת שלה לא רוצה חוקר פרטי, אבל אולי לא יזיק שנשכור חוקר בכל זאת, מקסימום לא נגלה כלום. האם האמיצה, שחששה מאוד מתגובת בתה, זרמה איתי.

כשהיא חזרה מחו”ל פגשתי אותה בקפה ליד הבית, שאלתי אותה אם כבר גילתה מה סיבת הגירושין. היא אמרה שלא.
שאלתי אם היה מקל עליה לדעת. היא ענתה שאם היה משהו שגורם לה להבין את הסיטואציה, זה היה משחרר אותה מהעצבות הזו ומהתחושה שהם עושים טעות ושיש עוד על מה להילחם.
הראיתי לה את סרט הווידאו ששלח לי החוקר. היא הייתה בהלם! מדובר היה באחת האימהות מוועד הכיתה, הולכת עם בעלה, והוא, בכל יום, מבזבז עליה כסף, יוצא איתה בבקרים לבתי קפה במקום ללכת לעבודה, הם הולכים לקניות, לסידורים שלה, מתנשקים, מסתודדים ובסוף נכנסים לצימר.

“הסרטון הזה שינה את חיי”, היא תגיד לי שבוע לאחר מכן, כשתיכנס למשרדי, ואת העצב העמוק בעיניה יחליף ניצוץ של כעס עוצמתי של אדם שחשף את מי שרימה אותו.
קצת לפני החג הוא חתם על הסכם בדיוק כמו שניסחתי אותו! כשהוא מוותר על הזכויות הסוציאליות ועוזב את הבית במידי. היא נשמה לרווחה. העובדה שידעה את הסיבה שחררה אותה לחופשי.

צדו השני של הסיפור הוא למעשה מה עובר בראשו של גבר. אני מניחה שהוא סיפר לעצמו שאם היא לא תדע שהוא עוזב אותה עבור מישהי אחרת, היא תיפגע פחות. שאם היא לא תדע, גם הילדים לא יידעו ואז הוא ייצא לו בנחת ובהסכמה מהנישואין האלה בלי לעשות פשרות.

גם לפרק נישואים צריך בטוב, אבל תגיעו לסיטואציה כשאתם מביאים איתכם את כל המידע לשולחן המו”מ. כך גם ההסכם יהיה יותר נכון וגם מערכת היחסים העתידית, זו שלא נגמרת כי התגרשתם, אתם עדין הורים לילדים במשותף.

הכותבת היא בעלת משרד ברמת גן לענייני משפחה, לשאלות:
03-546-9118