החיים החדשים והמסעירים של סילבי

איך הייתם מגיבים אם הייתם מגלים שהילד המושלם שנולד לכם אוטיסט? יש כאלה שמרגישים שהשמיים נפלו עליהם, יש הורים – לרוב חרדים – שמקבלים באהבה את גזירת השם ויש מי שמתחילים במסע רוחני שמסתיים בלידה של ספר. זה מה שקרה לסילביה ברזני, תושבת רמת גן, שמוציאה בימים אלה את הספר המסקרן “הסיפור שלי עליך” (הוצאת ספרי ניב), שמראה כיצד ניתן להתרומם גם מהמקום הנמוך ביותר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

גיבורת הספר חווה משבר בחיי נישואיה לאחר הלידה. ההיריון והלידה מובילים אותה גם למאבק מייאש עם המשקל. במהלך העלילה היא הופכת מאישה מלאה וכבויה בעלת דימוי גוף נחלש אחרי לידה, לאישה מלאת אנרגיה שמקבלת את גופה ומיניותה באהבה ומלמדת גם את הקוראות לאהוב את עצמן.

במרכז הספר ניצבת דמותה של שירלי, בת 29. אנו פוגשים אותה ברגע הלידה ומיד אחריו אנו מתוודעים למערכת היחסים הקשה שלה ושל בעלה. השניים אינם מסוגלים להתמודד עם הקשיים הכלכליים שלהם. שירלי מרגישה חסרת אונים ושוקעת בעצבות ואילו בעלה מתעלם מהקשיים ומסתגר בעצמו.

שירלי היא בחורה חולמנית שמעדיפה לברוח מהמציאות כשברקע מוסיקה שמתאימה לחלומות בהקיץ. חלומות רבים של שירלי עוסקים במין ובמיניות והיא מוצאת עצמה נוגעת בעצמה, אך השינויים שחוללו בגופה ההיריון והלידה משפיעים על הדימוי העצמי שלה והיא מתקשה להיזכר בדברים שהסבו לה אושר בעבר. הקשר שלה עם בעלה רווי מריבות, והתינוק הופך להיות כל עולמה.

ערב אחד היא נכנסת לפורום אקראי באינטרנט ומגלה עולם שלם. היא פותחת כינוי אנונימי שבו כל האישיות השמחה והסקסית שלה חוזרת ומקבלת ביטוי יותר חזק. הקלות שבה המקלדת גומעת מילותיה ממכרת והיא נשאבת לעולם מקביל. היתקלות מקרית בפורום יוצרת קשר וירטואלי אינטנסיבי. שני הצדדים בוחרים להישאר אנונימיים ומשוחחים זה עם זו על תחושותיהם. שירלי מגלה שהגבר מהצד השני מזהה את המצוקות שלה מבעד למילים הכתובות ומצליח להעביר אליה כוחות להתמודד עם הקשיים השונים בחיי היום יום שלה. לצד התמיכה שהוא מושיט לה, הוא מחמיא לה על דרך הביטוי הנפלאה שלה ועל כתיבתה השנונה. למרות הקרבה בין השניים, שירלי אינה מספרת לו שהיא נשואה והם לא נפגשים. השיחות האלה מחזקות את שירלי והיא מחליטה להתגרש ולהתחיל חיים חדשים.

לאחר גירושיה מגלה שירלי מחדש את מיניותה במפגשים שונים ומאתגרת את עצמה בחציית קווים – היא בוחרת להפוך את הקשר הווירטואלי לממשי. הרעב והכיסופים לחופש והגשמה עצמית מציפים אותה והיא שוקעת במערבולת של תאוות, יצרים וסקס כוחני שבודק גבולות ואושר חדש. “אני גרושה שגילתה שוב עולם חדש וצבעוני של יצרים. חיי הנישואים שלי בשנים האחרונות היו קשים כמו לזוגות אחרים שחוו גירושים. גיליתי פתאום את האינטרנט והבנתי את הכוח שיש למילה הכתובה”, היא אומרת.

ברזני כותבת לא מעט על גידול בנה המיוחד. “שנה אחרי הגירושים חטפתי ‘מכה’ כשאמרו לי שיש לבן שלי אוטיזם. אני חושבת שעדיין לא התאוששתי מהחבטה הזאת. אני חושבת שעדיין יש בי כעס לא פתור. היו שנים שבעטתי בכל מה שהאמנתי בו כי הרגשתי שלא הגיע לי והייתי לוחמנית. היו תקופות שחיפשתי למי עשיתי רע. מול מי חטאתי שלבני היפיפה  צפויים חיים מורכבים”.

“אני כותבת על אוטיזם בכמה מקומות והרבה פעמים אני מייצרת חילוקי דעות ועמדות נוקבות לגביי. יש הורים שכותבים לי בפרטי שאני מתרגמת את המחשבות שלהם  למילים ואומרת מה שהם לא מעזים להגיד בקול ויש הורים שמלינים עליי וכועסים על המילים הקשות שלי, ואז אני צריכה להצטדק ולהכריז על אהבתי המוחלטת לבן שלי”.

ברזני: “חשוב לי שבאמצעות קריאת הספר, אנשים ידעו שאפשר להתרומם גם מבור אפל, שאפשר למצוא אהבה וחברים בכל מקום, שיש בתוך כל אחד כוח מאד חזק שלפעמים אנחנו לא מכירים אותו כלל ולא יודעים להשתמש בו. חשוב לי שאנשים שקשה להם ידעו שיש בוקר לכל לילה ושיש אהבה בכל מקום. חשוב לי שנשים מלאות כמוני יידעו לאהוב את עצמן, להסתכל במראה ולהגיד לעצמן שהן יפות, סקסיות ומיניות”.

אהבה – היא משתלמת?

“פעם חשבתי על המשפט הזה: ‘אהבה היא כאב שאין לו סוף’. אני לא זוכרת מי אמר, אבל התעסקתי עם זה הרבה. כשאוהבים מישהו מאוד וזה נגמר זה כואב. כשאוהבים ילד, כשיש ילדים הדאגה להם מכרסמת תמיד, מפריעה ומדירה שינה – קצת פסימי אני יודעת, אבל אהבה זה משהו מאד חמקמק, מתעתע, אבל משתלמת כי היא גורמת לדם של חיים לזרום לנו בגוף”.

למה כתבת את הספר? מאיפה הבערה לכתוב? מתי הבנת שיש לך סיפור ביד והרגשת שהחלום שלך הוא לספר אותו.

“כשהתחלתי לכתוב בפורומים אקראיים ובכלל באינטרנט הבנתי פתאום כמה קל לי לתמלל רגשות וסיטואציות. התחברתי מייד לאנשים. הכתיבה סידרה לי את המחשבות, הייתה כמו טיפול נפשי. אני מעולם לא הייתי אצל פסיכולוג. פשוט כתבתי על מה שקורה לי, בכיתי תוך כדי, צחקתי. קראתי שוב ושוב והבנתי מה עבר עליי. העולם החדש של הגירושים שנפתח בפניי עימת אותי מחדש אל מול המיניות שלי וזרק אותי להישרדות חדשה – כזאת שנשים רבות חוות. האבחון של הבן שלי גרר אותי לבור של צער ומשיתי עצמי לאט ובזהירות ממנו, ואז התגבש בי החלום להוציא ספר. לספר סיפור. סיפור אוניברסלי של אישה צעירה שרוצה לנשום, לחיות, לאהוב ועל הדרך יש לה גם ילד מיוחד”.

סילבי מקריאה קטע מתוך הספר:

מה המסר שלך לעולם? לאנשים? מה היית רוצה שייקחו ממך?

“החיים הם פסיפס של  חוויות: קשות, מאושרות, מצחיקות, כואבות. זה פסיפס שבסוף מרכיב תמונה שהיא החיים. בסוף זה פחות משנה איפה טעינו ואני פחות מאמינה בלהתחרט היום. מה שחשוב הוא איך נראית התמונה בסוף, והכי חשוב זה לנסות להגשים חלומות – חלום אחד קטן בכל פעם. כמו שהגשמתי את החלום שלי לספר. הכי חשוב לי – להראות איך אפשר להתרומם שוב ושוב”. להראות לחברה שאוטיזם זה לא מחלה, יש כל כך הרבה קסם ותבונה לילדים האלה, רק צריך לקבל אותם, למצוא מקום בלב”.