יום שלישי , נובמבר 19 2019
ראשי / האומנות של הדור השני: דקלה בניאל יוצרת מהפצע

האומנות של הדור השני: דקלה בניאל יוצרת מהפצע

מחר יתקיים בגלריית מכון המים בגבעתיים רב שיח בנושא דרכי ההבעה האמנותית של אמני "הדור שני" לשואה בישראל. בניאל מספרת על היצירה מתוך הזיכרון

יצירות של הדור השני לשואה, צילום אילוסטרציה
יצירות של הדור השני לשואה, צילום אילוסטרציה

מחר בשעה 12:00 יתקיים בגלריית מכון המים, הגלרייה העירונית גבעתיים, שיח גלריה על התערוכה בשם אמי. המפגש יכלול הרצאה בליווי שקופיות העוסקת באמנות ובדרכי הבעה אמנותית של אמני "הדור שני" לשואה בישראל, בהנחיית ד"ר מור פרסיאדו מהמחלקה לתרבות יהודית אוניברסיטת בר אילן.

מתוך התערוכה נולדתי לתחרה, צילום: יח
מתוך התערוכה נולדתי לתחרה, צילום: יח"צ

  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "רמת גן" info@www.rgg-news.co.il


בימים אלו מוצגת בגלריה התערוכה "נולדתי לתחרה", תערוכת מולטימדיה משותפת של האמניות, אליזבט ודקלה בניאל, אם ובת, העוסקת גם היא בנושא זה. שוחחנו עם דקלה, בתה של אליזבת׳ ועם אוצר התערוכה.

"מדובר פה בסיפור של ילדה המחפשת את הזהות שלה"

דקלה דניאל, ילידת 67, היא מלחינה ויוצרת בין תחומית. "אני מפיקה מופעים שמשלבים מוסיקה ואמניות במה וויזואליות, ובעצמי גם יוצרת בוידאו", מספרת דניאל, "ואני מאוד פעילה בארץ. אני מופיעה במוזיאון תל אביב ובתאטרון ירושלים. בדרך כלל הופעות מוסיקה ומולטימדיה וזו פעם ראשונה שזה נטו תערוכת אמנות ולא מלווה במוסיקה או קונצרט. אלא משהו שהוא נטו תערוכת אמנות".

ילדה בתנועה, צילום: יח
ילדה בתנועה, צילום: יח"צ

על מה התערוכה?

"לתערוכה קוראים נולדתי לתחרה, וזה בעצם הכותרת של טקסט בעצם שכתבה אמא שלי שמתאר את התלאות שלה בתור ילדה שנולדה ב-39 בורשה והייתה צריכה לעבור את עניין הפליטות, הבריחה לרוסיה והחיים בבית יתומים. מעבר לסיפור ההיסטורי, מדובר פה בעצם בסיפור של ילדה המחפשת את הזהות שלה. כל השנים היא נסתה לחפש את עצמה בכל מיני צורות. היא מכירה את עצמה בתור ילדה שוב ושוב, במהלך השנים היא חשה שהילדה הזאת צריכה לזוז, שהילדה קפואה וחיפשנו דרך איך הילדה תזוז חשבנו אולי דרך מחול, ואז עלה הרעיון של וידאו וכך אפשר שהילדה תנוע, מה שמעניין זה שאני חושבת שיש פה אנלוגייה לתהליכים רגשיים שקורים, כשהילדה במיצב היא אולי אולי האם, זזה בעצמה ויוצאת מהקפאון".

אמא שלך?

"כן. אמא שלי כל הזמן אומרת שהיא רוצה לתת ביטוי לקול הילדים שנספו והפליטים, זה משהו אוניברסלי. זה יכול להיות היום גם בסוריה או בגבול אמריקה מקסיקו ויש ילדים שגרים ללא בית וללא משפחה ויש בהם חלל מאוד גדול שאמא שלי ממלאת באמצעות האמנות. אני שותפה בתהליך של להניע את הילדה, לתת לילדה הזאת תנועה. משהו מעניין בקשר למיצב עצמו, זה שבחרנו לעשות את הוידאו לעשות על פסים פסים של בדים. כי הפסים האלה היו הלבוש של הילדים בבית יתומים. היו להם כל הזמן פסים בצורה של שחור לבן. וחוץ מזה אנחנו נותנות את העדות ההיסטורית והסיפור ואת המיצב המאוד מרשים מלווה בילדות שלה שהיא מספרת אותה ומוצגת בטלוויזיה על מסך פלזמה גדול ובחלק מהמיצב שומעים אותה בעצם מספרת את הסיפור".

רב שיח בגלריה יתקיים מחר, צילום: יח
רב שיח בגלריה יתקיים מחר, צילום: יח"צ

דורון פולק, אוצר התערוכה ומנהל מכון המים, מוסיף: "זו תערוכה מאוד מיוחדת. חיבור של אמניות, אמא ובת, שהיה ניסיון לתרגם פיסות של זכרון מהילדות של האמא, אותן היא בעצם ציירה במקור, כל הזכרון זה בעצם אינטרפטציה ויזואלית של הזכרון, תרגום ויזואלי של הזכרונות שלה
שהיא בעצם במלחמה הרחיקו אותה מורשה למקום שהייתה, למזרח בבית יתומים גדלה, והיא את כל ההדחקה והתסכול והקשיים והיתמות היא תרגמה לרישומים".

כמה רלוונטי העיסוק בשואה בשיח האמנותי?

"כשאני פתחתי את מכון המים הייתי באמצע פרויקט של אבא שלי על השואה, כי מכון המים היה נראה לי כמו בית על השואה. והחקתי את הנושא, וכל תערוכה שמטפלת בזה נראית נורא מתאימה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

גיל ריבה

גיל ריבה משחק עם חברים בתיאטרון גבעתיים