עדן הרטמן בת 19.5 היא נס רפואי. היא הוגדרה כצמח למשך שנה בעקבות עמידת ידיים תמימה אותה ביצעה בגיל 10 בשיעור ספורט בבית ספר “חשמונאים” ברמת גן.
“הרופאים הכינו את ההורים שלי לגרוע מכל”, היא מספרת. “אפילו דיברו איתם על תרומת איברים. אבל אז קרה נס”.
תארי לי את הרגע שבו התעוררת
“אני לא זוכרת הרבה. אני זוכרת את מה שסיפרו לי וכמה רגשות מעורפלים. לא ידעתי מי אני, מה שמי ונורא פחדתי. לא זיהיתי אף אחד מבני משפחתי. אז היינו שלושה אחים, אחי הגדול אני ואחותי הקטנה. הם ישבו לידי דיברו איתי ואני בכלל לא הכרתי אותם”.
איך נראו החיים שלך אחרי שהתעוררת?
“נפגעתי באונה השמאלית של המוח. טופלתי בבית החולים לוינשטיין, שם לימדו אותי את הכל מחדש. בתקופה הראשונה לאחר שהתעוררתי לא יכולתי לדבר, לתקשר, לקרוא או לכתוב. כל הפעולות הבסיסיות שידעתי נעלמו. הייתי צריכה ללמוד הכל מהתחלה”.
ההורים של עדן תמכו בה לאורך כל הדרך ולא ויתרו, גם כשהכינו אותם לגרוע מכל. “הם עודדו אותי ולא הביעו את הקשיים שהם עוברים בפניי. אמי לקחה פסק זמן מהעבודה והייתה לצידי במשך כל אותה התקופה”.
בתום ההחלמה היו לעדן התקפי אפילפסיה בגלל המכה שחטפה. כיום היא חיה את חייה כמו כל נערה.
פגשנו את עדן כשהגיעה לאודישן באולפני שיר בתל אביב, בהנהלת רובי ראובני.”במהלך השיקום התחלתי לכתוב שירים על מה שעברתי”.
שונה מכולם / עדן הרטמן
הולכת שמחה לכיתה אהובה
מחזירים מבחנים אושר וגאווה
לימודים הפסקות חברות וכיף
יום שכולו מהר מתעופף
שובבות ושמחה ומלא חוויות
מספרים זה לזה לפני כניסת המורה
לפני כניסה לעוד יום שגרה
לפתע זה ללא אזהרה זה קרה
עמידת ידיים וכאב משתק
כאב איום בראשי כאב שחונק
עמוד בטון שעמד במקום
שומר את סודי מאז עד היום
רצים מכל צד אלי מגיעים
אחיות אחים וצוות רופאים
מכונת החייאה ורעש רועם
מנסים למצוא את הגורם
מנסים להחיות לעצור את הרעד
ואני לא מגיבה והכל שומעת
דיבורים בהלה ויאוש של כולם
מי צריך את זה בעולם
בוכה בליבי בלי קול בלי דמעות
וכך עובר לו היום ועוברות השעות
רואה את הכל ללא כל תגובה
בליבי יודעת את התשובה
בחוץ רועש בחדר דממה
אני זועקת קולי לא נשמע
בחוץ שלכת מתחלפת עונה
גופי כואב נשמתי מעונה
הניחו הרפו תנו לי ללכת
אתמזג לי בעפר עם עלי השלכת
אמא בוכה חרש בצד המיטה
ים של דמעות אין לה שליטה
בראשי שעון ענק מתקתק
עצור אותו אלוהים שייפסק
מחטים וזריקות תרופות אין ספור
יודעת בלב זה לא יעזור
אמא חבקי אותי חיבוק אחרון
ואוכל בשקט ללכת לישון
היתה ילדה ואיננה עוד
אמא די לא צריך לבכות
כבר לא יכאב אלך לי לנוח
בעשב הרך במשב של הרוח
אהיה חופשיה כמו פרפר
בעלות השחר המואר
חוץ מכתיבה, עדן גם החלה לשיר. “כולם מסביב התפעלו מהקול שלי ואמרו לי שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו. עם הזמן התחלתי ללמוד פיתוח קול וכיום אני מרגישה שאני מוכנה לצאת לדרך”.
אז מה החלום הגדול?
“לשיר על במה גדולה ולשמח אנשים והכי חשוב לחיות חיים טובים ובריאים”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
