היום זה נשמע כמעט דמיוני אבל פעם רמת גן הייתה מעצמה של קולנוע. לא כזו שמצלמים בה סרטים, למרות שבספארי צולמו לא מעט סרטים, אלא בעיקר כזו שיש בה ריבוי של בתי קולנוע. אני זוכרת לפחות שמונה כאלה (אם פספסתי משהו אשמח שתאירו את עיניי) וכולם נעלמו מזמן מהנוף: אורדע, ארמון, לילי, רמה, הדר, אואזיס, קסם וגל אור.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
מכל הרשימה הזו נחרט בזיכרוני הקולנוע שהיה הקרוב ביותר לביתי – קולנוע לילי בשדרות ירושלים. ללכת לראות סרט בקולנוע הזה היה באמת חוויה. הוא לא היה קולנוע מפואר ומפנק, ובוודאי שלא VIP עם אוכל ושתייה. גם הכיסאות לא היו נוחים במיוחד, ובכל זאת אז לא ייחסנו חשיבות לתנאים מסביב. פשוט נהנינו מהאווירה, מהסרט על המסך ומקסם הקולנוע.
היום הקולנוע הזה לא פעיל, ולמיטב ידיעתי אין זכר לשאר בתי הקולנוע שהיו שם דבר בעיר. קולנוע אורדע הפך לסופר-פארם וקולנוע רמת גן ברחוב ז’בוטינסקי הפך למצבת דב גרונר – לוחם בבריגדה היהודית. תודו שזה כשלעצמו אירוניה. מקום תוסס ומלא חיים הופך לאנדרטה ואפילו לא לכזו שמזכירה את עברו של המקום. אם ראש העירייה קורא את הכתבה הזו הייתי ממליצה לו בחום להפוך לפחות אחד מבתי הקולנוע למוזיאון קולנוע שיזכיר את עברה של העיר.
אני הייתי הולכת על קולנוע אואזיס ברחוב הרצל. בילדותי השם האקזוטי הזה, שמשמעותו נווה מדבר, מאוד סקרן אותי. היום אני מסתכלת על השממה הקולנועית בעיר (חוץ מהקולנוע בקניון איילון) והלב נחמץ. אני בטוחה שאם היו פותחים קולנוע אחד במרכז העיר היה לזה ביקוש, לפחות בקרב הקהל המבוגר. ראש העירייה, הכדור בידיים שלך. בוא נשמח את ההורים שלנו וניתן כבוד לעבר.
עד כאן חברים מסע הקסם שלנו לעבר הקולנוע של פעם ברמת גן. אם שכחתי משהו אני אשמח לשמוע מכם ואם יש לך רעיונות להאיר את העבר של העיר – אתם יותר ממוזמנים לפנות אליי.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
