אלימות בני נוער

“תופעת האלימות מדירה שינה מעיניי”, אמרה בר כהן. “ברמת גן כבר פועלים, אבל בלי מענה לאומי רחב  בתקצוב, באכיפה ובכוח אדם, לא נצליח לנצח אותה. המדינה חייבת להבין שזה אחד הנושאים החשובים ביותר כיום”.

במהלך הדיון הציגה בר כהן את השינויים העמוקים שעברו בני הנוער בשנים האחרונות, בעקבות משבר הקורונה והמציאות הביטחונית המתמשכת. לדבריה, בני ובנות הנוער בישראל מתמודדים כיום עם קשיים רגשיים משמעותיים, המחייבים מענה מערכתי, רגיש ומקיף מצד המדינה.

היא קראה לגיבוש תוכנית לאומית רחבה בשיתוף הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה – רווחה, חינוך וביטחון לאומי, שתיתן מענה לנוער בסיכון לצד חיזוק ערכים ומניעת אלימות בקרב כלל בני הנוער.

בר כהן ציינה כי ברמת גן כבר מופעלות תוכניות חינוכיות למניעת אלימות וחרם, ביוזמתה ובשיתוף אגף החינוך ובית עמנואל, וכן מתוכננת תוכנית רחבה נוספת לשנה הקרובה. בנוסף, ניתן מענה טיפולי בשטח באמצעות גורמי הרווחה, הקהילה, האכיפה ויחידת הסע״ר.

עם זאת, לדבריה, קיימים פערים משמעותיים: “יש מחסור חמור במסגרות חוץ־ביתיות לנוער בסיכון, בכוח אדם של עובדים סוציאליים ובזמינות שירותי בריאות הנפש”.

בדבריה האישיים הוסיפה: “יש לי ילדה בת תשע, יובלי שלי. ילדת קורונה ומלחמה. שיגרה היא לא באמת מכירה והיא לא היחידה. זו המציאות של הילדים ובני הנוער בישראל. כולם מתמודדים עם קשיים רגשיים שמחייבים מענה אמיתי”.

עוד הדגישה כי ההתמודדות עם האלימות מחייבת שיתוף פעולה רחב: “יש כאן משולש ברור – המדינה, הרשויות המקומיות וגורמי האכיפה. בלי עבודה משותפת של כולם, זה לא יצליח”.

לדבריה, לצד פעילות במערכת החינוך, יש חשיבות גם לעבודה בקהילה ובמשפחה: “חינוך לא מתחיל ומסתיים בבית הספר. הוא קורה גם בבית. לכן אנחנו פועלים יחד עם הורים ועם המרכזים הקהילתיים כדי להתמודד עם תופעות של חרם ואלימות”.

לסיום הדגישה:“ברמת גן לא חיכינו, השקענו מיליוני שקלים בתוכניות עירוניות. אבל זה לא יכול להישאר ברמה המקומית. המדינה חייבת להיכנס לתמונה, להקצות תקציבים ולהגביר אכיפה.

בסוף מדובר בחיים של הילדים שלנו  ואין משימה חשובה מזו”.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.