גדי איזנקוט

נתוני בחירות 2022 ממחישים כי גבעתיים היא עיר ליברלית מובהקת. יש עתיד הובילה בעיר עם 37.59% מהקולות, וביחד עם המחנה הממלכתי (14.89%), מפלגת העבודה (10.48%) ומרצ (8.56%), גוש המרכז-שמאל גרף מעל 71% מהקולות הכשרים. מנגד, הליכוד קיבל 15.76% בלבד, ומפלגות הימין הדתיות והחרדיות נותרו בשוליים העירוניים.

אולם המציאות שלאחר 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" מעצבת מחדש את הסנטימנט הציבורי בעיר, ומייצרת תזוזות פנימיות עמוקות:

מעמדו המרכזי של גדי איזנקוט: דמותו של איזנקוט, רמטכ"ל לשעבר ששילם מחיר משפחתי כבד מנשוא במלחמה, זוכה להערכה עמוקה בגבעתיים. עמדותיו הממלכתיות, יושרתו והדגש הבלתי מתפשר ששם על שחרור החטופים וטוהר המידות הפכו אותו לעוגן המרכזי של מצביעי המרכז והמחנה הממלכתי בעיר.

איחוד השמאל הציוני בהובלת יאיר גולן: בגבעתיים, שבה העבודה ומרצ השיגו יחד קרוב ל-20% מקולות הבוחרים, מפלגת "הדמוקרטים" מייצרת התעוררות מחודשת. גבורתו האישית של גולן ב-7 באוקטובר מספקת מענה ביטחוני תקיף לקהל אידיאולוגי שתובע אופוזיציה נחושה.

הסנטימנט הממלכתי ואלטרנטיבת בנט: לצד התמיכה באיזנקוט מצביעי המרכז-ליברלי בעיר, שמחפשים שילוב של שיקום לאומי וממשלת אחדות רחבה, מביעים פתיחות גם להתארגנויות חדשות בהובלת נפתלי בנט.

תנועות המילואים והמחאה האזרחית: גבעתיים מתאפיינת בשיעור גיוס ומעורבות אזרחית גבוהים. תנועות המחאה של המילואימניקים ומשפחות החטופים מגבירות את הדרישה לשוויון בנטל, לחילופי הנהגה ולהקדמת הבחירות.

המאבק הפוליטי בגבעתיים אינו מתנהל מול גוש הימין, אלא בתוך המחנה הליברלי עצמו: בין המרכז הממלכתי והביטחוני בראשות דמויות כאיזנקוט, לבין שמאל לוחמני שדורש שינוי שורשי.