כשד"ר מיכל פרויד זילברברג, תושבת שכונת רמת חן שניהלה קריירה ארוכה במחקרים ביוכימיים, יצאה לפנסיה – היא חיפשה עשייה משמעותית. מודעה שפרסמה עיריית רמת גן על עמותת "בגוף ראשון", שינתה את מסלול חייה והפכה אותה ל"שגרירת זיכרון". הרעיון שעומד מאחורי העמותה ייחודי ועוצמתי: אזרחים לוקחים על עצמם לספר את סיפורם של ניצולי שואה, חסידי אומות עולם או מצילים יהודים – אך הם עושים זאת בגוף ראשון.
"אני עצמי אינני דור שני לשואה, הוריי עלו לארץ לפני המלחמה", מספרת מיכל. "אבל אני נשואה לדור שני. אבא של בעלי, שהיה שורד שואה בעצמו ונשא מספר מאושוויץ על ידו, מעולם לא דיבר על מה שעבר שם. מי שכן סיפרה, וגם זה רק בגיל מבוגר מאוד, הייתה אחותו – סלה זילברברג ז"ל. כשהנכדים של אחיה הגיעו לגיל של עבודת שורשים והסבא כבר לא היה בחיים, היא פתחה את סגור ליבה. זהו המקור למידע ולסיפור שאני מספרת היום".
הנס במקלחות של אושוויץ
הסיפור שמיכל נושאת איתה לכל מקום הוא סיפור של חורבן, הישרדות הרואית ותקומה. סלה ילידת ינואר 1924, גדלה במשפחה ציונית, דתית ומתקדמת בלודג' שבפולין. אביה היה טכנאי מכונות טוויה ופעיל ב"פועלי ציון", ואמה הייתה תופרת "הוט קוטור" שהחזיקה סלון שמלות ערב. השואה קטעה את חייה של סלה כשהייתה תלמידת תיכון. האב נלקח באקציה בגטו לודג' ולא חזר, והאם גוועה ברעב.
סלה ואחיה נותרו לבדם. באוגוסט 1944, לקראת חיסול הגטו, הם נשלחו לאושוויץ. מיכל מתארת את הרגע המצמרר: "בירידה מהרכבת על הרציף, היד שלה ניתקה מזו של אחיה. היא לא ראתה אותו יותר עד תום המלחמה, ובהמשך שמו אף הופיע ברשימות הנספים".
ההישרדות של סלה הייתה רצופה בניסים. באושוויץ, היא הובלה אל תאי הגזים במסווה של מקלחות, אך בשל תקלה במשרפות, הקבוצה הוחזרה לאחור וניצלה. משם הועברה למחנה ברגן בלזן. מיכל משתפת בנקודת אור נדירה מאותה תקופה: "באחד הימים, כשסלה וחברותיה ישבו ושוחחו, נחתה לידן לפתע חבילה ובה שתי פרוסות לחם עם פתק עליו נכתב: 'בואו גם מחר'. אחרי ארבע שנות תופת, הן נתקלו פתאום באפשרות שיש עדיין אנשים טובים בעולם".
הפגישה בעתלית והחיים ברמת חן
מסעה של סלה המשיך לעבודות כפייה במפעל תחמושת בזלצוידל, עד לשחרורה באפריל 1945 על ידי הצבא האמריקאי. לאחר מכן, חיילי הבריגדה היהודית מהצבא הבריטי אספו שורדות צעירות למחנה מעבר בבלגיה, שם למדו עברית והתכוננו לעלייה. במרץ 1946 עלתה סלה על אוניית המעפילים "תל חי". האונייה נתפסה והובלה למחנה המעצר בעתלית – ושם, כנגד כל הסיכויים, גילתה סלה שאחיה אהובה, שהייתה בטוחה כי הושמד, חי וניצל.
משם עברה סלה לקיבוץ דגניה והחלה בבניית חייה מחדש. היא הקימה משפחה לתפארת, זכתה לשני ילדים, ארבעה נכדים ונינים. את רוב שנות חייה בארץ העבירה, בדומה למיכל, בשכונת רמת חן ברמת גן, שם התגוררו מרבית בני המשפחה. סלה נפטרה בשיבה טובה בגיל 96.
משימה קהילתית שחודרת ללבבות
עמותת "בגוף ראשון" הארצית, בראשה עומד דודי רונן, מונה כיום כ-1,000 שגרירים. הקבוצה הרמת-גנית, שמרכזת ורד בן ארצי, נחשבת לגדולה ופעילה במיוחד. העמותה מכשירה את המספרים כיצד להעביר את הסיפור בצורה החודרת ללבבות, בפעילות שנעשית כולה בהתנדבות.
"לקחנו את זה כסוג של משימה", אומרת מיכל. היא נודדת עם סיפורה של סלה בין בתי ספר, בתי כנסת ומועדוני קשישים. בימים אלו של סביב יום השואה, היומן שלה מלא: היא מרצה בפני גמלאים ברמת חן, בתיכון "אלון" בעיר ובמועדון הגמלאים ב"בית רוזן".
השליחות של מיכל לא נגמרת בחוץ. בכל שנה, במוצאי השבת שלאחר יום השואה, היא פותחת את ביתה לאירוע זיכרון מיוחד. השנה יתארח אצלה פרופ' נפתלי פרויד, לשעבר מנהל כירורגיית ילדים בבית החולים שניידר, שירצה על סוגיית הרפואה בתקופה הנאצית, ולעיתים היא מארחת שגרירים אחרים מהעמותה כדי שיחלקו את סיפורם.
דרך קולה של מיכל, סלה זילברברג ממשיכה לחיות, להזכיר ולהעביר את הלפיד הלאה – לדורות הבאים של תלמידי ותושבי רמת גן.
להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.
קרה משהו מעניין בשכונה? נתקלתם בסיפור שחייבים לספר? צרו איתנו קשר במייל desk@d-news.co.il או בוואטסאפ
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
