בר גדלה בהרצליה, והייתה לה ילדות מופלאה. היא מעולם לא הרגישה במקום השני לעומת אחיה, רז, בעל צרכים מיוחדים. "להיות אחות גדולה לאח עם צרכים מיוחדים דרש מבחינתי להביא נחת למשפחה, שלא ידאגו, ולהיות תמיד בסדר", היא משתפת. מרגע האבחנה של רז, הוריה הפכו אותה לשותפה מלאה, מתוך תפיסה ש"אם זה בחר אותה, אז היא יכולה להתמודד". היא מעולם לא הסתירה או התביישה בו. "זאת הייתה זכות מבחינתי", היא מדגישה, "רז היה ילד כובש עם קסם של ילד שאין למבוגר, מתוק ועם צחוק מתגלגל".
לקבל את האחר
החיים לצד רז חידדו אצלה את המודעות לסביבה ואת החשיבות של קבלת האחר. "זאת מתנה גדולה. לא סתם משהו משך אותי לפגיה וחדר לידה. הדבר הכי חשוב לי זה צרכים מיוחדים", היא מסבירה. "אנשים 'רגילים' לא מבינים את החשיבות של הקבלה של אנשים כאלה, זה נותן פי אלף, לכן התעקשתי שרז יהיה חלק בלתי נפרד". היא מוסיפה בחיוך: "לרז יש רדאר הכי חד שיש, אם הוא לא אוהב מישהו, יש כנראה סיבה".
הבחירה ברפואה
באופן מפתיע, בר לא הייתה מאלה שחלמו להיות רופאות, למרות שתמיד עניינו אותה שיעורי ביולוגיה. לאחר שירות צבאי משמעותי (מ"כית, מ"מ, מפקדת בהשלמה לקצונה ושנה וקצת בקבע), היא נרשמה בכלל למנהל עסקים וראיית חשבון. כשהבינה שהיא לא בטוחה שזה הכיוון, היא החליטה לדבר עם אנשים מסביבה ממגוון תחומים.
היא הגיעה גם לרופאת ילדים שכנה שלה. "כשדיברה היה לה קסם, ורציתי שתצא ממני גם חיות כזאת", נזכרת בר. היא שאלה אותה איך היא מצליחה לשלב את המקצוע התובעני עם אימהות, והתשובה שקיבלה נשארה לה כמוטו לכל החיים: "נקודת הפתיחה שאני אגיע אליה, זאת תהיה נקודת הפתיחה של הילדים שלי!". באותו יום, כשיצאה ממנה, היא נרשמה לבית הספר לרפואה והתקבלה לאוניברסיטה העברית.
היא גרה בירושלים ולמדה שש שנים. בהגרלה קיבלה את המרכז הרפואי שיבא לסטאז' ולהתמחות בילדים, ועברה להתגורר ברמת גן, סמוך לבית החולים. "פתאום נהיה לי שקט ופינה משלי שהכל ברגל", היא מספרת.
העבודה בשיבא והמסר על החצבת
ההתמודדות עם מסירת בשורות קשות בתפקיד היא עניין של ניסיון, לדבריה. "בהתחלה כל דבר קטן השפיע עליי, ועם הזמן למדתי להפריד בין האישי למקצועי. יש לי מעגל תמיכה שאם אתקשר בלילה, מיד יענו. אבל יש מקרים שהולכים איתי הביתה וילדים שחרוטים אצלי לנצח".
לצד הקושי, היא מדגישה שיש לה את העבודה הכי אופטימית שיש. "ילדים הרבה פעמים שורדים ויוצאים מזה. כשילד מרגיש טוב מיד רואים עליו, הוא חוזר לחייך, רץ במחלקה ומחבק אותי, וזה האושר מבחינתי". היא רואה במשפחות חלק בלתי נפרד מהטיפול: "צריך שניה להכיל את הסיטואציה, לחזור כשצריך ולהסביר שוב ולתת מקום לשאלות. כשקורה משהו טוב, מאוד מעריכים".
בר סיימה עכשיו את ההתמחות ולקחה לעצמה חופש של שלושה חודשים ("מתכננת לטוס אבל לא סגרה כלום"), וכשתחזור תהיה רופאה בכירה בפגיה. כרופאת ילדים, יש לה מסר חד בנושא החיסונים: "לצערי הרב, יש אנשים שלא מחסנים את ילדיהם. אנחנו רואים בבית חולים הרבה מקרים של חום ופריחה, וכשני מקרים בחודש שמגיעים לטיפול נמרץ ומונשמים. חצבת היא מחלה נוירולוגית שיש לה השלכות בלתי הפיכות גם כעבור 10 שנים. אני מזמינה לקרוא מחקרים – החיסונים מצילי חיים".
המהפך של "חתונמי" והקפאת הביציות
ההשתתפות ב"חתונה ממבט ראשון" הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשתה, לדבריה. "בדיעבד זה שינה את חיי. לקחתי שניה פסק זמן לראות את עצמי מהצד כשאני במרכז: מה לשפר ומה לשמור. יעל הפסיכולוגית הייתה מדברת איתי על זה שנדע מה אני שווה ולדרוש מה מגיע לי. כשחזרתי הייתי הרבה יותר נוכחת, כי לפני כן הייתי ביישנית. זה גרם לי לצאת מעצמי".
הקשר עם אור, השותף שלה לתוכנית, נשאר קרוב, אך התרחק עם הזמן. "אני תמיד פה בשבילו", היא אומרת. היא שומרת על קשר עם בנות העונה, ומספרת שגם בנות מעונות קודמות יצרו קשר. "רק מי שעובר את זה מבין", היא מסכמת. התוכנית גם שמה את נושא הזוגיות במודעות גבוהה יותר. "היו פניות וניסיתי לצאת לדייטים, אבל כרגע זה לא משהו שתפס. אני בטוחה שהשנה הכל יקרה. אני פנויה כעת לעשות לביתי".
צעד משמעותי נוסף שעשתה למען עצמה הוא הקפאת ביציות. "כשסיימתי בית ספר לרפואה הבנתי שזה חשוב לעשות. זה לא מראה תבוסה או נואשות, אלא להיפך – זאת תעודת ביטוח לכשיגיע משהו מתאים. זה תהליך של זריקות ובדיקות, ומבחינתי זה הכי חשוב שיכולתי לתת לעצמי".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
