יש רגעים שבהם המילים מתעייפות, קורסות תחת משא הכאב. רגעים שבהם נפש האדם – בין אם מדובר בילד קטן שנרמס על ידי חבריו לכיתה ובין אם במבוגר שסוחב זיכרונות מצלקים – נאטמת בתוך שריון בלתי חדיר. שיחות טיפוליות קלאסיות עלולות לעיתים להיתקל במבוי סתום, מול מטפלים שמנסים להבין מבחוץ מציאות שמעולם לא חוו. בדיוק שם, בנקודת השבר שבה הלשון נאלמת והעיניים מסרבות לפגוש מבט, נכנסת לפעולה רביעיית רגליים, זנב מקשקש ומבט טהור, חף מכל שיפוט.
מיכל לביא (33), תושבת רמת גן שגדלה והתחנכה בגבעתיים, מכירה את התהומות הללו מקרוב. היא לא נחתה בעולם הטיפול במקרה, וגם לא מתוך בחירה שגרתית בספר הדרכה אקדמי. המסלול שלה לעולם הכלבנות הטיפולית והטיפול הרגשי נסלל מתוך מסע חיים אישי, שהפך לימים למנוע הצמיחה והשליחות הבלתי מתפשרת שלה.
הוויתור על ההייטק והבחירה בנפש
על הנייר, עתידה של מיכל היה צריך להיראות אחרת לגמרי. היא גדלה בבית שבו עולם הטכנולוגיה היה כמעט צו השעה – אמה, אחיה ואחותה השתלבו כולם בהצלחה בתעשיית ההייטק המשגשגת. גם נתוניה האישיים של מיכל ניבאו לה עתיד דומה: עם דפ"ר מושלם, קב"א מרבי, פרופיל ללא דופי ויכולות ריאליות ומתימטיות מבריקות, המסלול הטבעי היה ברור מאליו. היא אף נרשמה בפועל ללימודי מדעי המחשב.
אלא שבתוך תוכה, פעם תמיד קול אחר לגמרי. עוד מנעוריה כיהנה כמדריכה צעירה (מד"צית) וכמדריכה בוגרת (מד"בית), התנדבה עם ילדים ובייביסיטר, ובתיכון בחרה במגמת פסיכולוגיה. בהמשך בחרה להקדיש שנה למכינה קדם-צבאית, ומשם המשיכה לשירות לאומי בשכונת התקווה, שם עבדה יום-יום עם נוער במצבי סיכון קיצוניים.
"זה היה ממש קו ישר מאז ומעולם", משחזרת לביא. "זה היה לי ברור לחלוטין. נרשמתי למדעי המחשב כי זה היה לכאורה הדבר ה'נכון' לעשות, מתמטיקה היא בהחלט הפורטה שלי, אבל הבנתי שאני חייבת ללכת עם הלב. לא באתי למקצוע הזה כדי להתעשר. באתי מתוך נשמה ומתוך שליחות. הבנתי שכל הדברים הכי קשים שעברתי בחיי – הם לא היו סתם. הם קרו כדי לתת לי את המתנה הכי גדולה שיש למטפל: היכולת להביט באדם שמולי בלי טיפה של שיפוטיות, להכיל אותו באמת, ולדעת מה זה להיות שם בתחתית, כשאתה רק מתחנן למישהו שיושיט לך יד".
"אל תגידי לי 'אני מתארת לעצמי'"
לאחר שהשלימה תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות, המשיכה מיכל ללימודי עבודה סוציאלית, פסיכותרפיה דינמית, והתמחות מקיפה בכלבנות טיפולית. בימים אלה היא ממשיכה להעמיק את ארגז הכלים שלה בשנתיים נוספות של לימודי פסיכותרפיה, CBT, גישות מתקדמות כמו ACT ו-NLP והדרכת הורים. אך לצד שלל התעודות האקדמיות, הקורס שבו היא גאה יותר מכל הוא קורס "ידע מניסיון".
"הרעיון של 'ידע מניסיון' הוא לקחת את החוויות האישיות שלך ולהפוך אותן לפרקטיקה מקצועית", מסבירה לביא בלהט. "זה להסתכל על המטופל לא בגובה העיניים – אלא בגובה הלב. כשאני בעצמי הייתי במשבר בצעירותי, ישבה מולי פסיכולוגית ואמרה לי: 'אני יכולה לתאר לעצמי איך זה מרגיש'. בפנים רציתי לצרוח עליה: 'מה את מבינה בכלל? היית שם? את יודעת מה זה הכאב הזה?'. מטופל לא צריך שיגידו לו קלישאות; הוא צריך מישהו שמכיר את המערכת מבפנים, שמבין מה זה משבר. קוראים לזה היום בקופות החולים 'עמיתים מומחים' – מומחים מתוך הניסיון של החיים. השילוב בין הידע האקדמי שלי לידע מהניסיון האישי שלי הוא היתרון הכי גדול שיש לי כמטפלת".
המפגש הגורלי עם ג'ונו
החיבור בין עולם הטיפול הנפשי לעולם הכלבים לא הגיע מספרות מקצועית, אלא מתוך הצלה הדדית שהתרחשה בביתה של מיכל. בתקופה שלאחר התואר הראשון, אימצה מיכל את ג'ונו – כלבה מעורבת עם עבר טראומטי ומצלק משל עצמה.
"ג'ונו הצילה אותי", מספרת מיכל בהתרגשות שניכרת היטב בקולה. "היא לא עברה שום אילוף טיפולי, אבל היה לה אינסטינקט פלאי. מספיק שהייתי שוקעת במחשבה טיפה עצובה – והיא מיד הייתה קופצת, מתיישבת לידי ומניחה עליי את הראש. היא הריחה את ההורמונים, את הזיעה, את קצב הנשימה שלי. ראיתי איך הכלבה הזו עושה עבורי דברים שאף מילה אנושית לא הצליחה לעשות. אז אימצתי את נועם – כלב לברדודל (ברדור + פודל) שנראה כמו בובה מתוקה, והוכשר במיוחד ככלב שירות לפוסט-טראומה".
נועם, מחולל מהפך נוסף בתפיסת עולמה של לביא. "כשראיתי את העוצמה של נועם, את היכולות שלו ואת הקשר שנבנה בינינו, אמרתי לעצמי: 'אני לא יכולה לשמור את המתנה הזאת רק לעצמי. אני חייבת להעביר אותה הלאה לעולם'".
הלהקה של מיכל: רביעייה מנצחת
כיום מפעילה מיכל קליניקה ייחודית, המשלבת מרחב פנימי עוטף ומזמין המצויד בספות מפנקות, נדנדות ואמצעי יצירה, לצד מרפסת שמש רחבת ידיים וגינה ציבורית סמוכה ("גן אלכס"). הטיפול מתבצע באמצעות להקה מגוונת של ארבעה כלבים, שלכל אחד מהם אופי, מזג וייעוד ייחודי:
ג'ונו: הכלבה המעורבת הוותיקה, מורת הדרך של מיכל, שמביאה איתה רגישות פנומנלית לכל תנודת נפש קלה של המטופל.
נועם: לברדודל מאולף וממושמע ברמות הגבוהות ביותר. הוא מיועד למטופלים הזקוקים לחוויית הצלחה ולבניית תחושת מסוגלות וביטחון עצמי – מספיק שהילד ילחש לו פקודה או ירמוז בתנועת יד קלה, ונועם יבצע אותה בדייקנות.
לבנדר: כלבת גולדן רטריבר יפהפייה, טובת לב ושופעת חום, המשמשת לעיתים קרובות כ"פלסטר" הראשוני והמלטף ביותר עבור נפשות פצועות.
פרינס: כלב שיצ'ו קטנטן, מלא מתיקות ושמחה, המושלמת לחיבוק קרוב, לכרבול ולתחושת ביטחון ראשונית.
"אני מאוד מקפידה על הרווחה הנפשית של הכלבים עצמם", מדגישה מיכל. "כמו שאומרים 'אמא טובה זו אמא שטוב לה', כך גם כלב טיפולי טוב הוא כלב ששומרים עליו. כלב סופג המון אנרגיות ומטענים רגשיים בחדר הטיפולים. אם אני מזהה שלכלב מסוים לא טוב בסיטואציה ספציפית או מול מטופל מסוים, אני מייד משחררת אותו ולא מכריחה אותו להישאר. יש להם מרפסת גדולה לפרוק בה אנרגיה, ובגן אלכס הם רצים, קופצים מעל מכשולים, גולשים במגלשות ועוברים במנהרות יחד עם הילדים. זו עבודת צוות שמעצימה את שני הצדדים".
"פתאום היא אמרה: עכשיו יש לי המון סיבות לחיות"
כשמיכל נשאלת על המקרים שהשאירו בה חותם בל יימחה, עיניה נוצצות. עבודתה מתפרסת על פני מגוון רחב של גילאים – מילדים בגילאי בית ספר יסודי המתמודדים עם חרדות, בדידות, בעיות ויסות רגשי וחושי והחרמות חברתיות, ועד מתבגרים ומבוגרים הסובלים מדיכאון ופוסט-טראומה.
אחד המקרים המרגשים והמטלטלים ביותר שליוו אותה היה סיפורה של ילדה בת 14, נערה שהגיעה אלי מרחוק לקליניקה במצב של סבל נפשי קיצוני.
"במשך שנים התעללו בה בנות בבית הספר, היכו אותה והשפילו אותה", מספרת לביא בגרון חנוק. "היא נשאה את הסודות האלה לבד, בבטן, ולא העזה לספר לאיש – לא להוריה ולא למטפלים אחרים. היא הגיעה אליי מופנמת לחלוטין, מרוסקת. במפגשים הראשונים היא רק ישבה וליטפה את הכלבים. סיפרתי לה שגם בג'ונו הציקו כשהייתה גורה, והיא מיד התחברה ואמרה: 'ג'ונו ממש כמוני, גם לי מציקים. עכשיו נוכל להיות חברות'. הכלבים היו היחידים שהיא הסכימה לפתוח בפניהם את הלב".
בתוך זמן לא רב, הטיפול חולל מפנה דרמטי: "יחד איתה ועם הכלבים ניסחנו מכתב אמיץ להורים שלה, שבו סיפרנו להם לראשונה על כל מה שהיא עוברת. לימדתי אותה לעמוד על שלה, להציב גבולות מתוך ביטחון פנימי. בסיום התהליך, שנמשך כחצי שנה, הילדה הזו שהייתה מפוחדת וחסרת אונים כבר נסעה אליי באוטובוסים לגמרי לבדה. במפגש הפרידה שלנו היא אמרה לי משפט שצרוב לי בלב: 'כשבאתי אלייך לא ראיתי שום סיבה לחיות, ועכשיו יש לי המון סיבות. עכשיו אני רוצה להיות כלבנית טיפולית ולעזור לאחרים'".
מקרה נוסף היא משחזרת נגע בי על אדם שנמצא הרצף, שהגיע לטיפול כשהוא מחויך אך מכונס בעצמו. "הוא היה מוקף בהמון מטפלים, חנוק מדאגת יתר. שעה שלמה הוא רק שכב על הספה וליטף את לבנדר הגולדנית. לבנדר הייתה הפלסטר הכי טוב עבורו. פתאום, בסוף השעה ומתוך תחושת השקט והרוגע המוחלט שהכלבה העניקה לו, הוא פלט כבדרך אגב סיפור מצמרר על התעללות פיזית שעבר בבית הספר – דברים שמעולם לא סיפר לא לפסיכולוגית הקלינית שלו ולא להוריו. הכלב פשוט מאפשר למטען לפרוץ החוצה בלי פחד".
מסיבת כלבים: כשמילים נגמרות והאהבה מתפרצת
בקליניקה של מיכל ישנו כלי ייחודי שהיא מכנה בחיוך "מסיבת כלבים". ברגעים שבהם המטופל זקוק להצפה חיובית ומנחמת של רגש, מוכנסים לחדר בבת אחת כל ארבעת הכלבים יחדיו.
"אנחנו עושים מסיבת כלבים ופשוט מפוצצים את הבן-אדם באהבה", היא צוחקת בהתרגשות. "הם מטפסים, מלקקים, מניחים ראשים, מתכרבלים ומקיפים אותו מכל עבר. אי אפשר להישאר אטום מול הדבר הזה. זה ממיס גם את הלבבות הכי פגועים. לפעמים אני רק יוצאת לרגע למטבח כדי להביא כוס מים, חוזרת לחדר ורואה את הילד או את המבוגר שוכב מחובק עם הכלב, מחייך מאוזן לאוזן. הכלב לא שופט אותך, לא שואל שאלות קשות ולא בוחן אותך. הוא רק נמצא שם איתך, ברגע הזה".
לביא מתעקשת לנפץ את המיתוס לפיו כלבנות טיפולית מיועדת לילדים בלבד: "חשוב לי מאוד שאנשים יבינו – זה טיפול רגשי לכל דבר ועניין. זה לא חוג אילוף ולא הפעלה לילדים. הטיפול הזה מתאים בצורה יוצאת דופן גם למבוגרים, לחיילים ולנפגעי פוסט-טראומה. לפעמים כל מה שאדם מבוגר שעבר משבר בחיים צריך זה מרחב שקט, ללא שיפוטיות, שבו הוא יכול לשתוק, ללטף כלב ולפרוק את הכאב מתוך הגוף והנשמה".
"כלב הוא לא כמו לב – הוא לב שמהלך על ארבע"
כשמיכל נשאלת מהו השיעור החשוב ביותר שבעלי החיים יכולים ללמד את בני האדם על מערכות יחסים, אין לה שמץ של היסוס:
"לאהוב ללא תנאי", היא משיבה מיד. "נאמנות ללא גבולות, הכרת הטוב ואהבת אמת אותנטית וטהורה. כלב זה לא סתם 'כמו לב' – הוא לב שמהלך על ארבע ומקשקש בזנב. הוא מביט בך ורואה אותך בדיוק כפי שאתה, בלי מסכות ובלי פילטרים".
חלומותיה של לביא לעתיד ברורים וצנועים, אך טומנים בחובם עוצמה אדירה: "אני לא מחפשת לפתוח מכונים ענקיים או מנגנונים מסורבלים. החלום שלי הוא להמשיך לעבוד מתוך הקליניקה שלי, להרחיב את המענה למתמודדי פוסט-טראומה ולמבוגרים, לגעת בכמה שיותר לבבות שבורים, ולהחזיר לאנשים את האור לעיניים. חז"ל אמרו שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. כשאני רואה אדם שנכנס אליי שפוף וכבוי, ויוצא זקוף, מחייך ומלא בכוחות מחודשים – אני יודעת שבשביל הרגעים האלה בדיוק בחרתי בדרך הזו".
רוצים לשמוע עוד, להתייעץ או לקבוע פגישה?
מיכל מזמינה אתכם לעשות את הצעד הראשון לקראת שינוי.
ליצירת קשר טלפוני לחצו כאן
ליצירת קשר בוואטסאפ לחצו כאן
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
