טיפול רגשי עם משקפי מציאות מדומה

בעידן שבו אפשר לדבר עם צ'אטבוט 24/7, לקבל עצות דרך אפליקציה, ולמצוא מאות הצעות בלחיצת כפתור – עולה שאלה מהותית: האם באמת צריך לפנות לבן אנוש כדי לקבל טיפול רגשי? ואם כן, מה הופך קשר אנושי לטיפול שעוזר, דווקא עכשיו, כשבינה מלאכותית נמצאת בכל מקום?

למה כל כך הרבה פונים לצ'אטבוטים לצורך תמיכה רגשית?

כשאני שומע על אנשים שמתייעצים עם בינה מלאכותית במקום לפנות לטיפול רגשי אני לא מופתע. זה קל, זמין, ולא דורש יותר מדי. גם אני, בתור מטפל, מתרשם מהיכולות של הכלים הדיגיטליים האלה. הם יודעים לנסח יפה, להקשיב בשקט, ולהציע עצות בלחיצת כפתור. ובדור שמעריך עצמאות, פרטיות וגישה ישירה זה יכול להרגיש כמו פתרון מושלם.

לפי סקר שערכה חברת הסקרים הבינלאומית YouGov  במאי  2024, לא פחות מ-55% מהצעירים בני 18 עד 29 בארצות הברית אמרו שהם מרגישים נוח יותר לדבר על בריאות הנפש עם צ'אטבוט מאשר עם בן אדם.

סקר נוסף של Kaiser Family Foundation – גוף מחקר עצמאי שמתמקד במדיניות בריאות ציבורית – שפורסם באוגוסט אותה שנה, מצא כי רבע מהצעירים באותה קבוצת גיל משתמשים בפועל בצ'אטבוטים לפחות פעם בחודש לצורך קבלת ייעוץ או מידע רגשי. זה שיעור כמעט כפול מזה של שאר האוכלוסייה.

יש בזה גם משהו יפה. הרצון של צעירים להתמודד לבד, לא לחכות בתור, לא "להיסגר" בתוך טיפול – מובן מאוד. זה מדגיש עד כמה טיפול רגשי היום חייב להיות מותאם, גמיש, ונגיש באמת. רק שכאן בדיוק נכנסת השאלה: האם בוט – חכם ככל שיהיה – באמת יכול לשאת רגשות מורכבים, סתירות, פחדים לא מנוסחים? או שבנקודה מסוימת כשהקושי הוא קצת יותר חורכב חסר שם מישהו אנושי?

אז מה הבוטים לא יכולים להחזיק?

בינה מלאכותית יודעת לחקות שיחה אנושית, אבל היא לא באמת שם. גם כשהתגובה מדויקת או חכמה, חסר בה משהו שאי אפשר ללמד באלגוריתם: נוכחות. בקליניקה, אני שומע לא פעם ממטופלים שהשיחה עם הצ'אטבוט הרגישה "חכמה מדי" או "חלקה מדי" – עד כדי כך, שהם הרגישו שהם נשארו לבד בתוך מה שבאמת כאב להם.

הפער הזה מתחיל להתבהר גם במחקר. ביוני 2025, צוות מהמרכז למדעי המוח באוניברסיטת סטנפורד בחן מאות שיחות בין משתמשים לבין בוטים רגשיים. במקרים שבהם המשתמשים שיתפו מחשבות שליליות במיוחד – כולל רעיונות אובדניים – הבוטים נטו לא לזהות את חומרת המצב, ולעיתים אף אישרו אמירות בעייתיות. במילים אחרות, אלגוריתמים יכולים לחקות אמפתיה, הם בשום אופן לא יכולים/מסוגלים להרגיש אותה, וחד משמעית זה יכול להיות מסוכן.

אני לא אומר את זה כדי לבטל את הערך שיש ב-AI או בטכנולוגיה בכלל. אבל כשאנחנו מדברים על קושי רגשי עמוק, על שאלות של זהות, שייכות, פחד או בדידות – מה שעושה את ההבדל הוא לא עצה טובה או משפט חכם. זה הקשר. הידיעה שיש מישהו שחושב עליי, שמרגיש אותי, שגם אם לא יודע את התשובה הוא מוכן להישאר שם איתי ולברר יחד.

אז מה כן אפשר לקחת מהעולם הדיגיטלי לטיפול רגשי?

דווקא העובדה שכל כך הרבה צעירים פונים לצ'אטבוטים, לא אומרת שהם לא רוצים קשר עם העולם כמו שאולי אפשר לחשוב במושכל ראשון, אלא שהם מחפשים דרך שתהיה קצת אחרת: פחות פורמלית, יותר נגישה, כזו שמכבדת את העצמאות שלהם. ולי, כמטפל, זה לא נראה כמו בעיה – זה נראה כמו קריאה. קריאה לשפה חדשה, לגמישות, להתאמה.

לכן, כשאני משתמש בטכנולוגיה בקליניקה, זה תמיד עם מטרה אחת ברורה: להעמיק את הקשר, לא לעקוף אותו. לתת כלים שיעזרו להתמודד, לא כדי להחליף את המפגש האנושי, אלא כדי לתמוך בו.

הטיפול במציאות מדומה (VR) הוא דוגמה מצוינת לטכנולוגיה מתקדמת שעוזרת בטיפול רגשי.

טיפול רגשי במציאות מדומה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל בפועל זו פשוט דרך חדשה לפגוש פחדים ישנים, באופן שמאפשר לשלוט בהם בהדרגה. בקליניקה שלי אני משתמש ב-VR במצבים שבהם יש קושי בהיחשפות למציאות – למשל בחרדות, פוביות, קשיים חברתיים או התמודדות עם מצבים מעוררי סטרס. בעזרת סימולציות ממוקדות, אפשר לתרגל סיטואציות מעוררות חרדה במרחב בטוח, מדוד, נשלט.

מחקרים עדכניים מאשרים את מה שאני רואה בקליניקה: חשיפה הדרגתית באמצעות מציאות מדומה לא רק עובדת, במקרים רבים היא גם מאפשרת להתחיל תהליך טיפולי במצבים שבהם עדיין קשה "לצאת לשטח". מטא אנליזה שפורסמה בשנת 2025 בכתב העת Frontiers in Psychiatry, וניתחה נתונים מ-33 ניסויים קליניים שכללו למעלה מ-3,000 מטופלים, הראתה ירידה מובהקת בעוצמת חרדה, שהחזיקה גם חודשים אחרי סיום הטיפול.

אבל בעיניי, הטכנולוגיה היא רק האמצעי, לא המטרה. ברגע שהקסדה יורדת – אנחנו מדברים, מרגישים, מבינים יחד מה היה קשה, איפה התעוררה תגובה, ואיך לוקחים את זה הלאה לחיים עצמם.

למידע נוסף על טיפול רגשי בעזרת מציאות מדומה >>

בסופו של דבר, קשר אנושי הוא מה שמרפא

אז עם כל הכבוד לבינה מלאכותית – ואני באמת מכבד את היכולות שלה – טיפול רגשי עדיין קורה בין שני אנשים. גם אם אנחנו משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת, משלבים מציאות מדומה, או מדברים אונליין – הבסיס נשאר אותו בסיס: קשר אנושי, מבוסס אמון, הקשבה ויכולת להיות ביחד בתוך המקומות הלא פשוטים.

אני מאמין שטיפול טוב לא צריך להיראות רק בצורה אחת. הוא יכול להיות קלאסי ומסורתי, ויכול גם לשלב טכנולוגיה. אבל דבר אחד חייב להישאר יציב: התחושה שיש מי שרואה אותך באמת, שלא נבהל, ולא מוותר – גם כשאת או אתה לא בטוח איך להחזיק את זה.

יונתן עופרי, עו"ס קליני (MSW) ופסיכותרפיסט, טיפול רגשי ברעננה וברמת גן לילדים, מתבגרים וצעירים, עם התמחות בטיפול בחרדות, פוביות, קשיים רגשיים ודימוי עצמי. משלב טיפול במציאות מדומה (VR) לצד שיחה בגובה העיניים.