צה"ל

טדסה טפרה, מגבעתיים הוא עתודאי שבימים אלה מסיים תואר של 3 שנים במדעי המחשב."לפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, הגעתי למכינה הקדם אקדמית 'עתידים' כדי לשפר את ציוני הבגרות, לעשות פסיכומטרי ולהתכונן מנטלית לחוויה האקדמאית והצבאית שלאחריה" הוא אומר.

אלא תוך הלמידה האינטנסיבית במסגרת המכינה, חברה שהייתה קרובה אליו חלתה בסרטן ולקראת סיום שנת המכינה, נפטרה. "ההתמודדות עם הכאב העצום הייתה קשה ברמה שאי אפשר לתאר, אבל הידיעה שאני הולך בדרך בה בחרתי, שתוביל אותי לעתיד שאני מצפה לו, עזרה לי לחדש את המוטיבציה ולהמשיך לתת מעצמי, יחד עם הקושי", הוא מסביר ומוסיף " אני יודע שאם היא הייתה רואה אותי היום, היא הייתה מתגאה בי על שהמשכתי בדרך שלי ולא נכנעתי לאף קושי".

לדבריו, "במהלך התואר זכיתי ללמוד את המקצוע שאני אוהב בין אנשים דומים לי ואפילו יצא לי לעזור לסטודנטים לצידי שחוו קושי עם החומר. ברמה האישית אני מרגיש שבשנים האחרונות עברתי תהליך משמעותי. עברתי חוויות שאנשים בגילי בדרך כלל לא חווים, גם בפן ההשכלתי וגם בפן האישי ואני יודע שהחוויות האלה ביגרו אותי והכינו אותי לחיים עצמם ולתפקיד הגדול שמחכה לי בשירות הסדיר".ומסכם "אני מצפה להתחיל את 'הדבר האמיתי, לעסוק בתחום אותו למדתי לעומק ולתרום כמה שאני יכול למען מדינה וחברה שחיזקה אותי, האמינה בי והעניקה לי כל כך הרבה".

אור רחמני  מרמת גן, היא לוחמת איסוף קרבי שבשבוע שעבר עברה את טקס ההשבעה. "כבר כשלמדתי בתיכון העירוני, חקרתי על האפשרויות העומדות בפני להמשך וסקרתי את הדרישות המחייבות בשירות לוחמה וההכשרות", היא מספרת ומוסיפה "תמיד רציתי להיות לוחמת בגלל הדרך בה חונכתי בבית. דרך של הערכה, כבוד נתינה וכמובן תרומה לקהילה ושירות למדינה שלי. אני בונה את עצמי, את האישיות שלי, בוחנת את הגבולות שלי, לומדת לעבוד בשיתופי פעולה עם אנשים, להאמין בהם ולסמוך עליהם, מתחזקת גופנית ומנטאלית  ובעיקר מרוצה מהבחירה".

ובכל זאת, מטלות, לילות בלי שינה.

"מהרגע שהגעתי לבסיס הטירונות ועד היום, הוקפצתי בלילות, נדרשתי לעלות על ציוד לחימה בזמן קצוב, עברתי ארבעה שבועות של ירידה לשטח המיועד לתרגול קליעה, חוויתי שבוע שדאות ויצאתי לשלושה מסעות ששינו את חיי, במקביל לכל אלו, נדרשתי לעבור בחני מסלול, מבחני בר-אור ומד"סים, הסמכות עם אמל"ח וציוד רפואה. כל מה ששמעתם עכשיו, קרה ב 77 ימים, חודשיים וחצי. תקופה בה חשתי לעיתים רבות לחוצה, עייפה ומותשת, מלאה בנחישות לעבור בהצלחה את השלב הראשון של הטירונות".

והנה, בשבוע שעבר עברת את טקס ההשבעה.

"הרגשות שלי לקראת ההשבעה מעורבים. מצד אחד אני חשה שמחה, גאווה ואמון עצמי על הדרך אותה עברתי עד כה. ומצד שני, קיים בי החשש למה שעתיד לבוא בהמשך הטירונות, שהרי אין היא מסתיימת והדרך עוד ארוכה ומפותלת".

ובשתי מילים, מה מיוחד באיסוף קרבי
"חיילי האיסוף הקרבי הם לוחמים לכל דבר ועניין, הפועלים לאיסוף מידע מהשטח באמצעות מארבי תצפית מוסווים, עמדות תצפית ועוד. כל זאת, על מנת לעבד את חומרי הגלם המודיעיניים לכדי תמונת מצב שוטפת לצרכים מבצעיים.אין כמו לחזור הביתה לעיר שלי, תשושה ושמחה אחרי השבעה ובידיעה שאני שומרת על בטחון אזרחי מדינת ישראל".

השבוע, הסתיים קורס צוללן, מדובר באחד הקורסים היוקרתיים של צה"ל ובין 30 החיילים עמד גם נ' מרמת גן, ובשבועות הקרובים הוא יחל את שירותו המבצעי כצוללן בשייטת 7.

נ' למד בבית ספר ברמת גן, ובין תחביביו: פיסול והתעמלות גופנית. לקורס הוא הגיע כששמע עליו מאח של חבר, וכשהוא חדור מטרה להגיע אליו, זה קרה. "בכיתה שלי אחוז המתגייסים היה יחסית נמוך אבל לי היה מאוד חשוב להתגייס בכלל ולתפקיד משמעותי בפרט. מה שעניין אותי בתפקיד הצוללן הוא השירות עם האנשים וההתמקצעות בתפקיד בצוללת" הוא מספר.

כעת, אחרי יותר משנה וחודשיים של מסעות, הפלגות ולמידה אינטנסיבית, עמד סמל נ'  על רחבת המסדרים בטקס הסיום בבסיס חיפה של זרוע הים.

במהלך הקורס לומדים הלוחמים להתמודד עם מצבי לחץ ועייפות, להכיר את הצוללת על כל פרטיה ולדעת כיצד להפעיל את המערכות עליהן הם אמונים. במהלך הקורס מכירים הלוחמים את הים מקרוב תוך שהייה מרובה בו, אימונים גופניים אינטנסיביים והכרות עם הצוללת ועם הפעילות החשאית.

המסלול מורכב מטירונות, ואחריה שני שלבים: בסיסי וייעודי. בעוד השלב הראשון, הבסיסי, מתמקד בחוסן מנטלי ופיזי שלב ייעודי מכוון ללמידה על הצוללת ועל מערכותיה. בסוף ההכשרה מוסמכים הצוללנים החדשים לתפעל ולתחזק את המערכות עליהם הם אמונים ולהתחיל את עבודתם בתוך צוותי הצוללות כלוחמים במעמקים. החניכים בקורס מתחלקים למספר מגמות ייעודיות בצוללת – מכונה, אלחוט, נשק, סונאר, מהו"ב (מערכת הספק ובקרה) או גנ״ק (גילוי, ניווט וקשר).

כשלושים צוללנים סיימו השבוע  בהצלחה את קורס צוללן מחזור 119. הקורס אורך כשנה וחודשיים והוא אחד מהקורסים הייחודים והיוקרתיים ביותר בצה"ל אשר אליו מתמיינים כל שנה מאות מועמדים לשירות הביטחון.

בין בוגרי הקורס, גם סמל ש' , שלמד והתחנך בגבעתיים. הוא סיים בהצטיינות מגמת מוזיקה ומחשבים ובזמנו הפנוי הוא עוסק במוסיקה, מנגן על כלים שונים ביניהם פסנתר, תופים וחצוצרה. ואם תהיתם, הוא גם כתב והלחין שירים.

לפני שהתגייס לצבא ההגנה לישראל, היה סמל ש' חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ואף הדריך בה והוא הראשון במשפחתו שהגיע לשרת בזרוע הים. ״היה לי חשוב לעשות תפקיד צבאי שישלב מבצעיות יחד עם אתגר מנטלי וכמובן להיות מוקף באנשים טובים״,  הוא מסביר את פשר בחירתו בשירות בשייטת הצוללות של זרוע הים.

השבוע כאמור,אחרי יותר משנה וחודשיים של מסעות, הפלגות ולמידה אינטנסיבית, עמד סמל ש'  על רחבת המסדרים בטקס הסיום בבסיס חיפה של זרוע הים ולאחר מכן יתחיל את שירותו המבצעי כצוללן בשייטת 7.

שייטת 7 הינה יחידת לוחמה עילית, המהווה את כוח התקיפה התת-מימי העיקרי של מדינת ישראל ומשמשת כלי אסטרטגי חסר תחליף לביטחון המדינה. השייטת הוקמה בשנת 1959 והיא פועלת במחוזות קרובים ורחוקים מחופי ישראל- זאת לצד גמישות מבצעית גבוהה.עם סיום הקורס עתידים הבוגרים להשתלב ולאייש את תפקידי הלחימה בצוללות הזרוע בהתאם למגמה המקצועית אליה שויכו.

אמיר כתר (23) מרמת גן, הוא ראש צוות פיתוח ביחידת מצפ"ן שבאגף התקשוב וההגנה בסייבר, ובמילים אחרות , כתר הוא אחד מראשי הצוותים של מערכת "דרור" אשר שימשה כמערכת ליבתית לעשייה ולניהול מבצע "שומר החומות".

"כראש הצוות התפקיד שלי הוא מצד אחד לחשוב על פתרונות טכנולוגיים לבעיות של הלקוחות, ומצד שני להוביל את הצוות ולשמש כמפקד ומנטור לצוות עצמו" מסביר כתר ומוסיף  "במהלך מבצע "שומר החומות" היינו צריכים לעבוד באיזון של הבאת ערך ופיצ'רים חדשים ללקוחות, ומנגד לקיים שמירה על תקינות המצב הקיים ולוודא שאנחנו לא יוצרים באגים חדשים, מתוך הבנה של המצב הרגיש שהיה. זה דרש מהצוותים לעבוד בצורה זהירה, מהירה, מדויקת ומקצועית. היה מספק  לקבל כל בוקר דרישות מהלקוחות, לתת מענה בהתאם ולראות כיצד הוא בא לידי ביטוי ופותר את הבעיות".מסביר כתר.

לטובת מי שפחות מכיר את המערכת, מה זה למעשה מערכת דרור?

"מערכת "דרור" היא פלטפורמה לקבלת החלטות מבוססות מידע לדרג האוגדות והחטיבות בצה"ל. על גבי דרור מתבצעות הערכות מצב בשגרה היומיומית ובזמן חירום.המערכת מפותחת על ידי מספר צוותים שונים, בהם תכניתנים, בודקי תוכנה, אנליסטים ומהנדסי דאטה. בזמן המבצע, המערכת נתמכה ע"י כל הצוותים השונים במתכונת של 24/7, תוך פיתוח ומבצוע של פיצ'רים חדשים ושכבות מידע שונות, בהתאם לצורך הלקוחות".

"אני גאה שיצא לי לקחת חלק בפיתוח ולראות בעיניים איך מערכת דרור הייתה נמצאת בשימוש 24/7 במהלך המבצע ועזרה לאוגדת עזה לנהל את המבצע בצורה המיטבית." מסכם כתר

הכירו את סמ"ר וסילי גולינוב, לוחם בסיירת חרוב בחטיבת כפיר מצטיין נשיא לשנת 2021. וסילי מתגורר ברמת גן ועלה ממוסקבה לבדו לפני שלוש שנים.

הוא נבחר לקבל את אות מצטיין הנשיא בזכות הדרך שעבר, שירות משמעותי ומאמציו למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. מפקדיו מספרים בגאווה על מקצועיותו ופעולותיו.

"התגייסתי בנובמבר 2018, הגעתי לבסיס מחוו"ה אלון, עשיתי טירונות קורס עברית, עשיתי יום סיירות וגיבוש מטכ"ל ומשם התגייסתי לכפיר", מספר סמ"ר גולינוב.

החוויה הכי טובה שזכורה לו מהשירות היא החברים: "החברים שנשארו איתי, כשאתה מתגייס ללוחמה אתה משקיע את הזמן שלך בעיקר באנשים. אחרי שאתה משתחרר, נשארים איתך חברים לכל החיים."

בפתח יום העצמאות 2021 למדינת ישראל, הוכרזו מצטייני נשיא המדינה 2021, ביניהם שני חיילים מגבעתיים.

הכירו את סמ"ר סמי ליבר, לוחם בסיירת גבעתי, מצטיין הנשיא לשנת 2021. סמי בן 20 ומתגורר בגבעתיים, עלה לארץ כדי להגשים את חלומו להפוך ללוחם סיירת.

תחילה הוא השתבץ בקרקל, אך פעל בנחישות על מנת לשנות את שיבוצו וכך הפך ללוחם בסיירת גבעתי, הוא מספר: "״מגיל קטן ידעתי שאעלה לארץ ואהיה לוחם".

סמ"ר סמי ליבר נבחר לקבל את אות מצטיין הנשיא בזכות עבודתו הקשה ומאמציו למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. סיפורו מעורר השראה והוא מהווה דוגמה למופת, מסירות והצטיינות.

מצטיין נשיא – סמל יוסף שטיינמץ

הכירו את קמ״ד חימוש בנס״א (ניסויים ואבטחת איכות), סמל יוסף שטיינמץ, מצטיין נשיא לשנת 2021. יוסף בן 25, מתגורר בגבעתיים והתגייס באוקטובר 2018 בהיותו בן 22. הוא מגיע ממשפחה חרדית ויש לו עשרה אחים ואחיות, שחלקם גם כן התגייסו. מאז גיוסו מוגדר יוסף כחייל בודד וגר לבדו בגבעתיים.

יוסף לא התגייס בגיל 18 כמקובל, לאור התנגדות אביו ומשפחתו. במקום, למד בישיבה במשך שלוש שנים, שבהן פיתח את עצמו, השלים בגרויות ועבד. בסוף הישיבה החליט שהוא כן רוצה להתגייס לצה״ל ובחר לעשות זאת דרך מסגרת שח״ר (שירות חרדים), דרכה עשה הכנה מקדימה של לימודי מדעי המחשב, ומשם נכנס ליחידת נס״א.

כיום, משרת יוסף כקמ״ד (קצין מדור) חימוש ביחידה האחראית על אמצעי הלחימה בזרוע היבשה. בתפקידו הוא כותב תוכנה אשר נותנת מעטפת בטיחות לניסוי רקטות.

יוסף מספר בהתרגשות: "החברים מהבסיס הם הדבר הטוב ביותר שקרה לי מאז הגיוס, לא שמרתי על קשר עם חבריי מהישיבה ומהילדות. החברים מהבסיס הם המשפחה שלי עכשיו, בזכותם חתמתי הארכת שירות".

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה 2021 יצוין בין שלישי לרביעי (13-14.4). פרויקט אחד שמתנהל קרוב ל-20 שנה בגבעתיים הפך לשם דבר גם ברמה ארצית.

'בית קובי' ע"ש קובי איכלבום ז"ל, שנפל בעת פעילות מבצעית בנצרים בתור מפקד בחטיבת גבעתי ב-2002.

זהו בית עבור עשרות חיילים בודדים. אימו של קובי, אביבה, החליטה להגשים את צוואתו הבלתי כתובה של בנה ולפתוח את 'בית קובי'.

אביבה מהווה אם שנייה לחיילים הבודדים בבית, מספקת להם את כל צרכיהם הפיזיים, אך יותר מכך אשת שיחה בשבילם לכל דבר.

קובי איכלבום נהרג ב-10.3.2002, כאשר עמותת בית קובי הוקמה לפני 19 שנה ומספקת, בין היתר, 3 דירות בגבעתיים לחיילים הבודדים. לדברי אביבה, החיילים לא מוציאים אגורה מכיסם והדירות בסטנדרט מכבד וגבוה.

"חשוב לציין, שאנחנו העמותה הראשונה שהעלתה למודעות את נושא החיילים הבודדים ואנחנו גם העמותה האזרחית היחידה שעובדת עם מנגנוני צה"ל", מדגישה אביבה איכלבום.

"מעבר לזה, יש גם משפחה שמלווה את החיילים, כך שהחייל מקבל גם את הפן הפיזי וגם הרגשי, ואנחנו בעמותה מלווים אותם גם אחרי הגיוס. בחלק מהמקרים יש אפשרות להישאר בבית קובי עד חצי שנה מהשחרור", היא מוסיפה.

אגב, חלק מהחיילים שיצאו מבית קובי משתתפים היום בליווי של החיילים, סוג של סגירת מעגל. "ממש מעורר גאווה, הנתינה מדהימה בעיניי", מציינת אימו של קובי ז"ל.

מהו עבורך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל?

"זה נוגע לי בנשמה. הכאב על אובדן קובי נמצא איתי כל השנה, עבורנו כל יום הוא יום הזיכרון. בית קובי הוקם על יסודות הערכים שהוא האמין בהם ופעל לפיהם. קובי האמין כמפקד וכאדם להרים קודם דווקא את מי שקשה לו"

מה היה אומר קובי על 'בית קובי'?

"מעולם לא אגיד מה קובי היה אומר, כי אני לא מאמינה באמירות כאלה. בטח הוא היה אומר – 'וואו, כל הכבוד'. אני באמת לא יודעת מה הוא היה אומר.

אני כן יודעת להגיד שבחייו זה מה שהוא עשה. הוא תמיד אמר – 'אמא, אני זכיתי שיהיה לי טוב, לכן חובה לראות את אלה שקשה להם'. אני יודעת במה קובי האמין. קובי נמצא פה, אל תתבלבל".

כמו כן מציינת אביבה, כי הרבה ארגונים ומשפחות שכולות מגיעים אליה כדי לקבל מידע שנצבר בנושא החיילים הבודדים – "אנחנו בהחלט סוג של פורצי דרך".

ביד רועדת, לפני קצת יותר מעשר שנים, חתמתי על התחייבות לשירות של שש שנים בצבא, בלי לדעת באמת לאן אני נכנסת. בשנת 2011 התחלתי קורס תכנות, קורס קדם צבאי של חצי שנה בבסמ"ח (בית הספר למקצועות המחשב וההגנה בסייבר של אגף התקשוב). הגעתי לקורס אחרי שסיימתי בהצטיינות 5 יחידות מחשבים בתיכון, כשכל דבר שעשיתי ולמדתי בא לי בקלות. תמיד הייתי מאוד ריאלית ולוגית.

בקורס היה לי לא קל, הגעתי לסביבה אינטנסיבית ביותר והייתי מוקפת באנשים שרובם ככולם – מצוינים. לראשונה בחיי הייתי צריכה להתמודד עם התסכול מול העובדה שלא הכול בא לי בקלות, שאני לא מבינה הכול במהירות כפי שהייתי רגילה. חוויתי לא מעט רגעי משבר שבהם רציתי לוותר.

הדמות המרכזית שהייתה שם בשבילי זו המפקדת האישית שלי – נועה. היא תמיד ידעה להראות לי דברים בפרספקטיבה חדשה, לנרמל את התחושות שלי, להרים ולעודד אותי במקומות שבהם לא הצלחתי לעשות זאת עבור עצמי. היא הייתה המודל הראשון שלי למפקדת נחושה, שלא מוותרת על האנשים שלה. בשיחת הסיכום של הקורס היא נתנה לי פתק קטן, שעד היום, עשר שנים אחרי, נמצא אצלי בארנק והולך איתי לכל מקום, מזכיר לי את המקום ממנו באתי, את כברת הדרך המשמעותית שעברתי, ואיזו מפקדת אני רוצה להיות עבור החיילים שלי.

לאורך הדרך בשירותי הצבאי, כחיילת ולאחר מכן גם כקצינה, מצאתי את עצמי פעמים רבות בסביבה מקצועית טכנולוגית שיש בה רוב גברי מובהק. הייתי צריכה למצוא את המקום שלי ובעיקר למצוא את הקול שלי שם, דבר שלא תמיד היה פשוט. לאורך הדרך, פגשתי נשים רבות שניהלו פרויקטים מבצעיים טכנולוגיים מורכבים, פיקדו ומפקדות על יחידות טכנולוגיות ועושות זאת בדרך הכי נשית שיש – בעוצמה, בחוכמה, ברגישות ועם הרבה לב. הדוגמה שקיבלתי מהמפקדות שלי לאורך השנים והגיבוי שקיבלתי ממפקדיי הגברים להתקדם, להתפתח ולהביא את עצמי לקדמת הבמה, אפשרו לי שירות צבאי מאתגר, מעצים ושוויוני. כיום, אני גאה להעביר הלאה את כל מה שצברתי לאורך הדרך הנפלאה הזו ולהוות דוגמה והשראה לאחרות ואחרים.

לאורך הדרך ביצעתי שורת תפקידים ביחידות שונות באגף התקשוב, ביניהם ראש צוות וירטואליזציה ותשתיות ענן בממר"ם, מפקדת צוות בהשלמה הטכנולוגית בבה"ד 7, ומנהלת פרויקט תוכנה מבצעי לעולם הל"א (לוחמה אלקטרונית) ביחידת מצפ"ן. כיום אני משרתת כראש מדור מאיה בבסמ"ח. אני אחראית על קורסים והכשרות מתקדמות בעולמות המחשוב והטכנולוגיה ועל הכשרות יסוד בעולם ה-DATA' תפקיד המשלב חדשנות וקדמה טכנולוגית יחד עם חינוך, פדגוגיה, פיקוד וחניכה – שילוב עולמות אליהם אני מתחברת במיוחד.

המרחב שאני משתדלת לייצר עבור החיילות והחיילים שלי הוא מרחב בטוח שבו אפשר ואפילו רצוי לטעות – ואז לתקן' ללמוד ולהשתפר. המסגרת הצבאית מאפשרת לי להשביח ולהעצים את החומר האנושי שעובד איתי ולצידי. אם הם יהיו הטובים ביותר, כך גם אני והיחידה כולה. הגיל והמקום שבו נמצאים החיילות והחיילים הם נקודות קריטיות בעיצוב זהותם המקצועית והאישית. יש לי את היכולת והזכות להעניק להם ארגז כלים אמיתי שיפתח אותם וילך איתם הלאה.

פעמים רבות אני מזהה בחיילות שלי את עצמי מן העבר. כשהן נתקלות בקשיים או בחוסר ביטחון אני משתדלת לתת להן את התחושה שיש להן גב, שאני מאמינה בהן. לפני עשר שנים קיבלתי מהמפקדת נועה פתק אחד קטן שעשה לי הבדל ענק. אני מראה אותו בשיחת הפתיחה לכל חייל וחיילת חדשים שמגיעים אליי. נועה כתבה לי: "עדי – אני מאמינה בך, הגיע הרגע שבו את צריכה להתחיל להאמין בעצמך!" את המסר הזה אני רוצה להעביר הלאה לכל חיילת צעירה שמרגישה עכשיו שהיא צריכה דחיפה קטנה שתעזור לה להמשיך. אני מאמינה בך, הגיע הרגע שבו את צריכה להתחיל להאמין בעצמך!!

*ההשתלמויות פתוחות לכולם החל מחיילים בסדיר ואנשי קבע

כמידי שנה, וגם השנה, למרות מגפת הקורונה, התקיים שיתוף הפעולה המיוחד בין ילדי הגנים בגבעתיים ליחידות צה"ל, כאשר השנה היו מעורבים לוחמי חטיבת גולני.

אתמול (שני) הגיעו הלוחמים לגני הילדים בעיר לקחת את משלוחי המנות שנארזו באהבה על ידי הילדים והוריהם. המפגש היה מרגש עבור הלוחמים, הגננות וילדי הגנים.

שיתוף הפעולה החל לפני מספר שנים ביוזמה משותפת של תושבת העיר אושרת צרפתי, שבמהלך כל השנה מעבירה בהתנדבות סדנאות הכנה לאזרחות, וועד הגנים העירוני.

בוועד הגנים הודו באופן מיוחד להורי ילדי הגנים בגבעתיים, שמתגייסים כל שנה מחדש בצורה משמעותית ומפנקים את החיילים.

יו"ר ועד ההורים העירוני בגבעתיים, סיגל שפיץ טולדנו: "כבר שנה שביעית שאנחנו משמחים חיילים במשלוחים מתוקים וזה מחמם את הלב, במיוחד בשנה כזו בה הכאוס חוגג. הילדים כ"כ התרגשו לראות את החיילים, שזה רגע של נחת בימים טרופים אלו".

בל רז, סגנית יו"ר ועד הגנים העירוני: "שמחתי לקחת חלק בארגון התרמת משלוחי מנות לחיילי וחיילות גולני ומג"ב. מחמם את הלב לראות את הירתמות ההורים, הילדים והוועד בתקופה מאתגרת זו".