יום שבת , אוקטובר 20 2018
ראשי / מקום לשניים עם אופירה זילברשטיין: צהריים מחוץ למשרד ליום אחד

מקום לשניים עם אופירה זילברשטיין: צהריים מחוץ למשרד ליום אחד

לפעמים בא לה, לאופירה, עבודה כזאת יציבה עם מחשב, פנסיה וכרטיס תן ביס שמשלם על כל הארוחות שרק תוכל לזלול. אז במקום לפנטז היא יצאה להגשים, בערך

הסלט של אופירה, צילום: גיל בן חור
הסלט של אופירה, צילום: גיל בן חור

ארוחה רומנטית באמצע סופרמרקט? תודו שזה רעיון לא רע. כל המדפים האלה מסביב עם כל האפשרויות שרק עולות על הדעת, רק להיכנס ולבחור. לסדר לנו מקום כלבבנו, להדליק איזה נר שיבער בינינו, להחזיק ידיים ולספר אחת לשני, מה נרצה להיות כשנהיה גדולים. למה לבחור סוג של מסעדה שתתאים לשני הצדדים בעצם, למה להכריע בין צרפתית, איטלקית סינית או הודית, כשבעולם אוטופי, יוכל כל אחד, לקחת בדיוק את מה שבא לו לאכול מהמדף, לשולחן משותף. נו טוב, זה עוד לא קורה, עדיין, אבל אולי ממש בקרוב.

כל יום הוא יום טוב לפיקניק. ברשת סיטי מרקט, רשת מרכולים צעירה ודינאמית, ויתרו אמנם על הנרות אבל “הלכו” על הצד הפרקטי. הכל במקום אחד וקח את זה מפה לאן שתרצה. ליין של ארוחות בוקר וצהריים בסופר השכונתי, לקחת בטייק אווי. שכנים, אנשי המשרדים באזור הבורסה למשל, וגם מי שהרגע ירד מהרכבת ובא לו לחטוף דבר מה בדרך מפה לשם.

סלטים עשירים (וזולים) ממרחים טריים ושפע צבעים ומרקמים ורוח טובה מצד העובדים. זה חוסך התלבטויות ובעיקר קל להינדוס, סוגר לך את פינת הרעב ואפשר להוסיף לקינוח איזו וופל טורטית ומשקה חם ואולי גם משהו שהיית צריך לקנות לבית, אם אתה כבר בסופרמרקט, אולי חומר ניקוי או פותחן ? ולמה שבעצם לא יהיה הכל במקום אחד?

חבר שעובד בהייטק באזור סיפר לי על ההתנהלות אצלו בחברה. מגיעים בבוקר (הלא מוקדם) לשיעור יוגה (להתעורר לאט. לא להלחיץ חלילה את המחשבה). ואז ארוחת בוקר כי המוח צועד על קיבתו ואז עובדים קצת כי למה לא ויוצאים לארוחת צהריים באזור כדי למתוח את הגוף (סך הכל לא ממהרים הרי לשום מקום) ואז עובדים עוד קצת וחדר כושר שם, לתפילת ערבית. העבודה היא חיינו, אז בואו נעשה חיים בעבודה.

הייתי באה לעבודה כזו שמשלמת ככה טוב, גם בלי כל ההפתעות, האטרקציות והתמריצים. מה קורה בחברות האלה שככה מפנקים והאם זה באמת משפר את העבודה או רק מדרג יוקרה, לפי השווים פחות ושווים יותר ואם לכל אחד ישנה האפשרות ללכת, איך זה שכוכב, נשאר?

לחבר'ה בהייטק גם חותכים את הסלט בצורה אמנותית, צילום אילוסטרציה
לחבר’ה בהייטק גם חותכים את הסלט בצורה אמנותית, צילום אילוסטרציה

ורגע, אם כל אנשי המשרדים אוכלים רק גורמה בכרטיסים של תן ביס, האם יש צורך גם במקומות “פשוטים”? יעילים שכל תכליתם היא לספק ולענות על צורך “בסיסי”, להיות נוחים לשימוש, ברי השגה לכולם? גורמה שאוכלים יום יום נחשב עדיין לגורמה?

ביקרנו באמצע שבוע, בצהריים. המקום היה עמוס מאוד אבל התור “רץ”. הזמנו סלט ענק שהכיל בעצם הכל: קטניות, פחמימות, ירקות, ביצים דגים ובגט שמולא בכל טוב ונסענו לגן העליה השניה בגבעתיים, הארץ המובטחת.
דימינו שאנחנו אנשי עסקים עסוקים, שלקחו לעצמם הפסקה קלה באמצע העומס, הפגישות והחום לכבוד רגע שקט של פרטיות, חופש ותיאבון.

השבוע הלכתי עם חברות למסעדה והייתה לשף יד לא טובה. כל המנות יצאו רק כמעט נכונות ומאוד מאוד קטנות. איפה האוכל, הן אמרו למראה הצלחות הכמעט ריקות שקבלו. זה נשאר לי בראש, שגם לכמות יש משקל. שבסופו של יום, על המדף או המגש, אתה מצפה לתמורה בעד האגרה ויש מחיר לכל עסקה, וכאן המחיר הוא “קטן” והמנה יפה ובריאה. בכלל, כל הקונספט מזכיר את קופסאות האוכל של פעם, כשלא היינו רצים ומתקדמים אל עבר עוד קריירה, הטבה ותנאים. הייתה לנו הסבלנות, היה הזמן, לדאוג לעצמנו לארוחה. ומי שהשקיע, כל המשרד בו קינא.

סיטי מרקט, ז’בוטינסקי 5 רמת גן

 

תגובה אחת

  1. עזריאל (ג'מל) גמליאל

    צלחת פלסטיק??? עם כזה איפור ,כובע והופעה מהממת צריכה צלחת מבדולח!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

אילוסטרציה

למה גנב תושב רמת גן את תרשים המבנה של בנק ישראל?

בכתב האישום שהוגש על ידי פקד אילנית נחום מענף התביעות של משטרת המחוז נטען כי …