יום ראשון , דצמבר 15 2019
ראשי / זיכרונות רמת גן: אומרים שהיה שמח ברחוב עוזיאל

זיכרונות רמת גן: אומרים שהיה שמח ברחוב עוזיאל

פרק 3 בסדרת הכתבות הנוסטלגיות של יפעת ויינשטוק. והפעם: מחנות הספרים המיתולוגית "דעת", דרך פלאפל הנוער ועד חנות הפיצוחים של צורי - כך השתנה המסחר ברחוב הוותיק

כאן שכן דעת ספרים
כאן שכן דעת ספרים

תקופת החגים עוד רגע מאחורינו. עוד יומיים המבוגרים יחזרו לעבודה והילדים לבית הספר וזה אומר שצריך להגיע לחנויות הספרים ולהשלים את מה שחסר – מעיפרון ומחברת ועד קלסר ומד זווית. בילדותי הייתה ברחוב עוזיאל חנות הספרים המיתולוגית "דעת", בבעלות אסתר. זוכרים אותה? כאן רכשנו מחברות, ספרים וגם עיתונים.


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "רמת גן" info@www.rgg-news.co.il


השבוע, כשהלכתי לבקר במקום עלה בי ריח המחק שאפיין את אותה תקופה, למרות שהחנות מזמן כבר לא שם ואת מקומה החליפה "לוינסקי הקטנה". גם המכולת של אשר בצד השני של הרחוב כבר לא כאן אבל הזיכרון מהאיש הנחמד עדיין איתי. אני תמיד קיבלתי את תפקיד הקניות בשמחה כי את כל העודף בכיסי הייתי משאירה.

פיצוחי צורי
פיצוחי צורי

במורד הרחוב הייתה חנות הפיצוחים והתבלינים של "צורי" – אחת הדמויות הצבעוניות באזור – שלאחרונה גם הוא סגר את העסק ונכנס למגירת הזיכרונות של ילדי שנות השבעים.

בזמן שהמסחר ברחוב השתנה בלי הכר, גינת בר-אילן לא השתנתה בכלל. אני זוכרת איך הייתי רצה לקרוסלה ומתמכרת לסיבובים המהירים שהעלו את מפלס האדרנלין.

גן בר אילן
גן בר אילן

בסמוך לאותה גינה היה הסביח הראשון שממנו צמחה תעשייה שלמה. הילדים של היום יתקשו להבין את המהומה סביב פיתה עם ביצה קשה וחציל, אבל אז לא היינו צריכים יותר מדי בשביל שבלוטות הטעם ייפתחו לרווחה – רק ריח של טיגון ועמבה דומיננטית. יותר מזה – כמו ששר שלמה ארצי – אנחנו לא צריכים.

אם הגענו עד לכאן היינו פוסעים עוד צעד לשדרות ירושלים, היכן שהיה ממוקם קולנוע לילי (לו נקדיש טור נפרד) ופונים ימינה במעלה הרחוב. היכן ששוכנת היום שכונת מרום נווה היוקרתית היה בילדותי פרדס גדול. בשבתות ובחגים היינו מטיילים בפרדס, קוטפים תפוזים ומדמיינים שאנחנו גרים בכפר, קרובים לאדמה ולחלוצים של פעם. ואם חלוצים אז אי אפשר שלא להיזכר בתנועות הנוער שלקחו אותנו להכיר את ארץ ישראל דרך הרגליים.

בני הנוער הדתיים כמוני הלכו לתנועת בני עקיבא ברחוב הרא"ה ואילו החילוניים הלכו לנוער העובד והלומד – בהמשך הרחוב. אני זוכרת באהבה את כל הפעולות, המדריכים והחניכים וקצת עצוב לי שהמקומות האלה כבר לא בלב הקונצנזוס, וילדים היום מעדיפים בילוי בקניון או משחק מחשב על פני אש לילה ומחנה אוהלים.

בני עקיבא
בני עקיבא

זהו חברים. עד כאן הפרק השלישי במסע שלנו לעבר שנות ה-70, שהחל במסחר ברחוב עוזיאל והסתיים בתנועות הנוער. בפרקים הבאים נחזור לראשי העיר המיתולוגיים, למלחמות ולאירוע אחד שכל רמת גני ותיק לעולם לא ישכח.
אם נזכרתם בפרטים או סיפורים שהציפו אתכם במהלך הכתבות אתם מוזמנים לשתף אותנו בתגובות.

14 comments

  1. מרחיב את הדעת ומעניין, יפעת מעבירה את התוכן הנוסטלגי בדרך
    נעימה כל כך ומרתקת.

    • תודה רבה אריאלה יקרה
      כייף לקרוא שאכן הכתבה גורמת לעניין ומעלה בך תחושות שאליהן כיוונתי.
      מודה על הפירגון שאינו בגדר ברור מאליו.
      אשמח תמיד לתגובות רעיונות וכל שנושאים הכתבה מעלים בך.
      המשיכי לעקוב לקרוא ולהינות

  2. למרות שלא גדלתי ברמת גן – הכל מאוד מוחשי. ומייד מזכיר לי את הילדות שלי בגבעתיים. כולנו גדלנו באותו סוג של תמימות ופשטות. ויפעת מצליחה לאתר את האספקטים האלה בכתבות שלה. טוב שיש לכל אחד את הזכרונות הללו וחשוב – כמו שיפעת עושה – להחזיר אותם לתודעה שלנו כדי להיזכר במה שעיצב אותנו.

    • יפעת ויינשטוק

      תודה רבה מירונה יקרה …כייף לקרוא את תגובתך הכוללת פירגון ושיתוף בכך שהזכרונות שלי מעלים בך זכרונות זהים לתקופה שמשמעותה בסיס חשוב ואבן יסוד בחיינו.
      אשמח לכך שתמשיכי תעקבי ,תהני ,תשתפי,תגיבי ובעיקר תספרי לנו על התחושות העולות מהכתבה ומתחברות לתחושותייך שלך

  3. מהממת ואהובה כמה נכון

  4. יפעת מדהימה כהרגלה מציינת את העובדות בדיוק רב וזה אומר אחד שיודע…
    השכן ממול שכבר 40 שנה מחכה לתשובה

    • יפעת ויינשטוק

      תודה רבה ליאתי בת דודי המהממת ,שכנתי וחברתי בילדותינו המשותפת ברחוב נגבה.
      המשיכי לעקוב ולהינות

    • יפעת ויינשטוק

      תודה רבה לשכן ממול .
      השכן הכייי מיוחד ….אל תישכח מדובר ב35 שנים ולא 40 והתשובה וודאי הופיעה בגוף הכתבה שתעלה ותבוא …

  5. הכתבה בהחלט עוררה נשכחות ומקומות שהיו ולא זכרתי שהיו קיימים. אין ספק שנכתבה לקחה אותי למסע לאחור במנהרת הזמן…הפרדס שכבר לא קיים…והסביח שהיה אז…הריחות והזכרונות. וואו מחכה לכתבה הבאה

    • יפעת ויינשטוק

      תודה רבה רונה רות היקרה
      שמחה שנהינת וקיהלת מידע על עוד מקומות שחודשו לך דרך כתבה זאת ואלה מעבר למה שזכרת והכרת.
      המשיכי לעקוב לשתף להינות ולקבל עוד ועוד מידע שעשוי לעניין אותך ולהעלות בך נישכחות.
      תמיד אשמח לקבל רעיונות ורצונות לכתבות נוספות

  6. הסבר מדויק ומחמם את הלב נוף ילדות…יפעת את מדהימה כל פעם מחדש…

    • יפעת ויינשטוק

      תודה רבה קרן יקרה
      נוף ילדות מהווה בעבור כל אחד מאיתנו את נוף חזות הרוח איתה גדלנו אותנו מאז ועד עולם(עם ועל כל שינויי העולם) מנחה
      תודה על כל מחמאה
      המשיכי עיקבי שתפי והעלי כל בקשה

  7. יפעת המדהימה. מתאים לך. כמה דברים:
    דעת ספרים קשור לאבשלום קור? 🙂
    בגינת בר אילן הייתי משחק עם ילדיי. הם אהבו מאוד את הגינה הזו
    וצורי האגדי, כל יום ששי הייתי מחכה לאבי שחזר מעבודתו, עבר דרך צורי וקנה לי פיסטוק
    רק 100 גרם כי היה יקר … אכן נוסטלגיה
    את מצליחה להעלות זכרונות כאילו קרו אתמול
    כישרונית אחת!!!

  8. יפעת ויינשטוק

    תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות
    אין ספק שתגובתכם מעידה על שקראתם וזה בהחלט מוערך מאוד.
    ואין כייף גדול מלקבל פירגונים ,בטויי הנאה והתחברות לזכרונות בדיוק כפי שמכוונות הכתבות .
    המשיכו ,קיראו ,שתפו ,תהנו ותמיד נישמח לשיתופים בקשות עצות ,תמונות מן העבר וכל שהכתבות יחישו בכם רק תבקשו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

אירוע הבחירות של זינגר . תוכן מקודם

זינגר על הסירוב להעניק לו את יקיר העיר: "לא נעלב מהם, אלה אנשים קטנים"