יום שני , נובמבר 18 2019
ראשי / לאן נעלמה סוכת השלום והסובלנות של רמת גן?

לאן נעלמה סוכת השלום והסובלנות של רמת גן?

פרק 2 בסדרת הכתבות "זיכרונות רמת גן". והפעם: יפעת ויינשטוק נזכרת באווירה הקהילתית ששררה בשכונת ילדותה בזמן סוכות ובדינה הגננת שכולם אהבו לאהוב

סוכה צילום אבישי טייכר, ויקיפדיה
סוכה צילום אבישי טייכר, ויקיפדיה

בעוד כמה שעות ייכנס לאזורנו חג סוכות ואווירת החג הכל כך מיוחד הזה תעטוף את כל העיר.


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "רמת גן" info@www.rgg-news.co.il


יש משהו בחג הזה שמחזיר אותי באהבה ובחום לילדות, לרמת גן של שנות השבעים העליזות. אני זוכרת שמיד עם צאת יום הכיפורים תקענו את היתד הראשונה בסוכה. לכאורה אירוע שגרתי, כמעט אפור, אבל זה תמיד גרם לי להתרגשות מיוחדת.

רמת גן בשנות השבעים
רמת גן בשנות השבעים

מאחורי שורת הבניינים בתחילת רחוב נגבה קמו בזו אחר זו הסוכות של אבי, אבנר חלפון ז"ל, משפחת קצב ומשפחת נאור. כל הילדים היו נערכים להכין קישוטים ולתלות אותם בסוכה ואפילו נערכה תחרות "הסוכה הכי יפה" שהוכתרה על ידי חניכי "תנועת בני עקיבא" והעלתה את המוטיבציה להגיע לסוכה מיוחדת במינה.

היינו מבלים במשך שעות בישיבה בסוכה, גם שלא לצורך הסעודה או המצווה אלא בהנאה של שיח חברתי אנושי ללא מכשירי מדיה מסיחי הדעת שנדמה שאי אפשר לחיות בלעדיהם כיום. אז לא ידענו שיום אחד ימציאו מכשירים כאלה. לא חשבנו על מסנג'ר או וואטסאפ כאפשרות לתקשר בינינו. פשוט קבענו בסוכה ודיברנו שעות בחסות אווירת החג המאחדת.

יכול להיות שזו הנוסטלגיה שמדברת מגרוני ויכול להיות שפשוט השתנינו? נדמה לי שברמת גן של שנות השבעים כולם הכירו את כולם. ויותר מכך – כולם רצו להכיר את כולם. אף אחד לא הסתכל מה יש או אין לך על הראש, אלא מה יש לך בלב. קחו למשל את הדוד שלי יהודה חלפון ז"ל. הוא לא היה דתי כמו אבא שלי, אבל זה לא פגע כהוא זה ביחסים ביניהם. לא זכור לי ויכוח אחד שלהם בנושא תחבורה ציבורית בשבת. לדוד הטוב הזה היה מפעל ברגים ולדודה שלי, דינה, היה גן ילדים, ושניהם היו דמויות מוכרות ואהובות בשכונה.

אני זוכרת איך הייתי מבלה עם ארבעת הילדים שלהם וחווה חוויות קסומות. לא הרגשנו בפערים בזיקה שלנו לדת והמריבה הכי גדולה שלנו הייתה מי יחזיק את הכלב שלא יקפוץ עליי כשאני נכנסת לביתם.

בית כנסת יד גיבורים
בית כנסת יד גיבורים

בערב החג היינו הולכים לבית כנסת "יד הגיבורים" באזור רחוב הרא"ה. בשמחת תורה כולם היו מגיעים בשמחה לבושים בבגדי חג, אוחזים בידיהם דגלים וממתינים לרגע בו תחל "המסיבה". כולם רקדו עם התורה, ללא הבדל. דתיים, חילוניים, אשכנזים וספרדים. אחרי מה שעברה רמת גן בשנה האחרונה אתם יכולים לדמיין סוכת סובלנות ושלום כזו?

 

 

3 comments

  1. הי יפעת, איזו נוסטלגיה. כתבת מקסים. העלת בי זכרונות ילדות מאושרים. חג שמח!!

  2. כל הכבוד. מעניין ומרתק, אין כמו יפעת

  3. מדהימה היכולות כתיבה שלך פשוט מהממים תצליחי בהכל😍

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

מימין: יריב ארדון פרנצסקו, ריקאסולי, גאנלואיגי בנדטי, חגי שלום ויערה ניסאן. צילום: אסף לב

הביקור המלכותי של הברון האיטלקי