שתי חזיתות | המאבק של יו"ר נעמ"ת מרחב ר"ג-ב"ב על עתיד הילדים ועל השבת החטופים

"התחלתי את הקדנציה עם 18 מעונות יום מפוארים במרחב רמת גן-בני ברק. בתקופה הקרובה, נישאר כמעט עם חצי מעון", אומרת טליה רותם בן דוד בכאב שאי אפשר לטעות בו. הסיבה, לדבריה, פשוטה וקטלנית: "אין מחנכות. המקצוע הזה, שהיה פעם שליחות, פשוט נעלם".

טליה, יו"ר מרחב רמת גן-בני ברק של נעמ"ת מאז 2002, חווה מקרוב את מה שהפך למשבר לאומי. היא מודה שקיים הבדל בשכר בין המגזר הפרטי לנעמ"ת, אך מדגישה: "אצלנו יש תנאים נלווים משמעותיים, כמו קרנות השתלמות ותוכניות חיסכון, שהם רשת ביטחון כלכלית לעתיד". אך גם זה לא מספיק כדי למשוך עובדות לתחום שהפך שברירי וכר פורה לבעיות.

הפיקוח, הסבסוד והשם הרע

האתגרים מורכבים. המעון של נעמ"ת ברחוב פבריגט ברמת גן, למשל, הפך למעון פרטי בשיטת מונטסורי, אך גם המהלך הזה לא פתר את מצוקת כוח האדם. "במעונות פרטיים הפיקוח הוא של משרד החינוך, אבל הם לא מוצהרים במשרד הכלכלה, ולכן אין סבסוד להורים", מסבירה טליה. הדבר מכביד על ההורים ויוצר מציאות כלכלית בלתי אפשרית.

לטענתה, חלק גדול מהמשבר טמון בשינוי מערכת היחסים עם ההורים. "פעם הייתה שותפות, היה שיח. היום זה כמעט לא קיים". היא מבינה את הפחדים, במיוחד אחרי מקרים מזעזעים "שעשו שם רע לתחום שלם". אך לפחד הזה יש השלכות הרסניות: "כמות המחנכות פחתה דרמטית, ומעונות נסגרים בכל הארץ".

אחד הגורמים המתסכלים ביותר, לדבריה, הוא חוק המצלמות. "עד לפני מספר חודשים, כל תלונה של הורה הועברה ישירות למשטרה. המשטרה הייתה לוקחת את הצילומים, מזמינה את העובדת לחקירה ולא מאשרת לה לחזור לעבודה, גם אם הצילום היה בזווית לא ברורה. ההשעיה נמשכה לעיתים חודשים, והתיק היה יכול להתגלגל בפרקליטות במשך שנתיים עד להחלטה". לאחרונה, תוקן התהליך כך שהתלונה מגיעה קודם למפקחת אזורית, אך התחושה בקרב המחנכות עדיין קשה. "הן נותנות כל כך הרבה וחיות תחת פחד אדיר", היא אומרת, ומספרת אנקדוטה שממחישה את האבסורד: "סבתא הגיעה למעון ושאלה את נכדתה 'מישהו הרביץ לך היום?'. הנכדה ענתה בפשטות: 'לא, היה לי כיף'. פשוט מכניסים לילדים מילים לפה".

המשבר כה עמוק, שגם במעון חדש בנווה יהושע ברמת גן, ייפתחו השנה ככל הנראה שתי כיתות גן במקום שלוש. "רמת גן נבחרה כפיילוט ארצי, כי היא נחשבת עיר חזקה, אבל אין לנו איך להפעיל את המעונות. אנחנו מחויבים לתקנים". התוצאה היא שההורים משלמים מחיר כבד, המעונות מאבדים את ההכרה לסבסוד, וועדות הקבלה מתעכבות. "כדי שהשכר יעלה, המדינה חייבת להכניס את היד לכיס. יש לנו עובדות שמקבלות הבטחת הכנסה בגלל שכרן הנמוך".

שליחות ציבורית מבית

המאבק של טליה אינו מקרי. הוא נטוע עמוק בביוגרפיה של פעילה ציבורית מלידה. ילידת שכונת הגפן ברמת גן, בת לבעלי "פונדק רמה" המיתולוגי, היא עזבה לקיבוץ מתוך אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית, עברה את כל השלבים בנוער העובד והייתה יו"ר מועצת תלמידים. לאחר שאמה קראה לה לחזור מהקיבוץ לנהל את העסק המשפחתי, חצי שנה הספיקה לה כדי להבין שליבה נמצא בעשייה הציבורית.

היא החלה לעבוד בהסתדרות, התקדמה במהירות והייתה רכזת אזור בתקופת יו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, אותו ליוותה שנים רבות והוא זה שהכריז שתהיה יו"ר המרחב בנעמ"ת.

בחזית המאבק למען החטופים

ב-8 באוקטובר, יום לאחר תחילת המלחמה, טליה כבר התייצבה בחמ"לים העירוניים. במשך חודשיים היא נסעה כמעט מדי יום דרומה, מובילה בין 1,000 ל-1,500 ארוחות שנארזו עבור החיילים. "יום אחד הגעתי לשער של נתיב העשרה והיו הפגזות. אמרו לי שאסור להיכנס. אמרתי להם 'מה יותר חשוב?' הם הבינו עם מי יש להם עסק".

כשהצורך באוכל לחיילים פחת, היא "התנחלה" במטה החטופים. שם היא עושה הכל מהתנדבות בחדר האוכל למשפחות, דרך נסיעות למשפחות בפזורה הבדואית, ועד לאיסוף קבוע של ארגזי מזון מ"לקט ישראל" וחקלאים והבאתם לכיכר. "יש שם כ-70 נשים מופלאות בחדר האוכל", היא מספרת בהערצה, "דואגות לכל מחסור, למילה טובה, לרגעים מנחמים. פשוט נשים מופלאות".

את כל זאת היא עושה כשברקע טרגדיה אישית קשה: אחיינה, סדריק גרין ז"ל, נפל בקרב זמן קצר לאחר נישואיו. גם חייה האישיים היו רצופי מאבקים – היא החלימה מסרטן השד, בדיוק כפי שהחלימה אמה לפניה, ושרדה אירוע לב קשה שכלל שתי החייאות.

כיום, כשהיא ממשיכה במאבקה על עתיד החינוך ומתנדבת בכל כוחה למען החטופים, ברור כי טליה רותם בן דוד לא מתכוונת לוותר. גם אחרי שתפרוש מנעמ"ת, היא מבטיחה, נמשיך לראות אותה פעילה בעיר, תמיד בחזית, תמיד נלחמת למען אחרים.

אולי יעניין אותך גם: פרויקטים מובילים ודירות חדשות ברמת גן, גבעתיים והסביבה