יום ראשון , יולי 12 2020
ראשי / על החיים ועל המוות

על החיים ועל המוות

לרגל יום הזיכרון שוחחתי עם סיגלית ברסלב-גולדשטיין, אחות שכולה רמת גן שהיא גם מלווה רוחנית במקצועה

אלוני ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה
אלוני ז"ל. צילום: באדיבות המשפחה

בשעות הקרובות יתכנסו משפחות שכולות רבות בישראל לבתי העלמין הצבאיים כדי לנצל את חלון הזמן לפני הסגר. רגע לפני שוחחתי עם סיגלית, שאחיה אלון ז"ל, נפל בלבנון ב-1977. כשאני שואלת אותה מה המשמעות של המשפט הבנאלי "במותם ציוו לנו את החיים"? היא אומרת כי "בעיניי, משמעות החיים והמוות קשורה למשמעות ולערך שהייתה למעשים שלי. כמה גרמתי לאחרים לחייך? כמה ספרים נהניתי לקרוא?"


  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של רמת גן ניוז

  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "רמת גן" info@rgg-news.co.il


לדבריה, "אני לא חרדה מהמוות. הוא חלק טבעי ומובן מאליו וקרבתו מחדדת את סולם הערכים שלנו, את החשיבות שאנו מייחסים לדברים ולמעשים שלנו".

צילום: באדיבות המשפחה
מצבה לזכרו של אלון. צילום: באדיבות המשפחה

סיפור החיים של סיגלית מעורר השראה. "העובדה שאחי נהרג כשהייתי בת 13 הייתה קורס הכנה לחיים ועיצבה במידה כמעט מוחלטת את סולם הערכים שלי".

בצעירותה התנדבה סיגלית  ויזמתה פעילויות למען החברה. "זאת הייתה הדרך שלי לצקת תוכן ומשמעות לחיי, ולאזן אותם מול הכאב הבלתי נתפס. גם העובדה שאני עוסקת בליווי רוחני היא תוצאה ישירה של האבדן הפרטי שלי. לא צפיתי או תכננתי זאת מראש, אבל בדיעבד היכולת לתמוך באחרים נותנת לי סיפוק ותחושת ערך עצמי אל מול ההתרסקות כשחווים אבדן של אדם קרוב".

הסיפוק והתמיכה באחרים מגיעה ממקום של ידע וניסיון מקצועי?
"שנים ארוכות עסקתי בטיפול והייתה לי קליניקה פרטית לטיפול הוליסטי. כשנולד ילדי המיוחד משהו בתפיסת העולם שלי נהיה מדויק יותר. לא רק הערך שיש לחיים, אלא גם העובדה שהאדם הוא שלם ומושלם כפי שהוא. לא רציתי יותר לטפל ו'לתקן' אנשים, רציתי להיות איתם. בתקופת גירושיי וקשיים של ילדי המיוחד התוודעתי לליווי רוחני שיצר את המהפך בחיי. לשמחתי, מצאתי את ייעודי".

כאחות שכול הלכה סיגלית כל החיים עם תחושה שמשהו לא בסדר אצלה. לדבריה, היא חשה במבטים, רמיזות וטון מפוייס שגרמו לה לאי נוחות. "על רקע הצרכים המיוחדים של בני התחושות הללו התעצמו" היא אומרת.

"זו חוויה של תסכול תמידי, כי הרגשתי מבפנים לגמרי רגילה, אבל הסביבה מתייחסת אחרת. מילדות הייתי במיליון טיפולים, סדנאות, לימודים ושיטות שונות. רק הליווי הרוחני נתן לי את התחושה שאני לגמרי בסדר, ושום דבר לא טעון תיקון. המוות של אחי, כמו כל שאר עובדות חיי, הם חלק ממי שאני. לכל אחד מאתנו יש את סיפור החיים שלו. בתהליך ליווי רוחני השלמתי עם סיפור חיי כפי שהוא. זה נתן לי המון שקט פתאום".

איזה מסר היית רוצה להעביר לקוראים ליום הזיכרון? 
"חשוב לי לומר לציבור הרחב שהמבוכה ואי הנוחות מול בני משפחה שכולים היא מובנת. אנחנו חיים בחברה שבה לא מדברים על המוות. הפחד שולט, אבל ברמה האישית, זה יוצר תחושת ניכור והתעלמות. הכי נוח לי, ואני הכי מעריכה את האנשים, שלא מפחדים לשאול אותי מה שלומי בימים אלו, ולא חושבים שהם צריכים לנחם אותי או לכאוב את הכאב שלי, פשוט להיות. זה גם הסוד הכי גדול במקצוע שלי כמלווה רוחנית, הנוכחות שלי".

לדבריה, "אני לא יכולה לשנות את עובדת המוות, לא יכולה למנוע מחולה למות או מילד מיוחד להיות ללא מגבלות. אני כן יכולה להיות יחד עם אדם שכול, כדי שלא יהיה לבד. עם ההורה המיוחד, שחייו השתנו מקצה לקצה, עם הנוטה למות, מול הפחדים או לתמוך בזקנים בבדידותם. כשאנחנו ביחד, גם אני כבר לא לבד. הביחד צובע גם את השכול שלי, בצבעים אחרים".

יום הולדת 60 של אלון ז
יום הולדת 60 של אלון ז"ל בט"ו בשבט. צילום: באדיבות המשפחה

נשארת בת יחידה, האם חווית תחושת חרדה וגוננות יתר מהוריך?
"לא, להיפך, שנה אחרי האובדן אפילו נסעתי עם משלחת תלמידי בית ספר למצרים, היו הורים אחרים שלא הרשו לילדיהם לנסוע. אני ממש גאה בהתנהגות הוריי כלפיי, הוריי העניקו לי חופש ועצמאות, למרות שנשארתי בת יחידה. אני לעומת זאת כאם, מאוד חרדה לילדיי".

יש תמיכה חברתית למשפחות שכולות במדינה?
"למרות הרושם שכן, הכאב הכי גדול של אימי הוא דווקא מתגובת הסביבה לשכול, החשש והזהירות לפגוש אדם שכול, יכול לגרום לאנשים לחצות לצד השני של הכביש, כדי להימנע מהמפגש, זו ממש פגיעה כואבת.  מסתבר שהורים שכולים רבים מספרים על אותה חוויה .ההתחמקות לשאול ולהתעניין היא פוגענית יותר. לעומת זאת, אימי קרנה מאושר כשהשכנה החדשה פנתה אליה ובקשה שתספר לה על אחי אלון ז"ל".

התשובה של סיגלית, גורמת לי לחשוב על דודי שאיבד את בנו, בן דודי עזרא דוד ז"ל, ומזה כשנה לא שוחחתי אתו, או שאלתי לשלומו, הוא פשוט התרחק מכולם. אני מרגישה שכאן המקום לשתף ולשאול את סיגלית.

האם זה ראוי להתקשר דווקא ביום הזיכרון למשפחה שכולה?
"כן, בוודאי, הפנייה שלי תמיד לאנשים מסביב, לא להיבהל, תשאלו מה נשמע ביום הזיכרון, גם אם לא הייתם בקשר קודם. הרי מבחינתנו השכול אתנו כל יום בשנה".

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

תגובה אחת

  1. רות יקרה, נגעת בנושא רגיש וחשוב , הזמנת את הקוראים להקשיב לשיח המעלה את הרגשות המאתגרים של משפחות יקרות. ולחבק אותם ⚘

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך גם:

לפני הקורונה - הצופים במחנה עופר, צילום באדיבות ההורים.

צופים באסון: האם תנועות הנוער בדרך לסגירה?