צייד הפדופילים: בחסות הקורונה מתרחשות פגיעות בילדים

אבי דוביצקי, הידוע בכינוי “צייד הפדופילים”, מספר כי בתקופת הקורונה חזרו הפדופילים להכות, מכיוון שהשימוש ההולך וגובר של התלמידים בסלולרי כאמצעי להפגת השעמום הוא כר פורה עבור הסוטים שלא בוחלים בשום אמצעי.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

באילו אזורים נתקלת במקרים של פדופילים?
“פדופילים נמצאים בכל הארץ. הם מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה. הם בעיקר עובדים בתחום ההוראה, החינוך ועיסוק שיש בו מגע עם ילדים. העיר עם הכי הרבה פדופילים מהנתונים שאני אספתי באופן פרטי היא פתח תקווה ביחד לגודל האוכלוסייה. נתקלתי בפחות מקרים ברמת גן והמרכז, אבל הם קיימים. פדופילים שצדים ילדים ברשת מוכנים לנסוע לכל מקום ולא מגבילים את עצמם למרחק או לרדיוס מסוים. זו טעות לחשוב שיש עיר בטוחה”.

לכתבות נוספות על פעילות של פדופילים באזור המרכז: הפדופיל מרמת חן, המורה מקריית שנתפס עם התכתבויות אסורות ועל עובד מערכת הביטחון ממרכז הארץ שקיבל 4.5 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי לאחר שהורשע בפרסום וצריכה של תכנים פדופיליים חריגים בחומרתם.

בחודש אוגוסט פורסמה כתבה על הפדופיל מגבעת שמואל ששוחרר מהכלא וחזר להתגורר בית הוריו. הקהילה סערה ודרשו לא לאפשר לו לגור בשכונה עם ילדים, מה דעתך על כך?
“לדעתי, כאשר פדופיל משוחרר צריך ליידע את הסובבים מה כתובתו, לפרסם תמונה עדכנית שלו ולעשות הסברה לילדים במקום מגוריו. אפשר ורצוי לחלק דף שכולל את כל המידע. כמו כן, השיטור המקומי אנשי ביטחון בפארקים, קניונים וגינות ציבוריות צריכים להיות בתמונה באופן סדיר. זה יוריד את רמת הפשיעה החוזרת”.

עוד הוא מוסיף כי “חובה להנהיג את השיטה המקובלת בארה”ב ובמדינות מודרניות לפיה מפרסמים את פרטיהם ברבים במטרה להזהיר את הסביבה שלהם. יש נוהל מאוד מסודר בארה”ב כאשר עבריין מין משתחרר מהכלא. בישראל כשהם יוצאים לחופשי זורקים רימון חי לחצר בית ספר וממתינים לנפגעים. החוקים הם אותם חוקים, אבל הענישה אצלנו מקלה במסווה של ‘אפשרות שיקום’. אפילו מפקד כלא מוכר, שאחראי לשיקום עברייני מין, הודה ששידל קטינים ולא עשו לו דבר. יתירה מכך, הוא אף קודם זכה לקידום בתפקיד בקיצור, המערכת רקובה”.

כמה הענישה בתחום הזה יעילה לטווח ארוך או מיידי?
“הענישה בתחום היא לעג לרש. המספרים של הפדופילים שנתפסו והורשעו (כ-5 אחוז מהתלונות שנחקרו במשטרה) גדל בעשרות אחוזים מידי שנה. המימדים יצאו מכלל שליטה והמחוקקים אינם מסוגלים להתמודד עם היקף התופעה. הם חושבים שאפשר ‘לשקם’ או ללמד אותם לרסן את הדחפים, אבל לרוב הם טועים.  אלה שיוצאים מהכלא ממשיכים לפגוע ולפעמים גם נתפסים. זו מחלה נפשית ואין לה תרופת פלא. העבריינים הם פצצה מתקתקת לכל דבר ועניין. מי שיגיד אחרת פשוט לא מבין או טומן את ראשו בחול”.

האם הפדופילים שפועלים היום מתוחכמים יותר מאלו שפעלו בעבר?
“בפירוש כן. הפדופילים שפועלים כיום משתפים את הנפגע בפחד שלהם להיתפס. ‘החכמים’ מנסים לאמת שאכן לא מדובר בשוטר או לוכד פדופילים. לרוב הם לא מצליחים וממשיכים עם הפגיעה עד לחתירה למגע. היו מקרים שבהם ברגע האמת הפדופילים עשו אחורה פנה. כאלה שנתפסו ופועלים ברשת זהירים מאוד ומקפידים לא להיפגש עם קטינים, אבל תמיד צצים להם מחליפים שכן מוכנים, ועל כן צריך להיזהר”.

מהן השיטות שבהן משתמשים הפדופילים? 

“יש שלושה סוגים: הזהירים, הזהירים פחות וכאלה שהם מאוד לא זהירים. כולם מאוד מסוכנים. הם לומדים שיטות חדשות ולא רק מסתובבים בגנים או ליד בתי ספר. לוקח להם כמה דקות לזהות את הטרף שלהם וברוב המקרים הם לא מהססים לפעול ומהר. הם לא חושבים על ההשלכות במידה וייתפסו ועל כן אין מה לחשוב עליהם כעל אנשים מצפוניים או סובלים. יש מקרים שהם אומרים לקורבן ‘אסור לי להיפגש אתך, אתה קטין’, ולמרות זאת הם יוזמים מפגש. כשהם נתפסים הם תמיד אומרים ‘רק באתי לדבר, לא הייתי עושה דבר’. זה כאילו שכולם קוראים את אותו המדריך. הם מודעים לאפשרות שייתפסו, אבל הדחף והפנטזיה שלהם גוררת אותם בכל פעם לצד האפל”.

הם מנצלים את תקופת הקורונה?
“בתקופה הנוכחית כשכולם בסגר יש עלייה מוכחת של פעילות הפדופילים ברשת, שלא לדבר על פגיעות מיניות שהמקור שלהם בתוך המשפחה”.