קחו חצי דקה לשמוע את שיר הילדים הזה:
עכשיו, אחרי ששמעתם, האם תוכלו להבין מה יש בשיר הזה שמפחיד כל כך פעילים חילוניים? חבר המועצה הדתי אביהוא בן משה לא מבין והוא יוצא נגד חבר הקואליציה שלומי בן ששון שכתב בפייסבוק את הדברים הבאים:
“הורים יקרים, אנא ודאו שבבית ספרכם ובגני ילדכם, נכנסים גופים חיצונים על פי הנוהל העירוני המקצועי החדש. אומרים בפה מלא, עם ראש מורם וגב זקוף די לאברכים, די לעמותת רעות, לא מכניסים אותם למערכת החינוך הממלכתית”.
בן משה: “עמותת רעות בסך הכל מלמדת ילדים על קבלת שבת. מה רע בזה? אני מציע לשלומי שיפסיק להיות פופוליסט שמפחד מערכים ומסורת יהודית. אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית. לא כל דבר שיש בו ניחוח של יהדות פסול”.
כדי להצדיק את עמדתו מצטט בן משה את בן גוריון שכתב בזמנו לשר החינוך דאז: “הנוער לקוי בתודעה יהודית ובהבנת מורשתנו ההיסטורית והזיקה מוסרית ליהדות העולמית. יש לדאוג לתכנית לימודים שתתקן ליקוי זה”.
אתה יכול להבין למה בן ששון מתנגד כל כך לתכנים האלה?
“לא. אם מקימי המדינה הזו ראו לנכון לקבוע פה ערכים ומסורת יהודית אין סיבה שברמת גן זה יהיה שונה. זו עוד הוכחה שקואליציית כרמל שאמה נבנתה במטרה ליצור פירוד ומחלוקת. שלטון כזה לא יאריך ימים”.
אתה מכיר את הפעילות של עמותת רעות?
“כן. זו עמותה של בנות שירות לאומי שמעבירות למי שרוצה בלבד ערכים יהודים. רוב בתי הספר הממלכתיים מלמדים את המסורת היהודית, קבלת שבת, סיפורי חגים. זו המסורת שלנו ואין לנו במה להתבייש. מי שצריך להתבייש זה מי שמתנער מהמסורת היהודית”.
זו לא הדתה?
“ממש לא. מדובר פה בחברי מועצה שכרמל לא נותן להם להתבטא בנושאים של עשייה עירונית, לכן הם מחפשים דרך אחרת להתבטא. שים לב שבשאר הנושאים אף חבר מועצה מהקואליציה לא מעז להתבטא כי כולם מפחדים מכרמל”.
שלומי בן ששון סירב להגיב לטענות של בן משה.
צילום שלומי בן ששון: טלי בקון
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
שטויות, חייכו את החיוך הטוב ביותר שלכם, ותאמרו לנו “שמדובר רק בקמת מסורת”, אך שמענו את הרבנים אומרים בגלוי שהכל “יפתר” כשיחנכו את ילדינו אחרת, והדור שלנו יעלם. וראינו בגבעתיים עמותות דומות מארגנות שטיפת מוח לילדים, גורמת לילדים שמשפחותיהם לא עושות קידוש להרגיש בושה בבית הספר. אפשר “ללמוד” על קידוש השבת, ואפשר “לדחוף” לקדש את השבת. הראשון נקרא ללמד, השני נקרא הדתה, מסיונריות, שטיפת מוח, וכו’.
אני אוהב את זה שקוראים לנו עגלה ריקה, שברור שהערכים של הדתיים בכל ההקשר האנושי והבסיסי לוקה בחסר כל כך.