יום שישי , פברואר 14 2025

דורות ההמשך מדברים: יערית גלזר

יערית גלזר, תושבת רמת גן, פעילה בעמותת דורות ההמשך בטור ליום השואה על גילויי הגבורה של הצעירים בגטו שכל חלומם היה להצטרף לפרטיזנים, להחזיק נשק ביד ולהילחם בגרמנים

יערית גלזר

השנה כמו אז “נופל” חג החנוכה על חג המולד, או שמא חג המולד הוא זה שנופל על חנוכה? אני, שמקדישה את כל זמני לתעד בעט ובמצלמת וידאו את כל שקרה ליהודי קובנה, ביניהם הוריי היקרים בשואה, ובעיקר מה התחולל במצודת המוות, הפורט התשיעי, נזכרת בסיפורים שסיפרו הבורחים כשהיו מגיעים לביתנו בקובנה.


  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו


חלומם של כל הצעירים בגטו היה להצטרף לפרטיזנים, להחזיק נשק ביד ולהילחם בגרמנים.

היה זה ערב קר וחשוך, נר דלק בחדר וצל הנוכחים ריצד על הקירות. אמי, אחיה הצעיר, סבא משה, סבתא גוטה ואני הנכדה ישבנו צמודים זה לזה בחדר הקטן. רק הצל שלי לא נראה על הקיר… שניים מאחיה של אמי היו חסרים – יצחק לוחם בשורות הצבא אדום ואייזיק – בשורות הדיוויזיה ה-16.

“הורים יקרים”, פתח אבאל’ה האח הצעיר: “לאחר התלבטות ממושכת החלטנו לצאת ליערות ולהצטרף לפרטיזנים!”. הוריו נותרו שקטים חסרי אונים. “אבא”, פנה אבאל’ה לאביו, “שיריך מעניקים אומץ וכוח להיאבק כדי לשרוד; גם אנחנו רוצים להיאבק, ואם נגזר עלינו למות יהיה זה עם נשק בידיים”. ורבקה אמי הוסיפה: “הנשמה בוערת, מבקשת לפעול. המוות עורב בכל פינה ואם נגזר עלינו למות, נמות כחיילים, כבני אדם!”.

שלושה ימים אחר כך יצאו אבאל’ה, אבי פיניה (פנחס) ועוד שניים ליערות, אך נתפסו בדרך ונשלחו היישר לפורט התשיעי. למזלם, היה במחנה מחסור בידיים עובדות והם צורפו לצוות “ניקוי” בורות. משימתם הייתה להוציא את הגוויות מהבורות ולהעבירן למדורות שבערו יומם ולילה.

בתוך המבצר הם פגשו יהודים ואסירים מהגטו – 64 במספר.

הורי יערית גלזר
הורי יערית גלזר

ערב אחד קרא סאשה פודולסקי “הבריגדיר” לאבאל”ה והשניים עלו חרישית במדרגות לקומה השנייה. הם נכנסו אל תוך מנהרה עמוסה בעצי הסקה שבסופה ניצבה דלת ברזל כבדה. “דרך הדלת הזאת אפשר לצאת”, לחש אבאל’ה, “אבל איך פותחים אותה ומי יעשה זאת?”, ומיד ידע שהכתובת היא פיניה, חברו מהשומר הצעיר שעבד עם אביו במסגרייה. פיניה הסכים כמובן, ורק שאל מתי להתחיל.

באישורו של הרופא ד”ר נמירוב אפשרו הגרמנים לשני אסירים להישאר במבצר כשהכול יצאו לעבודה. ביום הראשון קיבל אבי אישור מחלה, גם למחרת התמזל מזלו… לבסוף שאל הדוקטור בכעס את אבי: “איזה כוח יש לך שהאסירים מוותרים לך יום אחרי יום”, כמובן שאבי לא יכול היה לגלות לו את הסוד. הוא המשיך לעבוד במרץ, קדח חור ועוד חור… ברכו נשחקה וידיו השתפשפו עד לעצמות. 314 חורים קדח עד שהספיקה מכה קלה אחת כדי שהצוהר ייפתח.

24 בדצמבר – חג המולד. בחוץ שלג לבן ובוהק. בערב התאספו כל האסירים בפרוזדור, סביב ההסקה, שרו שירים רוסיים ורומנסות צועניות. מישקה הנווד רקד ריקוד של מלחים. שנים אחר כך היה אבא מציין שמופע כזה לא היה מבייש אפילו את ה”בולשוי”. הגרמנים נהנו מהשירים והבטיחו לאסירים שתי שעות שינה נוספות.

בלילה, כשרוב הגרמנים יצאו העירה לחגוג, העירו חברי הוועד את האסירים וארגנו אותם בקבוצות של עשרה. “קומו בשקט!”, הם לחשו, “התלבשו מהר! אל תִפחדו!”. לאט לאט עלו כולם לקומה השנייה, זחלו דרך הצוהר הפתוח שבדלת, עברו את המנהרה השנייה ויצאו החוצה, אל השדה המושלג.

תאיהם של 64 האסירים נותרו ריקים – רק ציור של אנטולי גרניק נשאר במסדרון למזכרת: אצבע משולשת – מתנת פרידה לגרמנים.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות
לקריאת כל התגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך גם:

ט”ו בשבט ירוק במיוחד בשיבא. צילום: יחידת הצילום שיבא

ט”ו בשבט ירוק במיוחד בשיבא: כ-400 עצים יינטעו ברחבי המרכז הרפואי

תפריט נגישות