חברת המועצה בחזית העורף: בין סטנדאפ, ספר ילדים ומאבק למען נשות המילואימניקים

גם ברגעים אלו, בעלה של חברת המועצה מירב גבע גרומר אינו בבית. הוא מפקד פלוגה בפלס"ר שריון, ולאחר מאות ימי מילואים מאז ה-7 באוקטובר, יציאה סופית מעזה עדיין לא נראית באופק. הפוגות קצרות בבית הן אירוע נדיר לפני שהוא נקרא שוב לחזית. כאן בעורף, ברמת גן, מירב, מחזיקת תיקי הבריאות, ספורט נשים ו"רמתגנצ'יק", נשארה עם שני ילדיהם, בני 5 ו-7, בחזית משלה.

הסיטואציה, המוכרת לאלפי נשים בישראל, הפכה לשגרת חייה. "זה שיש לי ילדים קטנים מחייב אותי לתפקד," היא משתפת. "אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לקום בבוקר או לא לאסוף אותם בצהריים. זה קשה יותר, אבל זה גם מה שמחזיק אותי". את התמיכה היא שואבת מהמשפחה, מההורים, ומקהילה תומכת ומחבקת בשיכון ותיקים. "עזרתי לחברות במצבי והן עזרו לי. כל אחת הייתה לוקחת או אוספת את הילדים, חברה אפילו ישנה אצלי עם הילדים שלה. העיקר שיש מישהי שמבינה אותך וחווה את אותו הדבר".

מהשאלה של הבן נולד ספר: "אבא במילואים"

מהמצוקה והצורך להסביר לבנה, שהיה אז בן פחות משלוש, לאן נעלם אבא, נולד ספר הילדים "אבא במילואים". "הוא כל הזמן שאל 'איפה אבא?', וכשעניתי 'במילואים', הוא שאל 'מה זה?'", היא מספרת. "הבנתי שאני לא רוצה להיכנס להסברים על מלחמה ורובים. הסברתי לו שזה כמו 'יחידת החילוץ' מהסדרות שהוא מכיר. פתאום הוא התחיל לשאול שאלות שמפתחות את הדמיון, אם יש לאבא גלימה ורכב מיוחד".

בעזרת מדריכת הורים, היא למדה לא להתמקד בשאלה "מתי אבא יחזור", אלא לעסוק בהכנות לחזרתו – ציור, הצגה, או ספר. כך גם בספרה שילבה דפי צביעה. "זה עזר לי, לילדים, ולכל מי שקיבל את הספר. הוא מתאים גם להורים וגם לילדים", היא אומרת בגאווה.

מהמילואים לבמה: סטנדאפ על החיים עצמם

בנוסף להתנדבותה במועצה, מירב היא שחקנית, סטנדאפיסטית וקריינית עצמאית. בשנה שעברה כתבה מופע סטנדאפ חדש על הורות, הקשר הבין-דורי והמילואים. היא קבעה תאריך להופעה, שהתברר כי הוא נופל בדיוק באמצע סבב מילואים נוסף של בעלה. "החלטתי לא לבטל. אמרתי לו שהוא חייב לצאת הביתה שבועיים לפני. זה הצריך תמרון מטורף, אבל היה מאוד מוצלח".

פציעה, טראומה ומאבק להכרה

המלחמה פגשה את המשפחה גם פיזית. חודש לאחר תחילתה, בעלה של מירב נפצע מרסיסי RPG בכתפו. "אמרו לי, 'הנה, הוא בחוץ, הוא לא יחזור לקרב'. אבל הוא רצה לחזור להילחם כבר אחרי יומיים. אחרי עשרה ימים הוא חזר לעזה", היא מספרת.

היא מדגישה את הצורך הדחוף בטיפול בנפשם של הלוחמים. "בעלי היה בחניון רעים ב-7.10 ובבארי ב-8.10. לא מספיק מדברים על מה שהם חוו וראו. יש החזרים לטיפולים וימי עיבוד, אבל זה לא מספיק. אף אחד לא באמת אומר להם שהם חייבים ללכת לטיפול".

את המאבק הזה היא מנהלת גם בזירה הציבורית. כחברה פעילה ב"פורום נשות המילואים" ו"המתמרנות", היא דורשת שינוי מהותי בתמיכה. "צריך שכל מילואימניק וכל ילד יקבלו קצבה חודשית, לא החזרים על טיפולים. חשובה לנו ההכרה על כל מה שאנחנו מקריבים". ברמה המקומית, היא פנתה לראש העיר ולסגניתו בבקשה לקדם הנחות בצהרונים ובקייטנות למשפחות המילואים.

משמחת השבים למשימה הבאה

את רגעי חזרת החטופים היא חוותה בעוצמה. "הייתי בכיכר, שמחתי ובכיתי. היה חשוב לי לשמוח, אבל גם להיות שם עבור אלו שעדיין לא חזרו. יש לנו עוד משימה – לדאוג לממשלה ראויה, לערבות הדדית ולאנשים שרוצים בטובת המדינה". למרות הקשיים, העצירה בקריירה והאתגרים הכלכליים, היא שומרת על אופטימיות לצד העשייה.

לרכישת ספרה של מירב, "אבא במילואים" לחצו כאן