"אלוהים נתן לי מתנה ולקח אותה": סיפורו של יצחק בן דוד על סדריק גרין ז"ל, החתן שהפך לבן ונפל בעזה

"אמא של סדריק עבדה במשק בית ואבא שלו גורש מהארץ כשהוא נולד. אנחנו היינו המשפחה שלו, נתתי להם חדר בבית שלי", מספר יצחק. "הוא למד ב'ביאליק רוגוזין', עשה בגרות ועבד בשליחויות כדי לעזור לאמו".

הקשר העמיק במהירות. "הוא קרא לנו אמא ואבא", נזכר יצחק. "הם גרו אצלי עד שרצו לעבור לדירה משלהם. אמרתי להם, 'פה יש לכם מלון'. אני לא אוכל דברים יקרים, אבל לסדריק הייתי קונה ומכין סטייקים של קילו".

מהבקו"ם להצטיינות בנשיא

כשסדריק הגיע לבקו"ם, הוא היה נחוש להיות לוחם, למרות הסתבכויות שהיו לו כנער בסיכון. "הציעו לו להיות שומר מעברים, אבל הוא לא הסכים, רצה רק גבעתי או גולני. הוא ישב שם ולא זז עד שבסוף מפקד נתן לו צ'אנס", מספר יצחק. "אני התנגדתי כי הוא ילד יחיד לאמו, אבל היא חתמה לו".

ההתעקשות השתלמה. סדריק הפך ללוחם לדוגמה. "הוא היה פייטר. בתחרות קליעה בצה"ל הוא פגע 19 מתוך 20 כדורים במטרה. הוא היה מצטיין אלוף פיקוד ומצטיין נשיא. כשהמג"ד שלו לחץ לי את היד, הוא שאל 'איך גידלתם ילד כזה?' הוא היה אמור לצאת לקורס קצינים".

לאחר שירותו הסדיר, החל סדריק לעבוד בשב"כ כמאבטח אישים והתחיל ללמוד ערבית באקדמיה. במקביל, הקשר עם יצחק רק התהדק. "אני הייתי השף הפרטי שלו, הוא אהב לאכול בשר ואני מבשל. אבי היה הבעלים של 'פונדק רמה' המיתולוגי ברמת גן, ואני עבדתי שם מכיתה ח'. מאז היו לי עוד מסעדות בעיר".

"הוא תמיד אמר בסדר"

בבוקר ה-7 באוקטובר, סדריק לא חיכה לצו גיוס. "הוא נסע למפקד שלו שגר בגבעתיים, והם נסעו יחד לכיסופים", משחזר יצחק. "הוא תמיד אמר 'בסדר', התנדב, לא ישן, ראיתי לו את זה בעיניים. כל משימה שהייתה הוא היה הולך לשטח הכינוס ומתחנן שיקחו אותו. לנו הוא אמר שלא עושים כלום, אבל מסתבר שהם טיהרו בתים בכיסופים והיו בזירות קשות".

הוא היה חוזר הביתה לכמה שעות ומיד שב לחזית. ימים ספורים לפני שנהרג, עוד הספיק לארגן לדניאלה מסיבת הפתעה ליום הולדתה ה-21. "הרמנו כוסית שיחזור בשלום. זה היה ביום חמישי, וביום שני הוא נהרג".

סדריק נהרג באסון הקשה ברצועת עזה (בי"ב בשבט התשפ"ד (22 בינואר 2024)), יחד עם 20 לוחמים נוספים, כשטיל נ"ט פגע בטנק שאיבטח שני מבנים ממולכדים וגרם לקריסתם. "בשתיים בלילה דפקו לי בדלת. התפללתי שיהיה רק פצוע ונטפל בו, אבל הודיעו לנו שהוא נהרג.

הבקשה של יצחק

כעת, נותר בביתו של יצחק חדר ריק וגעגוע עצום. "עד עכשיו יש לנו חדר שלו בבית. אני קורא פרקים בסידור, אומר קדיש, ואנחנו הולכים לקבר שלו, ואני הייתי בכלל אתאיסט. בזכותי הוא נקבר בקריית שאול ולא בקבר של נוצרים".

בסיום דבריו, מבקש יצחק בקשה אחת: "אלוהים נתן לי מתנה ולקח אותה חזרה. הייתי שמח שיזכירו אותו גם בעיר".