"לא חוזר מבלי לבצע": המהפך המטורף של הרץ מרמת-גן

כשמדדי לחץ הדם של גילי בינג טיפסו לפני כשנה וחצי למספרים מבהילים של 240/140, בעודו מצא את עצמו מרותק למיטת בית החולים במשך חמישה ימים תחת השגחה רפואית צמודה, הוא הבין שמשהו בחייו חייב להשתנות -ומהר!

איש העסקים ששקל אז 138 קילוגרמים, קיבל את מה שהוא מכנה "סטירת לחי מהחיים". פחות משנה וחצי לאחר מכן, האיש שאיבד את האוויר בריצה קצרה, כבר חרך את המסלול במרתון מלא, ובחודש שעבר אף ניפץ את השיא האישי שלו ב-21 דקות שלמות (!)

שמישהו ינסה לעצור אותו

גילי (48), תושב קריית קריניצי ברמת גן ואב לשלושה, מנהל כיום שגרה אינטנסיבית כאיש עסקים בתחום הביטחוני. בעברו שירת ביחידת דובדבן ולאחר מכן בשב"כ, שם שמר על כשירות בסיסית של עמידה במבחני מאמץ למרחקים קצרים.

אלא שעם השנים, הלחץ היומיומי עשה את שלו. הכושר הלך ודעך, והמשקל הלך וטיפס עד לשיא משמעותי של 145 קילוגרמים.

בתקופת הקורונה, כשחיפש תעסוקה, החל גילי לרוץ באופן עצמאי ללא מאמן.

הריצות החובבניות צברו תאוצה והובילו אותו להישג מרשים, כשזכה לראשונה להשלים את מרתון תל-אביב המלא לראשונה בשנת 2022.

אלא שהתפנית הבאה בעלילה הייתה מורכבת בהרבה. בדצמבר 2024, בעקבות משבר עסקי, חזר גילי למשקל גבוה של 138 קילוגרמים. הגוף כפי שהוא מתאר, אותת לו 'לעצור' בצורה הדרמטית ביותר, כולל אשפוז חירום בטיפול מואץ בבית החולים אליו הובהל במהרה.

"שם דפקו לי בדלת ואמרו לי 'תתעורר'", משחזר גילי את רגע המשבר. "זו הייתה סטירת לחי של ממש כל האירוע הזה. הבנתי שאני חייב לקחת את עצמי בידיים ולעשות שינוי".

המפגש מהעבר שהצית את הניצוץ

לאחר תקופה של מעקב רפואי וניסיונות להבין את המצב הקיים, באפריל 2025 הבחין גילי בפוסט בפייסבוק של תומר וסרמן, מנהל קבוצת ריצה בקריית אונו, ומי שהכירו מימי שירותו בצבא בסוף שנות ה-90.

"התעניינתי ופניתי אליו, אבל הייתי חסר ביטחון", מספר גילי. "הסברתי לו שאני פשוט לא בכושר ואחרי משבר רפואי עמוק. הצבתי יעד שנראה לי אז רחוק: להגיע לריצת 12 קילומטר בקצב 7 לדקה. תומר פשוט אמר לי 'תתחיל'. ואצלי, כשאני מציב לעצמי מטרה – אין דבר שיעצור אותי. המנטליות מבחינתי הייתה ברורה: לא חוזרים בלי לבצע".

ומאז הכל היסטוריה. גילי הצטרף לקבוצת הריצה ונכנס למשטר אימונים קפדני ומבוקר: אימון כוח ושני אימוני ריצה בשבוע, לצד אימון עצמאי מדי שבת. לאורך כל הדרך הוא הקפיד לשמור על דופק תקין ולהתאמן בצורה מחושבת מבלי 'להשתולל', במיוחד לאור ההיסטוריה הרפואית שלו. המשקל, בהתאמה, הלך וירד בעקביות.

המבחן המעשי הראשון הגיע ב-30 במאי 2025. תומר ביקש מגילי להצטרף למרוץ קריית אונו ל-10 קילומטרים. גילי היה מהוסס, אך התייצב. "השלמתי את המרוץ באחד המקומות האחרונים בזמן של 1:14 שעות", הוא נזכר. "סיימתי בלי אוויר ובלי ביטחון, אבל עם שמחה מסוימת בלב שהצלחתי לסיים אותו".

מאותה נקודה, קצב ההתקדמות השתנה לחלוטין. לצד מתכונת אימונים אינטנסיבית למדי הכוללת 5-6 אימונים בשבוע, אבן הדרך הבאה הייתה חצי מרתון "עגור", אותו סיים בתוצאה מרשימה של 2:12 שעות. "שאלתי את תומר – מפה, לאן? הוא ביקש שאחליט. יחד החלטנו שמתקדמים יחד למרתון תל-אביב המלא. הביטחון, התשוקה וחדוות העשייה מיד חזרו אליי בגדול".

בדרך ליעד הגדול הספיק להשלים גם את חצי המרתון המדברי באילת, ובסוף פברואר האחרון התייצב שוב על קו הזינוק של מרתון תל-אביב. המרוץ התקיים ב-27 בפברואר, יום אחד בלבד לפני פרוץ מבצע "שאגת הארי". "כל השבועיים שלפני המרוץ התפללתי שטראמפ ישמור על איפוק ויחכה לפחות עד שיסתיים המרוץ", מחייך גילי, "לשמחתי, הוא באמת הקשיב לי".

גילי חצה את קו הסיום של המרתון המלא לאחר 4:30 שעות. "בשבילי זה היה אושר עילאי והתרגשות מטורפת. ההרגשה בקו הסיום הייתה שמחה פנימית שפשוט אי אפשר להסביר אותה. זר לא יבין זאת – לא את ההכנה הסיזיפית, לא את השבוע המתוח שלפני, ובטח שלא את הרגע שבו אתה עובר את קו הסיום".

סוגר מעגל

לפני כשבועיים (30 במאי 2026), בדיוק שנה לאחר אותו מרוץ מהוסס ומתיש בקריית אונו, סגר גילי במשקלו החדש שירד לטווח דו-ספרתי (96 קילוגרם) מעגל מטורף במרוץ הרצליה ל-10 קילומטרים. הוא חצה את קו הסיום וקבע שיא אישי חדש עבורו של 53:02 דקות, שיפור בלתי נתפס של 21 דקות באותו המרחק בדיוק בתוך שנה אחת בלבד.

"זו גולת הכותרת של התקופה הזו", הוא מספר בגאווה. "המסר שלי לכולם הוא שאין דבר העומד בפני הרצון. מי שיכול, שיציב לעצמו יעדים ויעמוד בהם. אין ספק שהריצה המקצועית היא עבודה סיזיפית וקשה, אבל הריצה הפכה לתרפיה שלי. אם פעם הייתי אומר 'אין לי זמן', היום יתהפך העולם – קודם כל ארוץ בבוקר, ורק לאחר מכן אתחיל את יום העבודה. זה כיום האוויר לנשימה שלי".

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.