יום חמישי , יוני 4 2020
ראשי / קורונה סטורי: של מי החופש הזה?

קורונה סטורי: של מי החופש הזה?

תחרות הסיפור הקצר של "רמת גן גבעתיים ניוז" נמשכת. והיום: שאול לוי על טיול הקרוואנים הגדול שהתחיל כחלום ונגמר כחלום בלהות

קרוואן. צילום רג ניוז
קרוואן. צילום רג ניוז

קורונה שלי אהובתי, נפלאה לי אהבתך מאהבת נשים. כן, חברים, אני אוהב את הקורונה, אוהב אותה עד עמקי נפשי. ולמה? כי למרות שהיא הורגת (לפי הסטטיסטיקה לא יותר משפעת רגילה), היא משחררת אותי ממשהו קטלני בהרבה: נופש משפחתי שמתרגש עלינו בדיוק בתקופה הזו של השנה.


  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של רמת גן ניוז

  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "רמת גן" info@rgg-news.co.il


אני יודע שרובכם אוהבים לנפוש ועבור הישראלי הממוצע המילים "נופש" ו"מנוחה" הולכות יחד כמו "אבטיח" ו"גבינה בולגרית", כמו "תה" ו"נענע", כמו "חומוס, צ'יפס, סלט". זה נכון, אבל עבורי הצמד "נופש ומנוחה" מזכיר את הצמד "סקס וכאב ראש", או במילה אחת "סקסמול".

כזה "סקסמול" היה לי בקיץ שעבר ברודוס. הסיבה הרשמית לאירוע המצער הייתה יום הולדת 60 של החותנת, שהתעקשה לנסוע עם הבנות, הנכדים והחתנים (מישהו צריך לסחוב את כל הבשמים מהדיוטי).

הסיבה האמיתית: אשתי דפדפה יותר מדי זמן בחוברת של ויזה, ובעיקר במדור הכל כלול.

"מה אמא שלך איבדה ברודוס ולמה כולנו צריכים לעזור לה לחפש?", תמהתי באוזני אשתי.

"שאול, באמת, מה היא כבר ביקשה ממך?", היא מסתכלת עליי במבט שהוא גם מאשים וגם מתחנן (המצאה פולנית ידועה).

"מה היא כבר ביקשה ממני? בואי נראה, לקחת את האוטו לטסט, לצבוע את הבית, להוריד את הזבל ולהקפיץ אותה לעזריאלי בעשר בלילה – וכל זה רק ביום שלישי".

"איזה מעצבן אתה, כל הזמן עושה חשבונות", היא מפטירה באוזניי ומסיימת בשנייה את השיחה. על זה אבא שלי היה אומר שנשים מסוגלות להפוך דיאלוג למונולוג ואפילוג יותר מהר ממה ששומכר מזנק מאפס ל-200 קמ"ש.

לא עזר שאמרתי שיש לי לחץ בעבודה, שכואב לי הגב, או שאני סובל ממשבר גיל 40 (שלוש שנים לפני הזמן). אפילו ההערה שלי שרק במדינות טוטאליטריות כשהמנהיג חוגג ציבור שלם מוגלה מארצו לא עשתה רושם על אף אחד.

וכך מצאתי את עצמי בשיא החום באי קטן שלידו סכנין נראית כמו ניו יורק.

במשך חמישה ימים חרשנו את רודוס. למען האמת, זה לקח יומיים, אבל היינו צריכים יום אחד לשופינג, יום אחד לקיטורים ("זה עמק הפרפרים? היו צריכים לקרוא לו עמק הברחשים") ויום אחד להקיא (הכל כלול, או לא הכל כלול?). החלק היחידי שהיה נחמד היה כשקיבלתי פטור לחמש שעות והלכתי עם גיסי לשתות בירה על גג של קרוואן.

המעניין מכל הוא שכל אחד מאיתנו חזר אחרת מהטיול: החותנת שלי חזרה עמוסת בשמים וקיטרה שבארץ יותר זול (פולניה או לא פולניה?), אשתי חזרה עם שיזוף של אפרסק ביום רע (למרות שכמעט לא יצאה מהחדר), הילדים חזרו עם מתנות מפה עד הבר מצווה ואני חזרתי עם עוד 2 קילו בבטן (הכל כלול, או לא הכל כלול?). עכשיו אתם מבינים למה הקורונה היא ברכה גדולה? שלא ייגמר לעולם.

 

 

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אותך גם:

קורונה בית אבות. צילום: דוברות איחוד והצלה

תיכון בן צבי בגבעתיים נסגר בעקבות תלמיד חולה בקורונה