יום רביעי , מאי 27 2020
ראשי / קורונה

קורונה

קורונה כל החדשות והעדכונים החמים בנושא, כולל תמונות, סרטי וידאו וכתבות על קורונה.

יו"ר האופוזיציה לכרמל שאמה: הילדים משלמים את המחיר על החלטות פופוליסטיות

בהמשך להכרזתו של ראש עיריית רמת גן כי לא תתאפשר חזרה ללימודים מחר, עלה שאמה יחד עם נציגים מהנהגת החינוך העירוני בפייסבוק לייב ובמשך שעה וחצי הם ענו לשאלות ההורים לגבי מערכת החינוך בעיר.

שאמה פנה אל ההורים בסוף המשדר ואמר להם כי "הכי קל לבוא  ולומר 'להחזיר את הילדים לבית הספר'. אבל רוב רובם של מנהלי בית הספר בעיר פנו אלינו ואמרו לנו שהם אינם מוכנים שהם צריכים זמן התארגנות. צריך לבנות כאן מערכת שעות לקבוצות של חמישה עשר תלמידים. זה לא משהו שאפשר לעשות מהרגע להרגע. עוד מעט ל"ג בעומר וכבר יש 'תבערות' מגורמים בתוך העיר. גם בתל אביב, בנתניה ובחיפה מערכת החינוך לא חוזרת לפעול. הם החליטו לקחת עוד מקדם זהירות מתוך אחריות וזהירות. שלושת הערים הגדולות בישראל ואנחנו מצטרפים אליהם".

כרמל שאמה צילום: נטלי פורטי

יו"ר האופוזיציה, חגי אשר: "ברמת גן אין מנהיגים. יש פוליטיקאים פופוליסטים שיעשו סיבוב על הגב של כולכם. ההחלטה לא לפתוח את הלימודים לכיתות א'-ג' היא שערורייה, אין שום סיבה שבתי הספר לא יפתחו מחר. מה ההבדל בין א'-ג' לכיתות י"א-י"ב? אצליהם הכל בסדר? הכל היה מוכן? יש להם כוח אדם מיומן לפיצול כיתות".

והוסיף: "ראש העיר היה צריך להקים מטה מיוחד להתמודדות עם משבר הקורונה, וכחלק מעבודת המטה להכין תרחיש חזרה לבית הספר על כל המשתמע מכך. אין מנהיגות עירונית אמיתית ואת המחיר משלמים הילדים שלנו, בושה"!

חגי אשר. צילום: נטלי פורטי
חגי אשר. צילום: נטלי פורטי

 

ראש עיריית רמת גן לשעבר, ישראל זינגר חושב שהחלטות מערכת החינוך צריכות להיעשות על ידי אנשי חינוך. "ראש עיר רציני חייב לקחת אחריות ולהחזיר את המערכת לשגרה. זאת בהתאם להמלצות אנשי המקצוע המקומיים ומנהלי בתי-הספר. המנהלים והמורים הכינו תכניות מפורטות ומתאימות למערכת החינוך ברמת-גן. מה אחריות העירייה בנושא החינוך"?

ישראל זינגר
ישראל זינגר

למשנתו: "מאז ומעולם ניתן חופש מחשבה וגמישות ביצוע כלומר אוטונומיה גדולה למנהלי בתי-הספר, בשיתוף מבורך עם ועדי ההורים המוסדיים. לטעמי, זה אחד הגורמים להצלחת מערכת החינוך ברמת-גן. לצערי בעת האחרונה כפי שכבר התרעתי לא פעם, האג׳נדה העכשווית בעיר בנושא חינוך היא הקטנת או ביטול האוטונומיה וכולת ההחלטה של המנהלים, וזה חייב להשתנות מייד. במקום 'פגישות זום' יחצניות ומלאכותיות על שאלות של הורים/תלמידים, תסמכו על המנהלים ועל המורים תעדיפו את אנשי השטח הוותיקים שיודעים להילחם במלחמה הזו, על פני כל מיני 'גימיקים' יקרים, וכך יחזרו הילדים וגם ההורים למצב שפוי ולשגרה. עיריות רציניות לקחו אחריות בעבר והפעילו שיקול דעת כאשר עשו 'התאמות מושכלות' למצב הקיים גם בימי משבר כמו מלחמות למשל במלחמת המפרץ ב-1991".

קורונה סטורי: ארץ נהדרת

אני פטריוט. סליחה, אני מתנצל. זה לא ממש פוליטיקלי קורקט בימים אלה של הקורונה, אבל שכה יעזור לי אלוהים, לא בחרתי בזה. ככה נולדתי. הסופר הבריטי סמואל ג'ונסון אמר כי הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. אם כך, קראו לי נבל. אבל אני נולדתי ואמות פטריוט. מטורף על המדינה. שפוט שלה ללא תנאי. במילואים אני מביא את הלוף מהבית, במס הכנסה אני משאיר טיפ לפקידים, בבחירות אני מצביע פעמיים (לא פעמיים בשנה כמו שגנץ וביבי הרגילו אותנו, אלא פעמיים בכל קלפי). מה אני אעשה, זה פשוט גדול ממני.

אילוסטרציה קלפי. צילום: בנצי סיד
אילוסטרציה קלפי. צילום: בנצי סיד

הבעיה היא שכמו כל פטריוט, גם לי יש רגעי שבירה, ולא – הקורונה היא לא אחת מהן, כי עוד לא נולדה הנגיף שיהרוג את הפטריוט. רגע השבירה שלי הוא כשנפתחת עונת המנגלים, ומזה אף סגר לא מציל.

נכון, בזכות הקורונה לא נראה השנה התנחלויות בפארק הירקון עם אוהלים, אבל תסמכו על הישראלים שיהפכו כל מרפסת לבית מטבחיים, וכל חדר מדרגות למעשנה. אני מבין שלא אכלתם הרבה זמן ודחוף לכם להכניס 15 קילו בשר לגרון ולשטוף את זה עם בירה, אבל למה לעשן את הבשר בפנים שלי?

מנגל צילום רג ניוז
מנגל צילום רג ניוז

שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא צמחוני לא עלינו. גם אני חוטא באנטריקוט עסיסי פה ושם, אבל אני לא עושה מזה חגיגה. אתה רוצה מנגל? כנס לשירותים, תדליק את המנגל על האסלה, תעשן את עצמך לדעת ותחזור עם סטייק בפיתה. למה להפוך את המרחב הציבורי לתערוכת אגזוזים?
כל מי שאכל אי פעם בשר על האש בחיק הטבע, או נכון יותר בחיק איילון, יודע שלא משנה כמה אנשים תזמין תמיד יגיעו עשרות אורחים שלא הזמנת, ואני לא מתכוון למשפחה מצד אשתך, אלא לגדודי הזבובים שנראים כמו חלק מהמפה.

זה אומר שכדי לא לסיים את הארוחה עם בעל כנף בפה, אתה אוכל עם יד אחת וביד השנייה מנפנף.

אפרופו נפנופים, אם המנגל הציבורי מחרפן אותי, מה שכנראה יכניס אותי למחלקה הסגורה אלה החבר'ה עם הכרס בירה בחוץ שמנפנפים על המנגל. הנפנוף הזה הוא כנראה ההישג הכי גדול של התנועה לשחרור האישה. אבל זה לא הדבר היחיד שהחבר'ה האלה משחררים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

פעם אחת באתי לטיפוס משחרר כזה ושאלתי אותו בגלוי אם הוא סובל מגזים והוא בשיא הטבעיות אמר לי שהוא נהנה מהם.

חג שמח!

 

 

 

עושות עסקים גם בימי הקורונה

חברת ABT – מועדון צרכנות לנשים בע"מ – היא פלטפורמה לקידום יזמות נשים ומועדון צרכנות לנשים. מה זה אומר? החברה מפעילה אתר אינטרנט, דף פייסבוק וזירת מכירה ייחודית המקדמת נשים ואת העסקים שלהן במיוחד בתקופה זו כאשר לא ניתן להסתמך על הזירה הפיזית בלבד.

בנוסף, ABT מובילה מהלך נוסף בו היא הפכה להיות מועדון צרכנות של חברת ישראכרט.

הלית, איזה שינוי מגמה הביאה תקופת הקורונה?
"לעסק גדול יש התחייבות יותר גדולה, אך גם יותר אוויר לנשימה. עסק גדול הוא משהו שהמדינה יודעת ורוצה לנהל. זה מקום מסודר עם חוקים וועד עובדים ששומר על זכויות העובדים. כל זה נכון עוד יותר כשזה מגיע לעסק קטן ולא מוגן, אין לו חוקים ששומרים עליו מנפילה, הרבה פעמים אין לו הרבה אוויר לנשימה ואף גורם לא ממש רוצה להתייחס למי שאין לו כוח או שלא עושה יחסי ציבור טובים".

האם הקורונה משפיעה יותר על נשים עובדות?
"אישה ללא ביטחון כלכלי נמצאת בסיכון גבוה יותר. אמנם נשים אינן חלשות כמו פעם, יש לנו מנהלות ומנהיגות ועדיין, נשים שוות 35 אחוז פחות בשוק העבודה, והן ב-35 אחוז יותר בסיכון להיפגע מהמצב".

איך המשבר משפיע על עולם היזמות?
"עולם היזמות הוא המנוע של הכלכלה בישראל. בעולם היזמות יזמים עם רעיון שמקבלים השקעה קטנה יחסית יכולים להביא למיזם חובק עולם שיצעיד אותם קדימה בכלכלה המקומית וכמובן יעסיק עוד אנשים ויפתח את הדור הבא".

לדבריה, "הרשות לחדשנות מתעדפת נשים יזמיות, פשוט כי כמעט לא תמצאו נשים בעולם היזמות. קשה מאוד ליזמיות שאינן במסגרת תומכת לקדם את המיזמים שלהן. גם פה מדינת ישראל לא עושה מספיק. אני יכולה לספר שיש לי רעיון למכונת הנשמה ביתית והרשות לא קבלה את הרעיון כי אין מספיק משאבים".

איך ארגון ABT מעודד ומסייע לנשות עסקים או יזמיות?
"כל עסק או משקיע שרוצים לקדם את עצמם או את המותג שלהם בעולם הצרכנות הנשית יכולים לקחת חלק במיזם. לנו בארגון יש את היכולת והכוח להגיע למספרים עצומים של נשים, בעיקר עכשיו. זה הזמן בו אנשים צורכים מידע בעל ערך ברשת. אני מזמינה כל עסק, חברה או משקיע שרוצים להיות חלק ליצור איתנו קשר".

איך ייראה לדעתך היום שאחרי הסגר?
"הסגר פגע קשות ברמה המנטלית של כולנו, כמו גם ברמה הכלכלית. יהיה עלינו ללמוד להתנהל מחדש. המחלה המדבקת היא האויב החזק ביותר שיש, זה נשק שלא צריך להשקיע בו הרבה וקשה מאוד לעצור אותו. גם פה אנחנו נתחיל לעשות סדר, על כל עסק להבין שהוא חייב לייצר מנגנון הגנה משלו, מה עושים אם אין זירה פיזית? איך ממשיכים למכור בזמנים של סגר פיזי?, איזה מוצר יהיה נצרך ביום שאחרי. עסקים חייבים לעבוד יחד על מנת לדרוש חקיקה והפעלת תיקון בגין המצב המסוכן וחסר האחריות אליו נקלעו, ללא שום הגנה, ללא חל"ת או דמי אבטלה. 60 אחוז מהכלכלה במשק לא יכולים להיות הפקר. אנחנו לא נצליח לעבור עוד מקרה כזה לבד, זה הזמן להפוך לארגון לטובת כולנו".

"ABT – עושות עסקים יחד"

גבעתיים: תלמידי החינוך המיוחד חזרו לספסל הלימודים

החל מאתמול תלמידי החינוך המיוחד בתשעה גנים בגבעתיים חזרו לשגרה. היום הצטרפו אליהם תלמידי בתי הספר היסודיים בכיתות הקטנות והטיפולים הפרטניים לאחר שהיו תקופה ארוכה בבית בשל מגפת הקורונה.

בעקבות חזרת התלמידים נערכו במנהל החינוך הנוער והצעירים בעיריית גבעתיים במספר מישורים על מנת לשמור על בריאות ובטיחות הילדים.

הצוות קיבל אמצעי הגנה. צילום: עיריית גבעתיים
הצוות קיבל אמצעי הגנה. צילום: עיריית גבעתיים

בין האמצעים אותם נקטה העירייה:

חיטוי כלל הגנים הכיתות והמתחמים בהם ישהו הילדים ואנשי הצוות על פי התקנים המחמירים ביותר של משרד הבריאות.

גיוס מחודש של כוח האדם המנהלי והפארא -רפואי.

הצבת מתקני חיטוי לטובת אנשי הצוות והילדים בכל מתחם.

סופקו אמצעי הגנה מלאים לכל אנשי הצוות השוהים במתחמי הפעילות בגנים ובמוסדות החינוך.

גויסו מחדש אנשי אבטחה שיוצבו בכל המוסדות הרלוונטיים על פי הצורך.

בנוסף לכך, כל העובדים נדרשים למלא הצהרת בריאות יום יומית העוקבת אחר מצב בריאותם.

 

קורונה סטורי: ל"ג בעומר בזום

כל שנה מדברים על הנזק הסביבתי של המדורות וכל שנה לא עושים עם זה הרבה והנה הגיעה הקורונה ושמה סוף למנהג הקלוקל הזה.

אז השנה ילדי ישראל לא יעשו מדורות (להדליק אש וירטואלית בזום עדיין מותר), אבל מה יהיה בשנה הבאה? אני מאוד מקווה שנלמד לקח מהסיפור הזה ונפסיק לשרוף את כדור הארץ. תראו כמה האוויר נקי מאז שאין פקקים באיילון.

אפרופו פקקים ושריפות, קראתי באינטרנט על סקר מדהים שבדק את הקשר בין תאונות ונהיגה נגד כיוון התנועה, ומה מצאו? שיש קשר. לכו תבינו. ולמה אני מספר לכם על זה? כי גם ל"ג בעומר בעיניי זה סוג של תאונה. ולא סתם תאונה, אלא תאונת שרשרת עם הרבה עשן, ילדים חבולים והורים דומעים.

עכשיו, אם אתם לא רוצים למצוא את עצמכם בתאונה הזו, הכיוון הנכון של התנועה הוא לא מהבית למדורה, אלא מהבית לממ"ד (זה כנראה המקום היחיד שהעשן לא מגיע אליו).

כל זה בהנחה שאתם לא "הורים תורנים" במדורה הכיתתית. למי שלא היה בשיעורים הקודמים נגיד שהורה תורן הוא כמו חניך תורן בטירונות, רק בלי אפטר ובלי גימלים.

אחרי ששרפו את כל הספרים בהיסטוריה (כי מה שהיה – היה) מתפנים החבר'ה "המחוננים", שלפי הסטטיסטיקה אחד מהם אמור להיות הרמטכ"ל הבא, להשליך בטטות לאש. השאלה "רגע, איך נוציא אותן מהאש", מגיעה תמיד שנייה וחצי אחרי שהבטטות הושלכו, ורגע לפני שהן הופכות לגחלים.

בשלב הזה אנחנו, ההורים האחראים, מלעיטים את הילדים בנקניקיות הכי זולות שמצאנו ובחרדל כל כך דליל שהוא נראה בכלל כמו משהו שמשאירים על הדלפק בקופת חולים. ואז מגיע הרגע שאף פעם לא ירדתי לסוף דעתו. הרגע שבו החבר'ה מחליטים לעשות מעשה דגניה ולהתפצל למדורה א' ומדורה ב'.

זה כמו שאני אקבל דו"ח חניה ואחליט לשלם אותו גם בדואר וגם בבנק.

אנחנו מסיימים את המאורע המדליק בכיבוי המסורתי (לצער האבות, לא מדובר בכיבוי צופים), ובפיזור החוליגנים הצעירים לבתים ולמקלחות.

כשהבן שלי יוצא מהמקלחת הוא משאיר אחריו רצפה שחורה ובגדים קרועים. כל העסק נראה כאילו פיקוד העורף דימו אצלי במקלחת התקפת טילים על גוש דן, אבל למי יש זמן לנקות? הרי התורנות לא מסתיימת עד שלא אקריא לו סיפור. אז אני מקריא לו בפעם האלף את הארי פוטר, תוך קיצורים נרחבים, נושק ללחיו ומתכוון לכבות את האור. ואז זה מכה בי – ריח חזק של מדורה אופף את שערו. "תגיד, לא שטפת את השיער?", אני שואל והוא מביט בי בתמיהה. "מה פתאום, רציתי שתישאר לי מזכרת מהמדורה".

 

במכבי חילקו איגרות הוקרה ונרות נשמה לניצולי השואה

בצל משבר הקורונה ולרגל יום השואה, במכבי שירותי בריאות יזמו פעילות מרגשת במסגרת "בידיים טובות" תכנית משותפת עם הרשות לזכויות ניצולי השואה.

במהלך היום צוות מחוז המרכז עברו בין משתתפי התכנית המונה כ-150 ניצולי שואה עריריים, דאגו לשלומם וחילקו להם נרות נשמה ואיגרת הוקרה מיוחדת.

ד״ר ג'וליה גוזמן, מנהלת תחום עבודה סוציאלית במחוז המרכז של מכבי שירותי בריאות: "בשל הסגר שנכפה על כולנו השנה, חשוב לנו לחבק מרחוק, להוקיר ולציין את יום השואה יחד עם השורדים".

IMG-20200420-WA0037

 

תכנית "בידיים טובות" היא תכנית במימון ויוזמה של הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר בשיתוף מכבי שירותי בריאות. במסגרת התכנית מאותרים במכבי ניצולי שואה עריריים או בעלי מערכות תמיכה מעטות, ומקבלים ליווי של עובדות סוציאליות המתאמת את הטיפול הנדרש עבורם מבחינה רפואית וסוציאלית. התכנית ייחודית למכבי ומאז החלה לפעול בקיץ 2019 הצטרפו אליה כבר למעלה מ-600 ניצולים שמקבלים מענה וטיפול שוטף.

בין משתתפי התכנית שצוות המחוז הגיע לבקר נמנה דן הדני מגבעתיים, יליד לודג' פולין. בהיותו נער שהה בגטו ולאחר מכן במחנה ריכוז אושוויץ – בירקנאו. דן הוא היחיד שניצל מכל משפחתו. בסוף המלחמה שב לפולין, ועלה לישראל בשנת 1948.  דן שירת בחיל הים במהלך מלחמת העצמאות והשתחרר בדרגת רס"ן. עם שחרורו יסד סוכנות צילום  IPPA שפעלה עד שנת 2000. דן הוא בעל אוסף צילומי עיתונות לתיעוד קורות מדינה ישראל החברה הישראלית והתרבות הישראלית במחצית השניה של המאה ה- 20. במסגרת הביקור נרשמה התרגשות גבוהה בקרב צוות המחוז.

ד״ר ג'וליה גוזמן, מנהלת תחום עבודה סוציאלית במחוז המרכז של מכבי שירותי בריאות: "תכנית 'בידיים טובות' לטיפול בניצולי שואה עם מיעוט מערכות תמיכה הנה תכנית ייחודית בשיתוף הרשות לניצולי השואה. עובדים סוציאליים בתכנית דואגים לרווחתם הפיזית והנפשית של ניצולי השואה ומלווים אותם מקרוב. בכל שנה אנחנו דואגים לציין את יום השואה בטקס רשמי ושומעים את סיפוריהם. בשל הסגר שנכפה השנה על כל האזרחים הותיקים, היה לנו חשוב לחבק את ניצולי השואה מרחוק, להוקיר ולציין בדרך סמלית יחד איתם את יום השואה, ולכן, יזמנו פעילות זו. אני מקווה שנשוב לחבק אותם באופן מלא במהרה".

 

 

 

 

 

 

 

מיכל נאמן מוזיקאית מגבעתיים: "הקורונה עוזרת לי להתמקד בעצמי ולהבין מי אני"

עם אלבום חדש בדרך ומסע הופעות צנוע על בימות תל אביב, התכניות של מיכל נאמן נגדעו זמנית בעקבות משבר הקורונה. כעת, היא ממשיכה לעבוד מהבית ועובדת על האלבום החדש. "אני מפיקה באתר חדשות גדול ככה שאני יכולה להמשיך ולעבוד מהבית, ועכשיו אני הולכת לכיוון חדש עם האלבום ומתנסה במוזיקה אלקטרונית וזה מרגש. לשלב מוזיקה חיה עם ביטים אלקטרוניים זה כמו לשלב שתי שפות שונות וזה יוצר משהו חדש לגמרי".

איך את עם זום כן או לא?
"ה'זום' זו מערכת שבאה בתקופה מאוד קריטית, אם לא היה את הזום אז היה לנו יותר קשה להתמודד עם הבדידות. אני מעבירה שיעורי גיטרה דרכה, החיסרון בה לדעתי היא שאי אפשר לנגן יחד בגלל חלוקת הקשב של האפליקציה. אבל היתרון שלה הוא שאת לא מרגיש לבד, אני מדברת עם סבתא שלי וזה מרגש אותי אפילו יותר מלראות אותה במציאות. המרחק הזה גורם לך להעריך אותה יותר".

אהבה בימי קורונה?
"אני לא בזוגיות כרגע. אני לוקחת את התקופה להכיר את עצמי. אין באמת אופציה להיפגש ולהכיר, כשהכול ייגמר אני אהיה יותר ממוקדת במה שאני רוצה. אחד הדברים שהיו חסרים לנו לפני שזה התחיל זה באמת זמן נטו עם עצמנו. שבוע שעבר היה לי רגע של שיעמום טוטאלי. ראיתי כל סדרה שאפשר, ירדתי כבר לסופר אז לקחתי את הגיטרה ויצא לי שיר שהוא באמת אחד הטובים שיצאו לי לאחרונה יש משהו בזמן הפנוי הזה של התכנסות פנימה".

שבר
העולם במשבר
קצת מוזר לדבר
כשאין על מה
זה זמן מלחמה
שבר
התעוררת אחר
פתאום קל לשחרר
קולות העבר
התחלפו במחר
מחר יהיה נפלא
אני מבטיחה.

שברהעולם במשברקצת מוזר לדברכשאין על מהזה זמן מלחמהשברהתעוררת אחרפתאום קל לשחררקולות העברהתחלפו במחרמחר יהיה נפלאאני מבטיחה.

פורסם על ידי ‏‎Michal Neeman‎‏ ב- יום שישי, 17 באפריל 2020

איך את מגדירה את המוזיקה שלך? 

"להגדיר סגנון מוזיקלי זה באיזה מקום קצת עוול. אין לי לייבל ואין לי יחצן אז אני מגדירה את עצמי כאמנית אינדי". ההשפעות שלי הן מוזיקת סבנטיז ישראלית, כוורת, יהודית רביץ ושירי משוררים.

הסינגל בקצה הרחוב. "זה שיר שכתבתי על פגישה עם אדם, פנטזיה, הוא בא לבטא רגשות, לצאת מהתקיעות ולהתקדם".

צפו:

 

גבעתיים: שורדי השואה מגבעתיים יקבלו שי מהעירייה

יותר מ-800 שורדי שואה תושבי גבעתיים יקבלו היום לקראת ערב יום השואה והגבורה שי מרגש שתחולק על ידי תלמידי התיכוניים בעיר. הערכה כוללת: דגל לאום עם כיתוב "אתם בליבנו" ואיגרת מאת ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, פרח ותעודה מתנת פרויקט "פרח לניצול", איגרת מאת מפקדי צה"ל וכן עוגה מתנת חברת שטראוס.

את הפרויקט מרכז האגף לשירותים חברתיים בעיריית גבעתיים ואל מלאכת האריזה נרתמו גם נשות "מאמאנט גבעתיים" שהתנדבו לארוז את הערכות לקראת חלוקתן בבתי שורדי השואה.

הערכות יחולקו על ידי תלמידי תיכון מגבעתיים בליווי הוריהם ובסיוע עובדי עירייה.

בגלויה שמצורפת לערכת השי נכתב: "לזכר בני עמנו הנספים, עבורכם שורדים יקרים שלנו ולמען עתיד העם היהודי והאנושות כולה, לא נשכח ולא נסלח. מחבקים ודואגים לכם תמיד".

קארין אינס, "מנכ"לית מאמאנט" וחברת מועצת העיר, והילה ירון יו"ר "מאמאנט גבעתיים" ציינו כי "מאמאנט גבעתיים שמחה וגאה לקחת חלק בפרויקט הכנת תשורות לשורדי שואה מעיריית גבעתיים וצה"ל. אנו גאות ונרגשות כאימהות במאמאנט לתרום לקהילה שלנו במיוחד בימים אלה. אין ספק כי כל תרומה וכל עזרה תורמת לחוסן הקהילתי והחברתי שלנו בעיר גבעתיים".

השי שיחולק לשורדים. צילום: דוברות עיריית גבעתיים
השי שיחולק לשורדים. צילום: דוברות עיריית גבעתיים

הפרח בפרויקט "פרח לניצול" ניתן בשם חיילי ומפקדי צבא ההגנה לישראל ומשתתפים בו הקרן לרווחת ניצולי השואה, ארגון בית לוחמי הגטאות וצה"ל.

באיגרת מאת מפקדי הצבא שצורפה לערכת השי נכתב בין השאר: "לצערנו הרב, בשל התפרצות נגיף קורונה ההנחיות מחייבות אותנו לשמור על שלומכם ובריאותכם ועל כן נבצר מאיתנו לבקרכם. עם זאת חשוב לנו לחבק אתכם גם מרחוק, היו בטוחים שאתם בליבנו ואנו רואים חובה מוסרית להמשיך ולהנציח את סיפור חייכם. בשם מפקדי צה"ל וחייליו אנו מבקשים להצדיע לכם על איתנותכם ועל עמידתכם בימים קשים אלה".

 

הספארי פותח את שעריו לילדים בעלי צרכים מיוחדים

עיריית רמת גן נצחה במאבק לאפשר סיור חווייתי למשפחות מיוחדות. הבוקר קיבל ראש עיריית רמת גן את ההודעה כי הממשלה מאשרת את הביקורים והוא מיהר לפרסם בדף הפייסבוק שלו הודעה לציבור ההורים.

המאבק על הסיורים נמשך כשבוע לאחר שמשרד הבריאות אישר תחילה את הביקורים ולאחר מכן ביטל אותם בטענה של חשש לבריאות הציבור. על ההחלטה הזו הביעו הורים רבים פליאה בשל העובדה כי הסיורים נעשים ברכב סגור ולילדים אין מגע עם אנשים אחרים.

כרמל שאמה. צילום: דוברות עיריית רמת גן
כרמל שאמה. צילום: דוברות עיריית רמת גן

כך כתב שאמה בדף הפייסבוק שלו:

וואטסאפ ב-4:05 בבוקר מגורם רשמי היא בד"כ לא בשורה טובה אבל הבוקר זו היתה בשורה מדהימה עבור המשפחות והילדים עם הצרכים המיוחדים. ממשלת ישראל נענתה לפנייתנו והחליטה הבוקר שהספארי יפתח מחדש עבור הילדים והמשפחות ששילמו את התעריף היקר ביותר לכל דקת הסגר.

את העצב והתסכול מזגזוג הממשלה בעניין, יחליפו הרבה חיוכים ומבטי אושר טהור בין הילדים וההורים ובין הילדים ובעלי החיים. ראיתי את זה בעיניים שלי כשמאות משפחות הצליחו לזכות לבקר בשבוע שעבר. בלילה הלכתי לישון עם וואטסאפ מהיועץ המשפטי של העיריה, שהבג"צ שלנו יחד עם אלו"ט נגד משרד הבריאות מוכן וחסרה רק שלי להגשה בבוקר.

למרות שהספארי בגלל משבר הקורונה על סף פשיטת רגל ביקשתי לכלול בעתירה לבג"צ שנהיה מוכנים לפתוח את שעריו בחינם ולקבל את המשפחות והילדים אם זה מה שמפריע משפטית. האישור הזה נראה מובן מאליו עליו אין להודות לאיש, אך מי שהיה שותף למאבק יודע מי היו הקולות והפה של הילדים שקולם לא תמיד נשמע. ראשית לארגון אלו"ט שיזם מהרגע הראשון יחד איתנו את הרעיון ולא היסס לרגע להגיש יחד איתנו בג"צ נגד משרד הבריאות.

תודה מיוחדת לשר המשפטים אמיר אוחנה ואנשי משרדו וכן לשר דודי אמסלם, שבישיבת הממשלה הקודמת ניסו לשכנע את משרד הבריאות ולא צלחו. וגם לממשלת ישראל ומשרד הבריאות שלא התאהבו בטעותם, התעשתו ותיקנו. כבר ביקשתי ממנכ"ל הספארי לעשות הכל בכדי לפתוח כבר היום את הפעילות החשובה והערכית הזו.

ככל הנראה הספארי יפתח כבר היום לכל מי שכבר קנו כרטיס ולא יכלו לממש בגלל הזגזוג בעמדת משרד הבריאות. כמו כן תחל היום מכירה של כרטיסים לימים נוספים. הודעות מסודרות עם כל הפרטים ואפשרות לרכישת כרטיסים יפורסמו באתר הספארי במהלך היום.

קורונה סטורי: של מי החופש הזה?

קורונה שלי אהובתי, נפלאה לי אהבתך מאהבת נשים. כן, חברים, אני אוהב את הקורונה, אוהב אותה עד עמקי נפשי. ולמה? כי למרות שהיא הורגת (לפי הסטטיסטיקה לא יותר משפעת רגילה), היא משחררת אותי ממשהו קטלני בהרבה: נופש משפחתי שמתרגש עלינו בדיוק בתקופה הזו של השנה.

אני יודע שרובכם אוהבים לנפוש ועבור הישראלי הממוצע המילים "נופש" ו"מנוחה" הולכות יחד כמו "אבטיח" ו"גבינה בולגרית", כמו "תה" ו"נענע", כמו "חומוס, צ'יפס, סלט". זה נכון, אבל עבורי הצמד "נופש ומנוחה" מזכיר את הצמד "סקס וכאב ראש", או במילה אחת "סקסמול".

כזה "סקסמול" היה לי בקיץ שעבר ברודוס. הסיבה הרשמית לאירוע המצער הייתה יום הולדת 60 של החותנת, שהתעקשה לנסוע עם הבנות, הנכדים והחתנים (מישהו צריך לסחוב את כל הבשמים מהדיוטי).

הסיבה האמיתית: אשתי דפדפה יותר מדי זמן בחוברת של ויזה, ובעיקר במדור הכל כלול.

"מה אמא שלך איבדה ברודוס ולמה כולנו צריכים לעזור לה לחפש?", תמהתי באוזני אשתי.

"שאול, באמת, מה היא כבר ביקשה ממך?", היא מסתכלת עליי במבט שהוא גם מאשים וגם מתחנן (המצאה פולנית ידועה).

"מה היא כבר ביקשה ממני? בואי נראה, לקחת את האוטו לטסט, לצבוע את הבית, להוריד את הזבל ולהקפיץ אותה לעזריאלי בעשר בלילה – וכל זה רק ביום שלישי".

"איזה מעצבן אתה, כל הזמן עושה חשבונות", היא מפטירה באוזניי ומסיימת בשנייה את השיחה. על זה אבא שלי היה אומר שנשים מסוגלות להפוך דיאלוג למונולוג ואפילוג יותר מהר ממה ששומכר מזנק מאפס ל-200 קמ"ש.

לא עזר שאמרתי שיש לי לחץ בעבודה, שכואב לי הגב, או שאני סובל ממשבר גיל 40 (שלוש שנים לפני הזמן). אפילו ההערה שלי שרק במדינות טוטאליטריות כשהמנהיג חוגג ציבור שלם מוגלה מארצו לא עשתה רושם על אף אחד.

וכך מצאתי את עצמי בשיא החום באי קטן שלידו סכנין נראית כמו ניו יורק.

במשך חמישה ימים חרשנו את רודוס. למען האמת, זה לקח יומיים, אבל היינו צריכים יום אחד לשופינג, יום אחד לקיטורים ("זה עמק הפרפרים? היו צריכים לקרוא לו עמק הברחשים") ויום אחד להקיא (הכל כלול, או לא הכל כלול?). החלק היחידי שהיה נחמד היה כשקיבלתי פטור לחמש שעות והלכתי עם גיסי לשתות בירה על גג של קרוואן.

המעניין מכל הוא שכל אחד מאיתנו חזר אחרת מהטיול: החותנת שלי חזרה עמוסת בשמים וקיטרה שבארץ יותר זול (פולניה או לא פולניה?), אשתי חזרה עם שיזוף של אפרסק ביום רע (למרות שכמעט לא יצאה מהחדר), הילדים חזרו עם מתנות מפה עד הבר מצווה ואני חזרתי עם עוד 2 קילו בבטן (הכל כלול, או לא הכל כלול?). עכשיו אתם מבינים למה הקורונה היא ברכה גדולה? שלא ייגמר לעולם.