"אם היו שואלים אותי אם זה מה שעומרי היה עושה, התשובה היא לא. וזה הבסיס לסיפור שלו. יש נטייה טבעית להפוך את הנופלים לקדושים או מושלמים, למשהו נשגב, ואני אף פעם לא אהבתי את זה. בשבעה, כשסיפרו לנו לראשונה שהוא יצא לתוך האש להציל את החברים שלו, הבנו את גודל המעשה". במילים אלו, המנפצות את מיתוס הגבורה המוכר, פותחת אור-לי ניב, סגנית וממלאת מקום ראש עיריית גבעתיים, את סיפורו של בנה, עומרי. זהו סיפור על נער תזזיתי עם לב זהב, על "ילד של אהבה" שנולד למשפחה מיוחדת, שמצא את מקומו בצבא והפך לגיבור ברגע האמת, כשהקריב את חייו כדי להוות חומה בצורה מול עשרות מחבלים בבסיס זיקים.
ילד של אהבה ותזזיתיות עומרי נולד וגדל בגבעתיים, לתוך משפחה ייחודית ומלאת אהבה של שלושה הורים – אור-לי, זוגתה מיכל, והאבא קובי. הוא היה ילד היפראקטיבי שאובחן עם בעיות קשב בגיל שנתיים, תמיד בתנועה, תמיד עם כדור ביד. קשיי הלימודים תסכלו אותו והוא מצא מפלט בספורט, בעיקר בכדורסל בקבוצת הפועל גבעתיים. "המזל שלו היה שהוא היה אהוב על המורים, סקרן ומנומס," מספרת אור-לי. "היו מעריכים את ההשקעה שלו והיה מקבל 100 בתלמידאות, גם אם הציון במקצוע היה 70". את הפריחה החברתית חווה רק לקראת סוף כיתה י', כשבשיא הקורונה גילה יחד עם חבריו את העולם שבחוץ, את הבילויים והחיים.
המהפך של הגיוס השינוי הגדול הגיע עם הגיוס. "כשעומרי התגייס הוא פרח. ראינו את השינוי מהיציאה הראשונה, הוא היה מאושר והרגיש טוב עם עצמו", נזכרת אמו. עם פרופיל 72, הוא שובץ למסלול חילוץ והצלה בפיקוד העורף, מסלול שוויוני בו מצא את מקומו. למרות שלא רצה בתחילה, הוא נשלח למחלקה פיקודית, התאהב בתפקיד ושאף לצאת לקורס מ"כים. לאחר שלא הצליח לעבור את בוחן הכושר בגלל בעיות גב, חיפש מקום אחר להתקדם בו. ההזדמנות הגיעה בבסיס ההכשרות בזיקים, שם נבחר מתוך עשרה מועמדים לתפקיד בחפ"ק המ"פ.
בבא"ח זיקים, שהיה עבורו מקום פסטורלי ומוקף חברים, הוא מצא את ייעודו. כנהג מבצעי, הוא הפך לדמות משמעותית עבור הטירונים. "הוא היה הפסיכולוג שלהם," מספרת אור-לי. "גילינו אחרי שנפל שהיה לו ספסל בפלוגה שהוא צבע בעצמו, שם היה יושב עם הטירונים, הם היו שופכים בפניו את ליבם והוא היה מכניס להם מוטיבציה".
הקרב ההירואי ב-7 באוקטובר בבוקר שמחת תורה, הטירונים והסגל בזיקים התעוררו לקול אזעקות "צבע אדום". עומרי והמפקדים הבינו מהר מאוד שלא מדובר בירי טילים בלבד. המ"פ הורה לסגל להחליף את הטירונים בעמדות השמירה. עומרי אבטח את הטירוניות במיגונית, וכשהקשר בבסיס נפל, הם עברו לתקשר בוואטסאפ.
כשהגיעה קריאה לתגבור נוסף בעמדות, נועה זאבי, סמלת וחברתו לסגל של עומרי, אמרה שהיא יוצאת. "הוא אמר לה 'אני', הם עשו הגרלה והיא ניצחה," משחזרת אור-לי. כשנועה יצאה אל שדה פתוח החשוף לאש, היא נתקפה פחד. עומרי עודד אותה, דרך את נשקו ויצא אחריה לחפות עליה. שניות לאחר מכן, היא חטפה כדור ונפלה. באומץ בלתי נתפס, עומרי רץ אל תוך התופת, הרים אותה וסחב אותה לעמדה, כשהוא מחפה על פינויה ועל פינוי פצועה נוספת.
כשהגיע לעמדה והיו שם כבר 3 חיילים הוא לא נשאר בעמדה המוגנת. הוא איגף אותה, התמקם למטה, ומשם ניהל את קרב חייו. העדויות מהוואטסאפ מראות בקשות נואשות לתגבורת, אך איש לא יכול היה להגיע. ליד גופתו נמצאה תחמושת רבה, עדות לכך שנלחם במחבלים רבים שניסו לפגוע בו שוב ושוב. בקרב הקשה נהרגו שבעה מפקדים ולוחמים, ביניהם עומרי, המ"פ והסמ"פ. בגופם הם הצילו את חייהם של 100 טירונים ו-30 אזרחים, מנעו טבח והבטיחו שבסיס זיקים יהיה היחיד בעוטף שלא נכבש.
היא בקשה לציין את.שמות כל הנופלים:
רס״ן אדיר עבודי
סרן אור מוזס
סגן ינאי קמינקא
סגן אדר בן סימון
סמר עומרי ניב פיירשטין
סמל עדן אלון לוי
טירון נריה אהרון נגרי
להמשיך את דרכו
"מדהים לראות כמה הם שמרו אחד על השני. הם יכלו לסגת, הם היו ילדים, אבל הם הבינו שהם צריכים להיות החומה", אומרת אור-לי. מאז נפילתו, המשפחה עוסקת בהנצחתו ובהפצת האור שלו. אור-לי מעבירה עשרות הרצאות בבתי ספר ויחידות צבאיות, אולם הספורט בתיכון קלעי נקרא על שמו, שבט הצופים הקים גדוד לזכרו, וקבוצת הכדורסל בה שיחק נקראת "הפועל גבעתיים עומרי". אחותו האמצעית, מאיה, התגייסה לאותה חטיבה ומשרתת היום כמדריכת חילוץ והצלה בבא"ח זיקים. "היא ממשיכת דרכו, וזו סגירת מעגל", אומרת אמם. סיפורו של הנער שהפך ל"דגם משופר" של עצמו בצבא, שהצחיק את כולם בארוחת החג בערב שלפני, ושהקריב את חייו למען חבריו ומולדתו, הפך לסמל של גבורה, חברות ואהבה אינסופית.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
