פסק דין

עבור בעלי נכסים וקהילת הנדל"ן המקומית, המושג "בלעדיות" נתפס לעיתים קרובות ככבל חוזי עם תאריך תפוגה ברור. אלא שפסק דין חדש שיצא לאחרונה בסכסוך דמי תיווך עבור נכס ברמת גן, חושף מציאות אחרת.

במרכז הסכסוך עמדו מתווך מאזור רמת גן ובעלים של וילה ברמת גן. המתווך הגיש תביעת ענק מנופחת בסכום של למעלה מחצי מיליון שקל, שכללה דרישה לדמי תיווך, פיצוי מוסכם ופגיעה במוניטין. בשורה התחתונה: המוכרים הצליחו להדוף יותר ממחצית מסכום התביעה, אך חויבו לשלם דמי תיווך בסכום של 247,800 שקל, לאחר שנקבע כי הקשר עם הקונים שהבשיל לעסקה נוצר תחת חסות הבלעדיות עם המתווך.

התביעה מתרכזת בשני ניסיונות מכירה לאותם קונים. בסיבוב הראשון נחתם הסכם מותנה שקרס ובסיבוב השני, למעלה מחצי שנה לאחר תום תקופת הבלעדיות, נסגרה העסקה הסופית.

שופטת בית משפט השלום בהרצליה, אילת הרנוף, שהתביעה הגיעה לאולם הדיונים שלה, הכריעה כי למרות שתקופת הבלעדיות הסתיימה רשמית באוגוסט 2023, והסכם המכר נחתם רק בפברואר 2024, המתווך הוא עדיין "הגורם היעיל". מוכרי הנכס טענו כי המתווך הבטיח 11 מיליון שקל נטו עבור הנכס. אולם, השופטת דחתה את הטענה וקבעה כי מדובר בחיוב השתדלות ולא בחיוב תוצאה. המתווך לשיטתה, אינו ערב למחיר הסופי, הוא מחויב למאמץ. ומאחר שהקשר המהותי עם הקונים נוצר בתוך תקופת הבלעדיות, הרי שהשדה המגנטי (דוקטרינה שמונעת ממוכרים לפעול בחוסר תום לב ולדחות התקשרויות שנרקמו בתוך תקופת הבלעדיות אל מעבר לקו הסיום החוזי) של העסקה המקורית "נעל" את חובת התשלום.

ואולם, למרות הסכום המשמעותי שנפסק למתווך, פסק הדין כלל ביקורת חריפה אודות התנהלותו המקצועית המהווה "אזהרת מסע" למתווכים אחרים. המתווך דרש פיצוי מוסכם כפול בטענה שהמוכרים לא הפנו אליו קונים ובכך מנעו ממנו לגבות עמלה גם מהצד השני.

השופטת קבעה כי דרישה זו של המתווך נוגדת את תקנת הציבור ויוצרת ניגוד עניינים מובנה. בית המשפט חשף כי המתווך נמנע מפרסום תמונות חוץ של הבית כדי שקונים "לא יזהו אותו" ויאלצו לעבור דרכו, פעולה שלשיטת השופטת, פוגעת באינטרס של המוכר לחשיפה מקסימלית.

קרה משהו מעניין בשכונה? נתקלתם בסיפור שחייבים לספר? צרו איתנו קשר במייל [email protected] או בוואטסאפ

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.

סכסוך מתמשך בין דיירת בפרויקט תמ"א 38 ברמת גן לבין חברת בנייה, הגיע לסיומו בפסק דין מקיף. בית משפט השלום בתל אביב, השופט רונן אילן, קיבל את תביעת הדיירת וחייב את החברה בפיצויים משמעותיים ובהחזר הוצאות בסכום כולל העולה על 384,000 ש"ח (כולל שכר טרחת עו"ד).

הדיירת פינתה את דירתה הישנה בפברואר 2017. על פי ההסכמים והתוספות שנחתמו בין הצדדים, התחייבה החברה למסור את הדירה החדשה עד ליום 19.12.20. בפועל, הדירה נמסרה רק ביום 3.1.22 , עיכוב של כ 12.5 חודשים.

החברה ניסתה להתנער מחובת הפיצוי וטענה כי העיכוב נבע מנסיבות שאינן בשליטתה, המהוות "כוח עליון" וסיכול חוזה, ובהן משבר הקורונה, שינוי נוהלי הריסה בעיריית רמת גן ועיכובים מצד חברת החשמל. השופט אילן דחה את כל טענות ההגנה הללו, וקבע כי חוק המכר (דירות) חל על העסקה באופן קוגנטי. נפסק כי החברה לא הציגה תשתית עובדתית מפורטת או ראיות המוכיחות כיצד אירועים אלו השפיעו ישירות על "הנתיב הקריטי" של הפרויקט.

בהתאם לכך, חויבה החברה לשלם פיצויים מוסכמים לפי ימי האיחור וכן פיצוי בגין הפרה יסודית בסך כולל של 196,033 ש"ח, לצד השלמת שכר דירה בסך 2,750 ש"ח.

נדבך מרכזי נוסף בפסק הדין נגע לליקויי הבנייה והתכנון. בעוד שמרבית טענות הדיירת לליקויים בתוך הדירה נדחו מאחר שתיקנה אותם בעצמה מבלי לתת לחברה הזדמנות נאותה כנדרש בהסכם, בית המשפט קיבל במלואה את קביעת המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לחניה. המומחה מצא כי דלת הכניסה ומדרגות החניון תוכננו כך שכל אדם המבקש להיכנס או לצאת מהחניון הציבורי מחויב לעבור פיזית דרך החניה הפרטית של התובעת. השופט הגדיר זאת כפגיעה מהותית בזכויותיה ואישר פיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין ירידת ערך הדירה, בנוסף לכך, גם פיצויי עלויות הובלה, החזר הוצאות מומחים ושכר טרחת עו"ד.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.

סיפור כמעט בלתי-יאמן מגבעתיים הגיע לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב, שם נדרש השופט אבי כהן להכריע בשאלה מי חייב למי כסף, לאחר שדירה הושכרה בטעות.

הפרשה החלה כאשר אבא השכיר, בשם בנו, דירה בגבעתיים לזוג. אלא שבדיעבד התברר כי הדירה שהושכרה לזוג לא הייתה כלל בבעלות בנו, אלא בבעלות שכנו ז"ל.

כיצד אירעה הטעות? על פי הדיווח, הבלבול נולד עקב שתי דירות חדשות וצמודות שנבנו באותה קומה. כך יצא הזוג התגורר במשך כשנתיים וחצי בדירה שאינה שייכת למשכיר שלהם, מבלי שאיש מהצדדים ידע על כך.

הסכסוך המשפטי החל כאשר התגלתה הטעות והדיירים נדרשו לפנות את הנכס. הזוג אכן התפנה, אך נמנע מתשלום דמי השכירות עבור חמשת החודשים האחרונים לחוזה, בסך כולל של 50 אלף שקל. התובע (המשכיר) מצידו, פתח תיק הוצאה לפועל נגדם באמצעות שיקים שנמסרו לו מראש.

בבית המשפט טענו הזוג כי אין כל יריבות משפטית בינם לבין התובע, שכן הוא אינו הבעלים של הדירה שבה גרו. הם טענו כי מדובר ב"כישלון תמורה", מאחר ששילמו דמי שכירות לאדם שהנכס כלל אינו שייך לו.

אולם, השופט כהן קבע כי לא מדובר במעשה מרמה, אלא ב"טעות תמימה" של שני הצדדים. בפסק הדין נקבע כי הסכם השכירות בין הצדדים נותר תקף, כל עוד הדיירים התגוררו במושכר בפועל ולא פעלו לביטול ההסכם בזמן אמת, מיד כשנודע להם על הטעות.

לבסוף, פסק בית המשפט כי הזוג ישלם לתובע סכום של 20,000 ש"ח בלבד, בגין שני חודשי שכירות שלא שולמו (במקום חמישה), וכן ישאו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח. בית המשפט הורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדם.

השופט כהן סיכם את הדיון בהערה כי מדובר בפרשה "מוזרה ומביכה", אך כזו המדגישה את החשיבות העצומה של דיוק במסמכי בעלות ובבדיקת פרטי הדירה המדויקים בכל עסקת שכירות.