כשרואים את משה להב ממתין לבנו בשער בית הספר ברמת גן, קשה לנחש שמאחורי איש השיחה השקט והרגוע, שמדבר עם כולם בגובה העיניים, מסתתרת חיית במה שסוחפת אחריה אלפים לערבי שירה שהפכו למופע קאלט. "הורים בבית הספר לא אומרים 'זה זמר', אלא מתייחסים אליי כאחד האדם", הוא מספר בחיוך. וזה אולי סוד הקסם של האיש שמחזיק כבר עשורים את מפעל "הטיש הגדול".
הלב ברמת גן גבעתיים
להב, ירושלמי במקור, נטוע היום עמוק בהוויה המקומית שלנו. הוא מתגורר בגבעתיים, במיקום שמאפשר לו ליהנות מכל העולמות: "אני גר במקום שבו אני חוצה את הכביש – ואני בתל אביב, יוצא מהיציאה האחורית של הבניין – ואני ברמת גן", הוא מתאר. את האהבה שלו לאזור הוא לא מסתיר: "רחובות ביאליק ברמת גן וכצנלסון בגבעתיים הם משמעותיים ביותר, אין כמוהם בארץ, יש בהם הכל".
החיבור המקומי בא לידי ביטוי גם ברגעים פחות סימפטיים. במהלך מתקפת הטילים מאיראן, החבר והשחקן הרמת-גני אסף אשתר, שביתו היה ללא מרחב מוגן, הגיע עם משפחתו לממ"ד של להב. יחד, שני ענקי התרבות המקומיים, שמעו את היירוטים והנפילות סביבם.
מ"צמד לגמרי לא רע" ועד "סגירת חשבון" עם הלהקה הצבאית
הרומן של להב עם המוזיקה התחיל בירושלים. כבר כילד ידע לזהות מי כתב ומי הלחין כל שיר, אך רק בגיל 14, כשהיה בנוער העובד, הבין שגם לו יש כישרון. בגיל 17 כבר הקים את ההרכב הראשון שלו, "צמד לגמרי לא רע". באופן מפתיע, כשהגיע לגרעין הנח"ל, כל חבריו התקבלו ללהקה צבאית – ורק הוא לא. "הנקמה" המתוקה הגיעה שנים מאוחר יותר: ב-2007, כשרשות השידור הפיקה לו ערב ספיישל ליום העצמאות, התקשר אליו מפקד הלהקות הצבאיות וביקש שיארח את אחת הלהקות. להב סירב. רק שנתיים לאחר מכן, בספיישל נוסף, הוא נעתר לבקשה. "סגרתי איתם חשבון", הוא צוחק.
את "הטיש הגדול" המציא כמעט במקרה. לאחר שנפרד מהצמד שלו בגיל 25, החל להופיע במועדונים בירושלים. הקהל שהלך אחריו ממקום למקום יצר מעין "חסידות" סביב המופע, שמתמקד בקלאסיקות עבריות עד אמצע שנות ה-80. המעבר למרכז הארץ שדרג את המעמד, והטיש הפך לתופעה ארצית.
"האומנים הם הפרחים של החברה"
כיום, אשתו רחלי (אותה הכיר בהופעות) מנהלת את הטיש ואף שרה במופע, ושלושת בניו מנגנים גם הם. אך מעבר למוזיקה, להב רואה באומנות שליחות. "אני לא מכיר אומן שמתפרנס שהיה מוכן להחליף את המקצוע במקצוע אחר. זה משאיר אותנו ילדים. האומנים זה הפרחים של החברה", הוא אומר.
מאז ה-7 באוקטובר, השליחות הזו קיבלה משמעות חדשה. להב וצוות הטיש התנדבו להופיע בפני מפונים בכל רחבי הארץ. הוא נזכר בהופעה במלון בגבעת אולגה, ימים ספורים אחרי הטבח, מול מפוני קיבוץ מהעוטף שספג אבידות קשות. "התחלתי עם שיר שקט", הוא משחזר, "ואמרתי לעצמי – אם אני מגלה פרץ שמחה כלשהו, אני הולך עם זה". הערב ההוא הפך לפורקן של עצב כלוא עבור הקהל.
רק לפני שבוע הופיע להב בתיאטרון גבעתיים, בערב הוקרה מרגש לנכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, במעמד ראש העיר רן קוניק וממלאת מקומו וסגניתו אור-לי ניב. בקרוב, הוא מבטיח, יגיע להופעה גם ברמת גן.
"אני נושא את מכאובי המדינה", מסכם להב את התחושה הכללית. "ככל שהמצב לא טוב, כך האנשים חוזרים ומתקרבים אל השירים הוותיקים. רואים יותר אנשים באולמות שרוצים לשיר יחד את השירים שסימלו מדוע הגענו לכאן, מה באנו לעשות ולאן מועדות פנינו".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
