יום האישה בצל המלחמה: ראיון מיוחד עם עינב בר כהן, מ"מ וסגנית ראש עיריית רמת גן

עו"ד עינב בר כהן (38), מתגוררת בשכונת ראשונים ברמת גן, נשואה לאסף ואמא ליובל, ירדן ומעיין (בגילי 4, 9 ושנה וחצי). לצד היותה אימא במשרה מלאה, היא מכהנת כממלאת מקום וסגנית ראש עיריית רמת גן. היא משמשת כיו"ר הנהלת מפעלי בית עמנואל ועלה, מחזיקת תיק הרווחה ומחזיקה בתיק שפ"ע, תיק קידום עסקים, תיק קשרי קהילה ושירות ותיק השירותים החברתיים. לרגל יום האישה, שיש לו השנה משמעות עמוקה מתמיד בצל המלחמה, ישבנו איתה לראיון אישי.

יום האישה מצוין השנה בצל מלחמה ומציאות לא פשוטה. איך זה להיות אישה בתפקיד הנהגה עירונית בתקופה כל כך מורכבת וטעונה? 

"כיום נשים גם לוחמות וגם מחזיקות את העורף, והן חלק בלתי נפרד מהמערכה. כשאני מסתכלת על הבת שלי, אני מדברת איתה גם על לוחמות וגם על נשות עסקים, ואנחנו חוגגות את כל סוגי הנשים – כל אחת בתחום שהיא בוחרת. זה מאוד בולט: אני נמצאת בהנהגת העיר, כמ"מ וסגנית, ואחראית על האוכלוסיות המיוחדות שיותר מורכב להן בתקופה הזאת, כמו משפחות חד הוריות, פצועים ונשות המילואים. במקביל אני אחראית גם על שפ"ע, על התשתיות, ועד לחלוקת מזרנים במקלטים. הקהילה היא הכי משמעותית. המלחמה היא לא רק טילים ומטוסים, היא גם החוסן שלנו כשאנחנו צועדים ברחובות וגם כשיש חלילה פגיעות בערים. גם המילואימניקים מרגישים יותר טוב כשהם יודעים שדואגים למשפחות שלהם בעורף".

האם לדעתך לנשים בעמדות הנהגה יש ערך מוסף דווקא בתקופה של משבר וחוסר ודאות?

"אני מרגישה שאני נמצאת במקומות קריטיים ורואה בזה זכות. אני פוגשת את האנשים וצריכה להיות שם בשביל כל אחד ואחת. בתקופה של מלחמה משמעותית – שאנחנו ננצח בה – נשים מביאות איתן פן אנושי ורגשי עמוק. לכן גם הקמנו את 'סיירת ימי ההולדת'. אני אימא בעצמי; חגגנו ימי הולדת לבת הגדולה ולבן הקטן לפני המלחמה וחיכינו ששום דבר לא ייהרס. במסגרת הסיירת הצלחנו להביא אור ואושר לילדים ולהורים. עזרנו להם לחגוג כשהכל היה סגור. חגגנו למשל לילד בן 4 יחד עם סבא בן 80, ולילד עם צרכים מיוחדים שכל החברים הגיעו לשמח אותו. העירייה נמדדת בשעת חוסן. חגגנו כ-35 ימי הולדת תוך 3 ימים, כשעובדי מב"ע והמנכ"ל עברו בין מקלט למקלט".

את רואה שנשים בעיר מרגישות יותר בנוח לפנות אלייך בנושאים אישיים? איזה סוג של פניות מגיע אלייך עכשיו? 

"אנחנו קודם כל הורים לילדים. נשים מרגישות יותר בנוח לפנות אלי בסוגיות שלפעמים לא נתפסות כ'גדולות'. לפעמים זה בדיוק מה שצריך, זה לא חייב להיות הרה גורל, ולמשפחה לעיתים יש חוסר נעימות לבקש. הן יודעות שאני קודם כל אמא של יובל, ירדן ומעיין – זה התפקיד הראשי שלי. כשהן רואות שאני מעלה פוסט על זה שבאמצע הלילה עשיתי כביסה, ושגם עם סדר יום מורכב אני יושבת עם הילדים על שיעורי בית, אז הן פונות אלי גם באתגרים קטנים ויומיומיים".

איך נראה יום טיפוסי שלך במלחמה? 

"עם מעט מאוד שעות שינה. אני קמה באזעקות ומחכה לעדכונים, ומסיימת את הלו"ז בשעות מאוחרות אחרי שאני עונה לתושבים ברצף. אני מטפלת בעשרות פניות ציבור ביום – מחשש לרסיסים בשכונה ועד אימא שצריכה מזרן במקלט. בין לבין אני חייבת להגיע הביתה כי הילדים צריכים אותי. יש עדכונים שוטפים מהשטח, אני בחמ"ל יחד עם העובדים, ופוגשת את התושבים בזומים של פעילויות הפוגה שהכנו. יש לי מודל של ראש עיר שהכי מחובר וזמין לתושבים, ואנחנו עושים את זה יחד. הם צריכים אותנו ואנחנו שם בשבילם".

רואים אותך הרבה בשטח. יש רגע או מפגש מהתקופה האחרונה שנחרט אצלך במיוחד? 

"יש הרבה רגעים כאלה וסיפורים אישיים שמגיעים אליי לטלפון, ממבוגרים ועד ילדים, שלא על כולם אני יכולה לדבר. אני מרגישה חלק מעירייה שרואה כל תושב ותושבת. המלחמה השתנתה והעורף הוא חלק גדול מהחזית. זו לא המלחמה שגדלנו עליה, והיום השלטון המקומי מקבל משמעות עצומה. ראש העיר, אני וההנהגה מבינים את גודל השליחות, ואין משימה שהעובדים שלנו לא מתנדבים אליה ועוזבים את המשפחה בשבילה. הם מבינים שגם הם במלחמה. התרגשתי במיוחד כשעשינו בר מצווה לילד רמת-גני שהכל כבר היה מוכן לאירוע שלו והתבטל בגלל המצב. ההורים כל כך התרגשו. זה גרם לו לתחושה שהוא לא לבד, ועבור הילד הזה זה היה כל העולם. אמרתי לכל אחד שחגגנו לו: 'תזמינו אותי גם בשנה הבאה, ואגיע'".

אילו עוד פעילויות יזמתם כדי לחזק את הנפש של התושבים? 

"יש למשל מיזם של ראש העיר בשיתוף אגף שפ"ע, לתלות ברחבי העיר דגלים של ארה"ב, ישראל, צה"ל והעירייה – כי בזכותם אנחנו יכולים להמשיך את החיים שלנו. תלינו דגלים במקלטים, ופקחי העירייה חילקו דגלים עם גלויות להעלאת המורל. אנחנו כעיר הכי מחזקים ואין לנו ארץ אחרת. אנחנו גאים בחיילים שעזבו הכל ויצאו למילואים".

מה יש לך להגיד לעסקים הרמת-גנים בתקופה הזו? 

"אני מחזיקת תיק עסקים רמת-גנים, וגם עכשיו במלחמה אני מדברת על זה עם עובדי העירייה. יש לנו 35 מפונים בעיר, וכשקנינו להם מארזים אמרתי לראש העיר 'כל הכבוד שזה נקנה מעסקים רמת-גנים'. פעם זה לא היה ככה. העירייה חייבת לסייע בתקופה המורכבת הזאת למי שנפגעו, בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. אני קוראת לכל תושב ללכת לבית קפה, לסופר, או לחנות ליד הבית, להזמין ולתמוך בעסקים המקומיים שלנו. העברתי גם החלטת מועצה להעדפת עסקים רמת-גנים במכרזים עירוניים".

עצה אחת שהיית נותנת לבתך או לנערה שקוראת אותך עכשיו? 

"אני אחת מנבחרות הציבור שהכי משתפות, אבל חשוב לי שהצעירות ידעו שהתחלתי בגיל צעיר. כבר בגיל 24 הייתי בזירה החברתית-פוליטית כחברת מועצה. היו כאלה שצקצקו על כך שאני אישה צעירה, וזה בסוף היה בשבילי אתגר להוכיח את המקום שלי. תמיד האמנתי בעצמי והייתי חדורת מטרה שאף אחד לא ימנע ממני להצליח. אז שלא יגידו לנערות שהן לא מבינות ושאין להן ניסיון. הן המנוע, והן יכולות לפרוץ את תקרת הזכוכית אם הן מרגישות שזה הזמן שלהן".

מה עוד היית מספרת עלייך שלא יודעים? 

"אני דיסלקטית. היה לי מאוד קשה בהתחלה עם הלימודים, אבל לא ויתרתי, ואני מספרת את זה גם לבני נוער. סיימתי 2 תארים באוניברסיטה העברית ובגרות בהצטיינות. המסר שלי הוא שכל ילד שיש לו אתגר וקצת קשה לו – בסופו של יום כוח הרצון מנצח. שלא ייתנו לשום דבר להפריע להם, כי הם הכי טובים והם יצליחו".

מה התוכניות שלך לעתיד? ומה את מאחלת לעצמך ולנשים ביום הזה? 

"התוכנית הכי חשובה היא להמשיך להשפיע ולעשות טוב. שאלו אותי איך יש לי כוח? התשובה היא שזכיתי. אני קמה כל יום ועושה את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, וזה מה שאני מאחלת לעצמי – פשוט להמשיך. אני מאחלת שיהיו יותר נשים בעמדות הנהגה. אין מספיק מנכ"ליות, שרות, וחברות כנסת. הגיע הזמן שנקבל ייצוג הולם יותר, שיהיה רגיש, אמפטי ונשי. אצלנו ברמת גן יש גזברית, מהנדסת, דוברת, יועצת משפטית, מנהלת אגף חינוך ומחזיקת תיק נשים. נשות רמת גן צריכות להיות גאות בהנהגה של העיר: 69% מההנהגה והעובדות שלנו הן נשים, וזו גאווה אדירה".

ולסיום, בתוך כל המציאות הזאת – מה נותן לך את הכוח להמשיך? 

"חשוב לי להגיד שיש לי בעל מדהים ומבין, שנותן לי הרבה רוגע ולא הייתי יכולה לעשות את כל זה בלעדיו. יש לי גם משפחה מאוד תומכת ומאפשרת, ואני רוצה להגיד גם להם תודה גדולה".