ממלכת יופי לנהגת אמבולנס: סיפורה הבלתי ייאמן של אטי רדלר בריטן מרמת גן

יש נשים שלא רק חיות את ההיסטוריה – הן חלק בלתי נפרד ממנה. אסתר (אטי) רדלר בריטן בדיוק אישה כזו. לוחמת ב"הגנה", נהגת אמבולנס מהראשונות בארץ, אחות טיפול נמרץ, מלכת היופי של תל אביב, פעילה חברתית בלתי נגמרת ויקירת העיר רמת גן. אבל מעל הכול, היא הייתה אישה שהקדימה את זמנה כמעט בכל תחנה בחייה, והפכה לאחד הסמלים הגדולים של העיר.

חייה יוצאי הדופן של אטי רדלר בריטן

אטי נולדה בשנת 1931 בתל אביב להוריה פנינה ושלמה בריטן, אנשי העלייה השלישית. סיפור המשפחה שלה הוא למעשה סיפורה של המדינה שבדרך. הוריה עלו מאודסה בשנת 1919, שרדו את מאורעות תרפ"א ב"בית החלוץ" ביפו ונמלטו משם בעיצומן של הפרעות. האב, סוחר סוסים מוכר בתל אביב הקטנה, היה מסייע לעולים חדשים למצוא עבודה וקורת גג, בעוד האם תפרה בגדים לעולים חסרי כל ובישלה לכל מי שנזקק.

הבית שבו גדלה אטי היה בית של ציונות, חמלה ונתינה – ערכים שליוו אותה כל חייה

כבר בגיל 8 הצטרפה ל"תנועת הצופים", ובגיל 14 גויסה ל"הגנה". היא הייתה חלק מ"גדוד החברות", יחידה נשית שבה למדו קפא"פ, פירוק והרכבת נשק ואבטחת אזורים רגישים. בתקופת מלחמת העצמאות נשלחה עם חברותיה לשמור על בתים נטושים ביפו מפני ביזה.

לתת זה לקבל” – המשפט שליווה אותה כל חייה – לא היה סיסמה מבחינתה, אלא דרך חיים

סיפור האהבה שלה עם בעלה שלמה רדלר ז"ל נשמע כמעט כמו סרט ישראלי ישן. היא ראתה אותו לראשונה במשחק כדורגל של מכבי רמת גן כשהייתה בת 14 בלבד ואמרה לחברתה: “הבחור הזה יהיה בעלי”. שנתיים אחר כך הם כבר היו זוג, ובהמשך נישאו והקימו משפחה ברמת גן.

לצד החיים המשפחתיים, אטי הייתה אישה יוצאת דופן בנוף הישראלי של שנות ה־50. בשנת 1955, כשהייתה כבר נשואה ואם לילד – דבר חריג מאוד לאותם ימים – זכתה בתואר “מלכת היופי של תל אביב”. בזמן שתחרויות היופי בישראל עסקו בעיקר בזוהר חיצוני, אטי כבר סימלה מודל אחר: אישה יפה, חזקה, עצמאית ומעורבת חברתית.

אבל הפריצה האמיתית שלה הייתה דווקא בעולם שנחשב אז גברי לחלוטין

בשנות ה־60 הצטרפו היא ובעלה למד"א רמת גן. אטי הפכה לאחת מנהגות האמבולנס הראשונות באזור – בתקופה שבה כמעט לא ראו נשים מאחורי ההגה של רכבי חירום. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים פינתה פצועים, טיפלה בנפגעים ונסעה שוב ושוב אל אזורי הלחימה. בתמונות מאותה תקופה רואים אישה קטנת גוף אבל עם עוצמה בלתי רגילה – כזו שלא היססה להיכנס למקומות שאחרים פחדו מהם.

הקשר שלה לעולם הרפואה היה גם אישי מאוד. אחרי שבעלה שלמה עבר התקף לב קשה, החליטה בגיל 50 להתחיל קריירה חדשה וללמוד סיעוד. רבים היו מרימים ידיים בגיל כזה – אבל אטי התקבלה לבית הספר לאחיות, המשיכה לאחות מוסמכת ובהמשך הפכה לאחות אחראית בטיפול נמרץ לב בבית החולים בית חולים בילינסון. היא עצמה סיפרה שהגיעה לטיפול נמרץ לב “כדי לדעת לשמור על שלמה”. וכך, מתוך אהבה ודאגה אישית, בנתה קריירה רפואית שלמה.

התנדבות ונתינה אינסופית

במשך השנים המשיכה להתנדב בלי הפסקה: בויצ"ו, באגודה למען הקשיש ברמת גן, בוועדת אימוץ הצנחנים העירונית, ב“המועצה לישראל יפה”, בארגון הסורופטימיסט הבינלאומי ואף בבית בית אברהם קריניצי, שם סייעה בתיעוד ההיסטוריה של העיר.

מי שהכיר אותה זוכר במיוחד את טקסי יום הזיכרון. גם בגילה המבוגר היא מגיעה לטקסים עם חברי ההגנה והמחתרות, מניחה זרים, פוגשת משפחות שכולות וממשיכה לכבד את זכר הנופלים מתוך תחושת שליחות עמוקה. היא נוהגת להשתתף גם באזכרות תל חי ובטקסים של עמותת אלכסנדרוני, החטיבה שבה לחם בעלה.

אחד הדברים המרגשים ביותר בסיפורה של אטי הוא ההמשכיות המשפחתית

ההתנדבות במד"א הפכה למסורת משפחתית של ממש: בעלה שלמה היה יו"ר נוער מתנדבים ארצי במד"א, בתה נגה הפכה לנהגת אמבולנס וחובשת, ונכדתה תהילה המשיכה גם היא להתנדב ולהדריך במד"א. “אנחנו מבינות אחת את השנייה בלי לדבר”, סיפרה הנכדה תהילה על ההתנדבות עם אמה. וכששומעים את זה, מבינים שהמורשת של אטי היא הרבה מעבר לסיפור אישי – זו שושלת של נתינה. גם בגיל מבוגר לא עצרה. היא עסקה ביצירת תכשיטים בעבודת יד, השתתפה בפרויקטים עירוניים לנשים יוצרות והמשיכה להיות פעילה חברתית.

לאחר 7.10 סרגה כפפות וכובעים לחיילים שנלחמו  ב"חרבות ברזל".

אטי רדלר לא רק “יקירת העיר”

היא אחת הנשים שעיצבו את דמותה האנושית של רמת גן – לוחמת, מטפלת, מתנדבת, מנהיגה נשית פורצת דרך ואישה שהוכיחה פעם אחר פעם שאפשר להיות גם חזקה, גם אלגנטית וגם מסורה לאחרים.

בעיר שבה כל כך הרבה אנשים מכירים אותה אישית, אולי אין פלא שגינה שלמה נקראה על שמה

בשנת 2023, כשהייתה בת 92, נחנכה גינה ציבורית ברחוב הגלגל ברמת גן על שמה, בטקס מרגש בהשתתפות ראש העיר כרמל שאמה הכהן, בני משפחתה ותושבים רבים. עבור רבים בעיר זו לא הייתה רק מחווה עירונית – אלא הכרה באישה שהפכה במשך עשרות שנים לחלק מה-DNA האנושי של רמת גן.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.