יום שני , פברואר 24 2020
ראשי / ראשי / "כשאתה לא רואה אתה מפתח חושים": סיפורו המעורר השראה של אפרים

"כשאתה לא רואה אתה מפתח חושים": סיפורו המעורר השראה של אפרים

אפרים מעולם לא נתן למגבלה שלו להשפיע על חייו, ועד היום עושה כל שביכולתו כדי להתקדם, להיות עצמאי ולממש עצמו.

אפרים
אפרים

אפרים חקק, בן 65, תושב רמת גן. נשוי, אב לשלושה וסב לתשעה. נולד לבקן ויש לו מגבלת ראייה. בעל תעודת עיוור. הוא בוגר אוניברסיטת בר אילן במנהל עסקים ומאחוריו רשימה ארוכה של הישגים. כיום, במקצועו, אפרים עוסק בתחום העיסויים והטיפולים בביתו, והעסק שלו נקרא "אפי ידי זהב".


  יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "רמת גן" Rggnews1@gmail.com


כיצד המגבלה השפיעה עליך? באילו תחומים זה בא לידי ביטוי?

קודם כל, המראה המראה החיצוני שלי, כבר מסגיר אותי, שאני לבקן. צבע העור וכמובן, כתוצאה מצבע העור, אני רגיש לשמש. אני לא יכול להיות בשפת הים חצי יום. מגבלה נוספת זה הראייה. אם תסתכלי לי לעין תראי שהיא מתרוצצת כל הזמן. כמו שאמרתי, אני בעל תעודת עיוור.

לא נותן למגבלה להשפיע - אפי

האם אתה לא רואה בכלל?

אני רואה ממרחק קצר מאוד. זאת אומרת, כאשר אנו יושבים עכשיו במרחק של חצי מטר אחד מהשני, אני יכול לראות את הפנים שלך.

האם המגבלה גרמה לך להימנע מדברים מסויימים? יש דברים שלא יכולת לעשות?

ברור שיש דברים שאני לא יכול לעשות. לתקן דברים עדינים, לפתוח דברים קטנים, אני לא מסוגל לעשות. וזה מאוד מפריע לי, בתור גבר. אבל יש דברים שאני יכול לעשות בצורה יותר טובה מאחרים. למשל, המקצוע שאני עוסק בו, מאפשר לי אבחון יותר טוב מבנאדם שרואה. כי, כשאתה לא רואה ויש לך מגבלה, אתה מפתח חושים במקומות שאין לך מגבלה. אצלי זה בא לידי ביטוי במגע – אני יכול לחוש איפה יש לבנאדם כאב כשאני מעביר את היד ואיפה אין לו. זה גם מדהים את המטופלים שלי.

כמה זמן אתה עוסק בתחום?

15 שנה.

במה עסקת לפני כן?

אני בוגר בר אילן במנהל עסקים.

האם בעקבות המגבלה שלך קיבלת סיוע?

לא לא. לא רוצה כלום. אני מתמודד עם הקושי שיש לי.

עשיתי את התואר כמו כולם. כמו כל אחד.

ובתחומים אחרים, אתה מתנהל לבד?

כן, אני מתנייד ומתנהל לבד, יש דברים יותר מסובכים, יש יותר פשוטים.

 במה עסקת לאחר התואר?

לאחר התואר לא מצאתי עבודה ואז הלכתי ללמוד פרסום ויחצי ציבור.

האם זה בגלל התחום או שאתה חושב שיש לזה קשר למגבלה שלך?

אני הגעתי למסקנה שמי שהולך ללמוד מנהל עסקים, צריך שיהיה קודם כל מפעל לאבא שלו כדי שתהיה לו עבודה.

מטפל בקליניקה. אפי

 

אז הלכת ללמוד פרסום ויחצי ציבור.

כן, עבדתי בתחום הזה קצת והמשרד שעבדתי בו נסגר. חיפשתי עבודה, מצאתי עבודה זמנית בארגון עולי מרכז אירופה. התחלתי שם בתור שליח. בין היתר, יש להם רשת של בתי אבות, לארגון.
ועם הזמן, לאט לאט, התקדמתי. כי בכל זאת היה לי תואר ראשון, הייתי צעיר, היו מרוצים ממני. כל פעם קידמו אותי קצת. עד שהגעתי לתפקיד סמנכ"ל רשת בתי האבות.

כמה זמן לקח לך להגיע לתפקיד הזה? אחרי כמה שנים מהרגע שנכנסת לתחום מונית לסמנכ"ל?

עשרים שנה בערך. זה הסתיים בצורה קצת שונה. יום אחד הדירקטוריון זימן אותי לישיבה. הייתי מופתע. לא ידעתי על מה הולכים לדבר איתי. אמרו לי שאני עולה להם יותר מדי כסף.

למה?

כי צברתי ותק של עשרים שנה, צברתי דירוג, עם הזמן התקדמתי.

ניסית לעשות משהו נגד זה?

לא, הרגשתי כבר רוויה קצת. אחרי 28 שנים שעבדתי שם, הרגשתי שאני צריך שינוי.

ואני מבינה שלא היה לזה שום קשר למגבלה שלך, משום שהיא גם ככה לא פגעה בתפקוד שלך ובעבודה.

לא, להיפך. תדעי לך, כשאתה מעסיק בנאדם עם מגבלה, הוא נותן יותר ממה שהוא יכול כי הוא מפחד שיפטרו אותו. כאשר אני העסקתי עובדים, ניסיתי תמיד לבחור מישהו מביטוח לאומי, עם מגבלה.

כדי לתת צ'אנס כמו שנתנו לך.

כן. לאחר מכן הקמתי קליניקה לטיפולים אסתטיים בתל אביב עם בן אחותי. עם הזמן המחירים ירדו, הדברים השתנו, הגענו למצב של הפסדים ואז החלטנו למכור את העסק. לצאת כל עוד נפשנו בנו. הבעיה היא שנפלנו על נוכל. הוא רצה לקנות את הקליניקה, הוא קנה אותה למעשה. עורך הדין שגה והעביר את הבעלות ברשם החברות על שמו עוד לפני שקיבלנו את התמורה, ואז הוא אמר לנו "אתם כבר לא צריכים להיות פה, אתם מיותרים". לא קיבלנו שום תמורה עבור הקליניקה.

לא יכולתם לעשות שום דבר נגד זה?

לא. יצאנו כל עוד נפשנו באנו. קיבלנו אפילו איומים מהעולם התחתון. ופשוט שכחנו מזה. אני הגעתי לסף פשיטת רגל. מפה הייתי צריך לצמוח מחדש.

בן כמה היית כשזה קרה?

הייתי בן 45.

וכשזה קרה, מה החלטת לעשות?

בשנת 86 החלטתי ללכת וללמוד מקצוע. אבל לא מקצוע שאני צריך לנהל בו אחרים, אלא מקצוע שאני יוכל לעזור לאחרים. וככה הגעתי למקצוע של העיסוי. למדתי בווינגייט, כי יש שם קורסים לכבדי ראייה ולעיוורים. אחרי שנתיים של לימודים המשכתי בכיוון. למדתי דיקור, למדתי פרחי באך ועוד קורסים.

ספר לי על סוגי הטיפולים שאתה מתחמה בהם

אני עושה בעיקר עיסוי, תוך כדי שאני משלב בתוכו את שאר הדברים שלמדתי. אני משתמש בכל הכלים שלמדתי. אני מתבסס על עיסוי, ובהתאם לצרכי הלקוח אני משלב כוסות רוח, דיקור סיני, שיאצו, רפלקסולוגיה, כל מה שאני חושב שיכול לתרום לטיפול. אני מתעסק גם בפרחי באך.

צלצלתי למועדוני יום לקשישים, אמרתי להם "אני מוכן לתת הרצאה על כל נושא שתבחרו, בעיקר על גוף האדם, בתנאי שבסוף ההרצאה אחלק כרטיסי ביקור". הם הסכימו, וככה היה. ככה התחלתי לאסוף לקוחות.
עבדתי גם בתור שכיר במוסדות של משרד הרווחה בתחום הטיפולים, אני עדיין עושה את זה, אבל השעות הצטמצמו.הבדרך כלל מדובר במוסדות של פגועי גוף ונפש.

 

"אפי ידי זהב"
"אפי ידי זהב"

אז בעצם אתה עובד גם כשכיר וגם כעצמאי?

נכון. כשכיר אני עובד כרגע יום אחד בשבוע, ואני עובד בבית. אני יכול לומר לך בגילוי לב, כולי תקווה שמתוך הראיון אני אוכל לצבור עוד לקוחות.

והיום, בתור עצמאי, יש לך עבודה?

היום פחות, ניסיתי לפרסם אבל לא היה הד. זה יותר מפה לאוזן. אנשים ממליצים. אף לקוח לא יתן למישהו לטפל בגוף שלו אם הוא לא מכיר אותו או לא שמע המלצות עליו. ואני מבין את זה. בעבר היו זמנים שבהם לא היה לי זמן לטפל בלקוחות. אני עושה את זה פחות בשביל פרנסה, יותר בשביל תעסוקה ובעיקר משום שאני אוהב את העבודה ולעזור לאחרים.

תמיד היית עצמאי? התנהלת לבד, בכוחות עצמך?

כן. גם סירבתי לקבל קצבת נכות.

למה?

זה לא דיבר אלי, שללתי את הרעיון על הסף. לא רציתי להיות תחת הכותרת הזו, "הטייטל", של אדם עם מוגבלות. עשיתי הכל לבד, עשיתי בהצלחה יותר מאחרים שלא היתה להם מגבלה. ולכן לא מצאתי צורך להיכנס ל"טייטל" הזה של עיוור. וגם השתכרתי טוב, דאגתי לעצמי. עד שהגעתי למשבר, כאשר פשטתי רגל. רק אז הלכתי למרכז לעיוור וביקשתי סיוע.

זו תמיד היתה הגישה שלך? תמיד התנהלת באופן עצמאי ודחפת את עצמך קדימה? או שהיו גם קשיים בדרך?

תמיד היה קושי. בכל דבר שאני עושה יש לי קושי כי יש לי מגבלה. אפילו לחתוך סלט.  יש קושי, אבל גם בלחם יש קשה, ואנחנו אוכלים אותו יום יום.
אני תמיד אופטימי, תמיד משתדל להיות עצמאי, תמיד משתדל לעבור את האחרים. זה משהו שבא לך עם הזמן.

האם למרות הנחישות שלך ואופן הפעולה שלך, היו מקרים שבהם הסביבה הקשתה עליך?

תמיד מסתכלים עלי באופן יוצא דופן. צבע העור שלי יוצא דופן, המבט שלי והסיפור שלי יוצא דופן. תמיד הסתכלו עלי כיוצא דופן ואני רגיל לזה, הערימו עלי קשיים. אבל אני ממשיך.
אבל, אני לא ממורמר, אין לי שום גרגר של "למה זה קרה לי, למה דווקא אני". להיפך. אני עושה מה שאני יכול.

מה מניע אותך להמשיך לעשות את מה שאתה עושה?

אני חושב שהאופי שלי, הרצון שלי להתקדם כל הזמן. השאיפה שלי להגיע לעוד הישגים. היכולת שלי להיות אופטימי כל הזמן, מרוצה. אף פעם לא  תראי אותי עצוב. זה נדיר מאוד שתפגשי אותי בלי מצב רוח.

יש לך טיפ שהיית רוצה לתת לעוד אנשים, לכאלו שהם גם בעלי מוגבליות, איך להצליח, איך להתקדם?

תראי, אני גם מרגיש מוגבל לפעמים כאשר אני עושה פעילויות מסוימות. אז מה? אני עושה אותם בכל מקרה. המגבלה היא לא סוף העולם. אפשר לתפקד עם המגבלה. אפשר לעשות הכל. את רואה, אני עושה הכל.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל dnewsltd@gmail.com

3 comments

  1. ממש מעורר השראה . יישר כח

  2. מעורר השראה. אפי מוכיח שהשמים הם הגבול. אשריך

  3. כל הכבוד איש יקר , תענוג לקרוא את הכתבה כמה אתה מיוחד אתה השראה להמון אנשים , איש עם נתינה ענקית והלוואי שנוכל ללמוד מהאופטימיות שלך והסתכלות החיובית שלך לחיים ולא משנה אם זו מגבלה או קושי או כל דבר ,מצריך לדעת איך אנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה. ישר כח!! ובריאות איתנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

ישראל זינגר

עובד עירייה בר"ג: "שמו אותי ברשימה שחורה בגלל שתמכתי בזינגר"