גבעתיים מקומי

מערכת החינוך של גבעתיים עמדה אמש (ראשון) במרכז הבמה. באירוע חגיגי שפתח את אירועי "שבוע החינוך" העירוני, זכו 34 אנשי ונשות חינוך – מכלל מסגרות הלימוד בעיר – להוקרה על פועלם למען דור העתיד. הערב, שנועד לבטא הערכה לצוותים הפועלים בשטח לאורך כל השנה, כלל הופעת הפתעה של בכירי המינהל, סרטון מרגש והרבה גאווה מקומית, במיוחד על רקע האתגרים הלאומיים בתחום החינוך.

עיריית גבעתיים פתחה אמש את שבוע החינוך באירוע הוקרה חגיגי ומרגש המוקדש לצוותים המצטיינים במערכת החינוך העירונית – גננות, תומכות חינוך, מורים ומורות, אנשי מנהלה ועובדי מינהל החינוך. טקס המצטיינים הינו מסורת עירונית אשר מבטאת את ההערכה העמוקה לאנשי ונשות החינוך הפועלים בעיר לאורך כל השנה.

הטקס התקיים במעמד ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, ובהשתתפות סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק החינוך לידה עד 6 סיגל שפיץ טולדנו, מחזיקת תיק חינוך בתי הספר יהודית קורוטקי, מנכ"ל העירייה יאיר אונפסונג, ראש מינהל החינוך הנוער וההשכלה הגבוהה אורית גור כהן וסגנה יוני רובינשטיין, וכן כלל מנהלי המחלקות וצוותי מינהל החינוך. בנוסף נכחו באירוע נציגי משרד החינוך, צוותים מכלל מסגרות החינוך בגבעתיים וכמובן המצטיינים ובני משפחותיהם הנרגשים.

במהלך הטקס נהנו המשתתפים מהופעה בהפתעה של להקת אבטליון, הרכב מוזיקלי שבו מתופף לא אחר מאשר מנהל מחלקת החינוך היסודי בעירייה, נתי שטרן. בנוסף, הוקרן סרטון המצטיינים שריגש את הקהל והאיר את עשייתם של אנשי ונשות החינוך בעיר. בהמשך הוענקו תעודות הצטיינות והערכה ל-34 אנשי ונשות חינוך ממגוון תפקידים.

בדברים שנשא בטקס, אמר רן קוניק, ראש העירייה: "שנה אחר שנה, בטקס המצטיינים המסורתי, יש לנו את הזכות להוקיר את תרומתם של צוותי ההוראה, הסיוע והמנהלה, הפועלים במסירות, במקצועיות ובמחויבות יומיומית למען ילדי וילדות גבעתיים. על רקע המשבר העמוק במערכת החינוך ברמה הארצית, יש חשיבות מיוחדת להכרה בעשייה הערכית והמקצועית המתקיימת מדי יום. חינוך הוא הבסיס לכל חברה. כאן מתחיל העתיד שלנו וכאן גם נקבע אופייה וחוסנה של הקהילה. אני מודה לכל צוותי החינוך ולעובדי מינהל החינוך על ההשקעה, האחריות והמסירות, ועל פועלם הבלתי פוסק להבטחת חינוך איכותי, ערכי ומשמעותי לתלמידות ולתלמידים".

אורית גור כהן, ראש מינהל החינוך, הנוער וההשכלה הגבוהה, ציינה: "טקס המצטיינים מתקיים השנה במקביל לשבוע ההצדעה הארצי לאנשי ונשות החינוך של משרד החינוך, ומחדד את ההכרה בתפקידם הן ברמה הלאומית והן בקהילה המקומית. בגבעתיים מבינים שנשות ואנשי החינוך הינם עוגן מרכזי לחיזוק החוסן הקהילתי ובוחרים להודות להם, שנה אחר שנה, על עשייה מקצועית ומסורה, הובלה ערכית, ויכולת לשמור על משמעות חינוכית גם בתקופות מורכבות".

רשימת המצטיינים המלאה:

גני ילדים וחינוך מיוחד:

• הדס עופר – תומכת הוראה, גן ירקון (חנ"מ)

• ענת לזרוביץ' – מנהלת גן ירקון (חנ"מ)

• הילה ברקוביץ' – תומכת הוראה, גן שיזף

• רונית ולרו (צרקצי) – תומכת הוראה, גן צבר

• אביגיל נבו – גננת, גן אקליפטוס

• אילנית נח – תומכת הוראה, בי"ס כצנלסון

צהרונים:

• חנה כהן – מובילת צהרון, גן שיטה

• ג'ורג'ט סימנטוב – תומכת הוראה, צהרון גן שיטה

חינוך יסודי:

• דקלה בית הלוי – מורה וסגנית, בי"ס אלון

• ורדה ציפורי – מורה, בי"ס אמונים

• מיטל לוי – מורה, בי"ס בורוכוב

• שיר מזרחי – מורה, בי"ס בן גוריון

• אריאנה וינר – יועצת, בי"ס ברנר

• גילה ארב – מורה, בי"ס גורדון

• נורית קטלן – מורה וסגנית פדגוגית, בי"ס כצנלסון

• לאנדרו ברנשטיין – מורה, בי"ס לאה גולדברג

• חן גלעדי – מורה, בי"ס שמעוני

• לירן ששון – מורה, סחל"ב

חינוך על-יסודי:

• דב שליט – מורה, בי"ס אורט

• מיכל יפה – מורה ורכזת מתמטיקה, בי"ס בית אקשטיין

• חגית פייגין – מורה ורכזת אנגלית, בי"ס שמעון בן צבי

• שירי דורון – מורה, בי"ס קלעי

• גיל קליאן – מורה ורכז, בי"ס תלמה ילין

תומכי הוראה ומנהלה:

• טלי בן משה – מנהלנית, בי"ס גורדון

• כפיר תמנה – לבורנט, בי"ס קלעי

מינהל החינוך והנוער:

• חני נוף – מנהלת לשכת ראש המינהל

• נטע מקובר – רכזת רשותית, מחלקת הנוער

• דניאל להט-הטמן – פסיכולוגית, שפ"ח

תעודות הערכה מיוחדות:

• שני שפלן – מערך הייעוץ העירוני

• צוות תוכנית היל"ה: ציפי ליפשס, רגינה אבירם, יפה נבו, ורד ריבאק, עינת פאנטו.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.

לרגל יום העצמאות, מוקירה מערכת הביטחון את החיילים והמפקדים שמפגינים מסירות יוצאת דופן בשמירה על המדינה. אחת מהן היא סמל מ', תושבת גבעתיים בת 21, המשרתת כסמלת חמ"ל "מול נבו" בגזרת הבקעה. בזכות המקצועיות, הסטנדרטים הגבוהים והיכולת להוביל את פקודיותיה, היא נבחרה לקבל השנה את אות מצטיינת מפקד אוגדה 96.

סמל מ' (21), נולדה וגדלה בעיר גבעתיים. לפני גיוסה לצה"ל, בחרה לתרום מעצמה ולהיות חניכה במכינה הקדם צבאית "גליל עליון", בשלוחת ברעם.

באוקטובר 2024 התגייסה מ' לצה"ל ושובצה בתפקיד תצפיתנית. לאחר שסיימה את הקורס, שובצה בחטיבת מנשה. במהלך שירותה, החליטה לקחת על עצמה אחריות גדולה עוד יותר, יצאה לקורס מפקדות איסוף – וכיום היא משמשת כסמלת חמ"ל "מול נבו", בגדוד 909 באוגדה 96 שבגזרת הבקעה.

מפקדיה של סמל מ' מספרים על מפקדת מצטיינת, בעלת סטנדרטים גבוהים, שדוחפת את החיילות שלה קדימה באופן תדיר ומשמשת עבורן דוגמה ומופת. בזכות איכויות אלו הוחלט להעניק לה אות הצטיינות ממפקד אוגדה 96 לרגל יום העצמאות.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.

שנתיים וחצי חלפו מאז נפל עומרי ניב פיירשטין, בן 20, תושב גבעתיים. זה קרה בבוקר "השבת השחורה" של השבעה באוקטובר 2023, כאשר עומרי, לוחם חילוץ והצלה בבא"ח העורף, נהרג מאש המחבלים בני העוולה בקרב גבורה בו השתתף בבסיס זיקים.

עומרי הוא בנה הבכור של אור-לי ניב, מ"מ וסגנית ראש עיריית גבעתיים, שהביאה אותו לעולם בהורות משותפת עם בת זוגתה, מיכל וקובי, חברה הקרוב מתקופת הצבא. אח למאיה (חיילת) ומיקה (תלמידת כיתה ט').

בראיון מיוחד ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה, היא משתפת באריכות אודות בנה – מחייו המלאים ועד ליום נפילתו. ראיון מטלטל, מרגש וכזה שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליו.

"עומרי היה ילד מאוד תזזיתי. הוא התמודד עם הפרעות קשב וריכוז מאוד קשות שאובחנו כבר בגיל שנתיים. היפראקטיבי 'משוגע' שכזה", היא מספרת. "מרגע שהחל ללכת ולרוץ, הוא מיד נדבק לכדור, אותו בעצם הוא לא עזב אותו עד יום מותו. הוא היה חולה ספורט מכל הסוגים והמינים, אחד שהתנסה בכל ענפי הספורט שקיימים. תחילה הוא הצטיין בג'ודו, למד שש שנים והיה ממש לאימת היריבים. אני זוכרת כשהוא עזב המאמנים שלו מאוד התבאסו וניסו לשכנע אותו כבוגר לחזור למזרן. זה לא עבד להם. בהמשך הוא התנסה בטניס שולחן, טניס, כדוריד, כדורגל והרשימה עוד ארוכה. בשלב מסוים בכיתה ה', החליט שהוא שועט לעבר הכדורסל. בכיתה ז' התקבל לליגה, שיחק באגודת הפועל גבעתיים עד כיתה י"ב, ונהנה מכל רגע".

אפרופו כדורסל, אור-לי משתפת באנקדוטה מאותה תקופה. "עומרי נורא רצה לגבוה. הוא כל הזמן חיפש דרכים בניסיון לגבוה. הוא היה קורא מחקרים ומאמרים, מנסה לשנות תזונה, הכל כדי לגבוה אולי בכמה סנטימטרים. הוא תמיד האשים אותנו 'שהגנטיקה שלנו דפוקה'. זה הפך ממש לבדיחה משפחתית".

עומרי למד והתחנך בבתי הספר בורכוב (יסודי) וקלעי (תיכון) וכן היה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד והלומד (קן בורוכוב). "מבחינה חברתית עומרי היה סוג של LATE BLOOMER", מספרת אור-לי. "בגלל הפרעות הקשב והריכוז שהתמודד איתן, היו לו תקופות מאתגרות שהתבטאו בחרדות ובקשיים בלימודים. היו תקופות שהרגיש פחות אהוב או מקובל. בשביל הורה, לראות ילד במצב הזה היה  לא פשוט. טיפלנו בו מכל הכיוונים והאפשרויות. בתקופת הקורונה, הפלא ופלא – הילד החל לפרוח. בתקופת הסגרים, הוא יצא כל יום לרוץ ולהתאמן, נפגש עם חברים. ממש פרץ את הגבולות של עצמו. מרגע שהוציא רשיון בסוף כיתה י"א, שאי אפשר היה לעצור אותו".

מה הכוונה?

"כשהתגייס לצה"ל – הוא היה מאושר. אני תמיד אומרת שהוא נהרג בשיא שלו. הוא באמת טרף את החיים בכל רק שיכול היה. אנחנו רק מגלים בדיעבד, עד כמה הוא היה משמעותי בשביל הסביבה, החברים והחברות. האהבה שהשאיר כאן היא דבר לא רגיל ומאוד מפתיע, לחיוב כמובן".

איך היה לגדל את עומרי כמשפחה חד הורית?

"אנחנו שתי אימהות, משהו שלא היה טריוויאלי בשנות ה-90. דרך עומרי, הבן הבכור במשפחה, למדנו. דרכו בעצם עיצבנו את כל מה שמתאים למשפחה בהרכב הייחודי שלה. היינו אז מהחלוצים בתחום בארץ. מההתחלה החלטנו שאנחנו מאוד פתוחים עם הדבר הזה, ולא מסתירים שום דבר. עומרי היה מאוד גאה במשפחה שלנו. הכל היה פתוח ועל השולחן. זה היה פשוט נון אישיו. אני חושבת שהדבר הכי חשוב מבחינתי היה שהמשפחה הייתה אצל עומרי תמיד במקום הראשון. הוא לא היה מסכים לוותר על שום מפגש משפחתי. גם כשהיה מגיע בצבא ל-48 שעות, אחרי 21 יום שלא היה בו. הוא לא ויתר בשום פנים ואופן. כזה היה עומרי".

"האדמה נפערה – איך נושמים מחדש?"

שבעה באוקטובר 2023. היום בו מדינה שלמה עצרה מלכת. יום בו משפחות רבות איבדו את יקירהן לעד, ביניהן גם משפחת ניב. בתיעוד מצמרר, משתפת אור-לי צעד אחר צעד ביחס להתרחשויות אותו יום טראגי, פצע מדמם שמסרב להגליד.

"שבת בבוקר. 06:29, אזעקות. כמחזיקת תיק הביטחון והחירום בעירייה, עברתי מיד למוד עבודה. לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב. קיבלתי טלפונים מפיקוד העורף, ומהר מאוד התחלתי להפעיל את הכוחות בשטח. פתיחת חמ"ל, מקלטים, מעבר משגרה לחירום וכל הנהלים שמסביב. האמת, באותם רגעים לא באמת חשבתי על עומרי. אפילו בתת מודע לא הבנתי שהוא נמצא בלב הסערה. ב-06:55 אני מקבלת מעומרי פתאום ווטסאפ ששואל 'מה איתכן'? סיפרתי לו על המצב. הוא סיפר שהוא נמצא במיגונית, ושם בעצם הסתיימה ההתכתבות בינינו. שתי דקות לאחר מכן הוא שלח הודעה למיכל. לה הוא כתב דברים אחרים לחלוטין. הוא סיפר ש-'מטורף כאן, אווירה של מלחמה. עפים לנו רסיסים מעל הראש'. שתינו לא יידענו האחת את השנייה על ההודעות. רק בסביבות השעה 10:00 או 11:00, אני מקבלת טלפון מחברה טובה של עומרי מהצבא. היא שאלה האם שמעתי ממנו. סיפרתי לה שהתכתבנו בבוקר. היא אמרה שמחפשים אותו כבר כמה שעות יחד עם עוד כמה חיילים ששהו איתו ושהוא לא זמין".

ומה קורה אז?

"פתאום נפל לי האסימון שעומרי נמצא במקום מסוכן. באותה שיחה עם חברה שלו מהצבא, היא החלה לבכות. אז הבנתי שהיא כנראה יודעת משהו ולא רוצה לספר לי. הרגעתי אותה, ואמרתי שעומרי בטח יתקשר עוד מעט כשיתפנה. סגרתי את הטלפון, אבל כבר משהו החל לנקר אצלי. יש לי איכון של הטלפון שלו שהסתיים ב-08:13. הטלפון שלו שבק חיים, וכאן כבר התחלתי לדאוג. התקשרתי לחברים שלי בפיקוד העורף, אבל כולם ענו לי את אותה תשובה. 'נברר ונחזור אליך'. בדיעבד, כולם ידעו שהייתה לחימה קשה בזיקים, ושיש פצועים והרוגים. את הבשורה הנוראית קיבלנו ב-21:00 בערב. אני לא הייתי בבית. הגיע צוות מודיעי נפגעים של שלושה קצינים. מיכל והבנות היו בבית. בהמשך, הן הגיעו לבשר לי בחמ"ל. אז נשברנו כולנו. זאת הייתה דרמה בפני עצמה. מאותו רגע החלו נהרות של אנשים אצלנו בבית עד 04:00 לפנות בוקר. התחושה היא שהאדמה נפערת, שאתה נכנס לתוכה ורק מחפש את הדרך החוצה. לא הבנתי איך נושמים מחדש מתוך החור השחור הזה שנפער. איך בכלל ממשיכים את החיים ואיך מוצאים להם משמעות מחדש?".

מאז נפילתו של עומרי החלה אור-לי במנהג, שיש האומרים כי הפך לאחד מסימני ההיכר שלה. "מדי שבוע אני כותבת פוסט בפייסבוק לזכרו של עומרי. אני משתפת שם מדי יום שישי בשעה  16:00. השבוע זה היה הפוסט מספר 133, 133 שבועות שחלפו אותם אני ממספרת. לא התחלתי זאת כהנצחה, אלא כפורקן אישי. מהר מאוד הפוסטים הללו הפכו לויראליים ומגיעים לאלפים. אנשים ממש מחכים לזה. יש לי קהל קוראים אדיר, שכל פעם שאני חושבת להפסיק עם זה, מנסים לשכנע אותי שלא".

בדיעבד, מה אתם יודעים על השעות האחרונות של עומרי?

"כשעומרי יצא מהמיגונית לעבר העמדה להילחם הוא ראה את חברתו לקרב נועה מקבלת כדור ונופלת באמצע שדה אש. הוא  הספיק לרוץ אליה, דיווח שנפצעה, ביקש פינוי, הרים אותה ונשא אותה למקום מוגן עד שבאו לחלץ אותה. נשאר איתה שם לוודא שמפנים אותה ואז עלה לעמדה להילחם. הוא הציל את חייה. היא היתה פצועה אנוש והתאוששה. סך הכל נהרגו 7 מפקדים וטירון אחד – ביניהם עומרי ועוד 5 מפקדים שהיו סגל ההדרכה של פלוגת ההכשרה 'תבור', מחזור אוגוסט 23".

עד כמה יום הזיכרון הוא מאורע קשה עבורכם?

"אתמול בבוקר ישבתי עם רשימות ליום הזיכרון. זה יום הזיכרון השלישי שלנו בלי עומרי. כמה ימים לפני אני כבר מתחילה להרגיש את הכאב הנוראי הזה בכל הגוף. האמת, אני רק מתפללת שהשבוע הזה יעבור כמה שיותר מהר. לצערי, הכאב הזה נשאר איתנו ולא מרפה".

ממשיכה קדימה – בצילו של עומרי

בשאלת מאמצי ההנצחה של עומרי מאז נפילתו, משיבה אור-לי בצורה נחרצת. "אנחנו מנציחים את עומרי בכל דרך אפשרית. מנסים כל הזמן לייצר חוויות חדשות בשביל הבנות, וגם בשבילנו. מנסות להמשיך לחיות, בדיוק כמו שעומרי היה רוצה.

אני לא אדם של קלישאות. אני רק יודעת שעומרי היה רוצה לטרוף את החיים, זה מה שתכנן. אני רוצה להידבק בזה ולדבוק בכך. בגלל מה שהוא רצה, חשוב לי שכולנו נחיה טוב ופשוט נהנה מהחיים. להגיד שזה אפשרי באופן מלא, כמובן שלא. הבור הזה הוא כל כך עמוק וכואב. אבל אנחנו לפחות מתאמצות".

ציפור לחשה לנו שיש לך הרצאה ייעודית לזכרו של עומרי

"אני זו שעוסקת בהנצחה בעיקר במשפחה. מעלים רעיונות ואני מבצעת בדרך כלל.  ההנצחה הבולטת מכולן היא ההרצאה שבניתי 'להיות אני'. היא מבוססת על תחקיר שביצעתי בחודשים הראשונים של המלחמה. היה לי חשוב להבין את כל מה שקרה לעומרי. בתוך הכאוס שהיה לא קיבלנו מידע בצורה מסודרת, אז שתינו אותו בצמא מכל מי שהגיע וידע לספר.

עד היום כבר עברתי את רף 50 ההרצאות. אני עושה זאת בבתי ספר, בחטיבת החילוץ וההצלה מדי מחזור, ביחידות צה"ל השונות וכן בחברות פרטיות. אני מגיעה באהבה לכל מקום בו מזמינים אותי, ועושה זאת בהתנדבות מלאה. רואה בכך כשליחות האישית שלי".

אילו עוד מאמצי הנצחה יש לזכרו?

"בבית הספר התיכון בו למד 'קלעי' קראו לאולם הספורט על שמו – 'אולם עומרי'. לקבל הזמנה לטקס יום הזיכרון באולם 'עומרי'. יש בזה משהו מטורף ומצמרר. באולם ישנם ציורי קיר ותמונות שלו. בנוסף, טורניר כדורסל מתקיים בגבעתיים על שמו מדי שנה, כולל קבוצת החובבים בכדורסל בה שיחק, שמקיימת טורניר משלה".

איזה מסר יש לך לקוראים?

"את המסר שלי אספר דרך סיפור אישי. כשקיבלנו את החפצים האישיים של עומרי, חחיפשתי קודם כל את הטלפון שלו. קיבלנו אותו רק בשלב מאוחר יותר. כשהוא הגיע, הוא היה שבור. למרות הכל, התעקשתי לתקן ולהפעיל אותו. הוא היה כמובן סגור בקודים, אבל לי יש הסכם עם הילדים שיש לי את כל הקודים והסיסמאות שלהם, כך שאם יש תקלות תמיד פונים אליי.

כשעומרי נהרג, פתחתי את הטלפון עם הסיסמאות. מזל גדול שהיו לי אותן. בעיקר חיפשתי מה קרה בשבעה באוקטובר. חיפשתי כל מיני רמזים, וזה עזר לי בתחקיר. לפתע גיליתי בפתקים, פתק אחד נעול עם סיסמה. פתחתי אותו ונדהמתי לגלות רשימה של 9 סעיפים שרשם לעצמו. הוא כתב שם היגדים לעצמו. למשל, הסעיף הראשון מדבר על 'צניעות וענווה – להפסיק להתעסק במה שאחרים מקבלים או עושים'. היו שם 9 סעיפים מדהימים. הסעיף השלישי הוא המשמעותי ביותר בעיניי – 'להיות אני'. עומרי ניב פיירשטין. לא להסתיר את היכולות והאיכויות שלי, לא משנה מה אחרים חושבים. הסעיף הזה מעיד על כמה שלם עם עצמו הוא היה.  את הפתק הנעול הפכנו למגנט,  אותו אני מחלקת בהרצאות שלי.

גם להרצאה שלי קראתי – 'להיות אני. עומרי ניב פיירשטין'. וזה המסר שאני רוצה להעביר הלאה בשמו – תהיו אתם. תהיו שלמים עם עצמכם. כמו שעומרי היה".

על רקע המציאות הביטחונית המורכבת, הפסקת האש השברירית מול איראן והנחיות פיקוד העורף המגבילות התקהלויות לעד 1,000 איש, הודיעה עיריית גבעתיים על התאמת אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות לרוח התקופה. במות הענק המרכזיות בפארק גבעתיים יחכו לימים שקטים יותר, ואת מקומן יתפסו טקסים עירוניים באולמות סגורים ואירועים קהילתיים באווירה אינטימית קרובה לבית.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

השינוי המרכזי הראשון נוגע לטקס יום הזיכרון העירוני המרכזי. הטקס, שתוכנן בתחילה להתקיים בפארק גבעתיים הפתוח, הועבר לתיאטרון גבעתיים. הוא יתקיים במעמד ראש העיר רן קוניק, ובהשתתפות חברי מועצת העיר, הנהלת העירייה, והחשובות מכל – המשפחות השכולות, שיוזמנו אישית על ידי בית יד לבנים בעיר. הקהל הרחב מוזמן להשתתף באירוע, אך נדרשת הרשמה מראש באתר התיאטרון לאור מגבלת המקומות.

לצד הטקס המרכזי, תציין גבעתיים את יום הזיכרון בשורת אירועים נוספים:

בערב יום הזיכרון ייפתח בית יד לבנים להתייחדות עם זכר החללים החל מהשעה 17:30 ועד 22:30, כולל שלושה סיורים מודרכים באתר ההנצחה.

לאורך השבוע יתקיימו מפגשי עדות של משפחות שכולות עם תלמידי כיתות ט' במסגרת המיזם "מספרים לתלמידי בית הספר".

תנועות הנוער "הנוער העובד והלומד" ו"הצופים" יקיימו טקסי זיכרון משלהן.

בבוקר יום הזיכרון יתקיים טקס בשעה 7:30 באתר ההנצחה הגושי בתל-השומר, ובשעה 10:00 ייערך טקס אזכרה לחללי המחתרות בבית העלמין נחלת יצחק במעמד ראש העיר.

טקסי זיכרון יתקיימו בכל מוסדות החינוך בעיר, ובבית יד לבנים תוצג תערוכת הציורים "גבורה וזיכרון" של האמן בן עמי עמיאל, לצד הרצאות וסיורים חינוכיים.

אירועי יום העצמאות ה-78

בעירייה מודיעים כי חגיגות הענק המסורתיות שתוכננו לפארק גבעתיים נדחות בשלב זה למועד מאוחר יותר, ויקוימו רק כאשר המצב הביטחוני יאפשר זאת באופן בטוח ורחב.

לצד זאת, העירייה לא מוותרת לחלוטין על שמחת החג, והיא תצוין באווירה קהילתית:

ערב יום העצמאות (21.4): החל מהשעה 20:30 יתקיים אירוע "שרים עצמאות" ברחבת בית ראשונים, בהשתתפות קאיה ומוטי שורץ ובליווי אקורדיון של איתן שפירא.

מוצאי יום העצמאות: תתקיים ההרקדה המסורתית ברחבת הגלגיליות עם המרקידה פנינה קליין.

בימים שלפני החג, צוותי העירייה יחלקו דגלי ישראל לרכבים ברחובות העיר.

ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, התייחס להחלטה המורכבת ומסר: "השנה בחרנו להתאים את האירועים למציאות הנוכחית, לאחר לבטים רבים ומתוך אחריות ציבורית, נוכח מגבלות ההתקהלות ואי-הוודאות הביטחונית, שאינן מאפשרות היערכות ראויה לאירועים רחבי היקף. לצד זאת, חשוב לנו להבטיח ציון מכובד ומשמעותי של ימי הזיכרון והעצמאות. אנו פועלים בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ובמקביל מביעים סולידריות עם תושבי הצפון שעדיין מתמודדים עם מציאות ביטחונית מורכבת. אני מזמין את תושבות ותושבי גבעתיים לקחת חלק באירועים שיתקיימו בעיר, ובהמשך, כאשר יתאפשר, נשוב ונקיים את האירועים הגדולים והשמחים".

האזעקות והדי פיצוצי הטילים המשוגרים מאיראן מלווים אותנו מאז פרוץ מבצע שאגת הארי. בעוד שמרביתם המכריעה של תושבי ישראל שוהים במרחבים הממוגנים דקות ארוכות לאחר הישמע האזעקות יש מי שחשים לעזרה כבר בדקות הראשונות שלאחר נפילות הטילים ושבריהם, אחד מהם הוא סא"ל (מיל') ד', מפקד גדוד החילוץ 951 בנפת גנים במחוז דן, האחראי על גזרת רמת גן- גבעתיים.

ד', אב לחמישה המתגורר במרכז הארץ, מפקד על גדוד חילוץ שמוצא את עצמו בשלוש וחצי השנים האחרונות בלב העשייה הביטחונית – מתעסוקות מבצעיות ביהודה ושומרון ועד לאתרי פגיעות טילים איראניים בלב המרכז. "בניגוד לדיווחים על הפגיעות האחרונות ברמת גן, בני ברק ובקעת אונו לא היה מדובר רק ברסיסי מיירטים או שברי טילים אלא גם בטיל חימוש מתפזר (טיל מצרר). כל טיל כזה מכיל עשרות מטענים קטנים, כל אחד מהם במשקל של 3-4 קילוגרם חומר נפץ – עוצמה של מטען חבלה רצחני", הוא מספר. "השימוש בחימוש הזה יוצר עבורנו אתגר מבצעי מורכב שכן במקום זירת נפילה אחת עוצמתית, הגדוד נדרש לטפל בעשרות אירועים במקביל הנוצרים מטיל אחד בלבד כך שאנחנו מתפצלים להמון אירועים והמון מקומות, מה שמחייב אותנו לאפיין במהירות כל זירה ולוודא שאין לכודים או פצועים."

מהו מודל הפעולה שלכם בשטח?

"כאשר אירוע הופך לאתר הרס עם חשש ללכודים, אנו מכניסים לפעולה את "רכיב האוכלוסייה" – כלי ייחודי לפיקוד העורף הישראלי.  כך, במקום לחפור בצורה עיוורת, הצוותים שלנו משתמשים בדיווחי ארנונה מהרשויות המקומיות המעניקים לנו את זהות התושבים, ובנוסף אנו מתחקרים שכנים ומשפחות. בצורה זו אנחנו מדייקים את החפירה. אם המודיעין מעלה למשל שהאב נרדם מול הטלוויזיה, המחלצים ידעו בדיוק לאיזו נקודה במבנה הקרוס להכווין את המאמצים. הידע הזה הדהים אפילו את האמריקאים באסון קריסת המגדל במיאמי, שם הם נהגו לפנות שכבה אחר שכבה עם בולדוזרים, בעוד שפיקוד העורף הציע דיוק כירורגי מציל חיים."

במהלך הריאיון עימו ד' מרעיף שבחים על שיתוף הפעולה עם עיריית רמת גן, אותה הוא מגדיר כאחת המצטיינות בישראל במוכנות לחירום. במיוחד הוא מציין את גדוד הסיוע האזרחי (סע"ר) של העיר, המונה קרוב ל-500 מתנדבים הפועלים בתיאום מלא עם גדוד 951. "אנחנו מתאמנים איתם כל הזמן במשותף," הוא מספר, ומציין את נאור, מפקד יחידת הסע"ר, כשותף מרכזי הכולל בצוותו רחפנים, אופנוענים ואנשי רפואה. לעומת המודל המאורגן של רמת גן וגבעתיים, ד' מצביע על בני ברק כאתגר מורכב בהרבה. "בבני ברק השכנה לגיזרה שלי הצפיפות הגבוהה והיעדר כוח סע"ר משמעותי הופכים כל אירוע בעיר למורכב לניהול עבור כוחות החירום."

למרות מקרים קשים כמו הפגיעה הקטלנית בבית שמש, ד' נחוש להרגיע את הציבור באמצעות עובדות וסטטיסטיקה. "הסיכויים להיפגע בממ"ד או במקלט נמוכים יותר מאשר לזכות בפרס הגדול בלוטו או לעבור תאונת דרכים" הוא קובע נחרצות. לדבריו, "בסופו של יום מטרת הטרור היא לזרוע פחד לא רציונלי, אך המציאות היא שעם ישראל נהנה ממעטפת ההגנה הטובה בעולם – הן האקטיבית (כיפת ברזל) והן הפסיבית (ממ"דים ומקלטים)."

הגדוד שלכם מונה בעלי משפחות ובעלי עסקים שעזבו הכל והתגייסו למען המדינה. כיצד שומרים על מורל גבוה לאורך סבבים כה ארוכים?

"אכן, יש אחוז אחד בישראל שעושה מילואים ואנחנו בתוכו. עבור הלוחמים שלי, הממוצע עומד על שלושה חודשי מילואים בשנה ואני מכיר את הקשיים היטב גם כבעל עסק עצמאי באזרחות. למרות זאת, המורל בגדוד נותר גבוה וזאת מתוך ההבנה העמוקה של הלוחמים שהם לוקחים חלק ברגעים היסטוריים, מלחמת אין ברירה בה מדינת ישראל מחזירה מלחמה שערה לאויביה".

את הראיון עימו מסיים ד' במסר אופטימי. "אנחנו מנצחים" הוא אומר. "אני מאמין שישראל בדרך להכרעה היסטורית מול המשטר האיראני, האויב הגדול מכולם, ובמלחמה זו ידינו על העליונה. בתוך כך אני מייחל ליום שבו יוכלו לוחמי הגדוד שלי לחזור לשגרת מילואים שפויה של שלושה שבועות בשנה, אבל עד אז, גדוד 951 ימשיך להיות שם, בין אתרי ההרס לחזית המבצעית ביהודה ושומרון, מבטיח שהעורף הישראלי יישאר איתן."

המציאות הביטחונית לא עוצרת את מחלת הסרטן, ועבור חולים רבים מהפריפריה שנאלצים לנסוע שעות בפקקים לטיפולי הקרנות או כימותרפיה בבתי חולים במרכז הארץ הפכה למשימה קשה מתמיד. כדי להבטיח שהטיפולים מצילי החיים יימשכו כסדרם, מלונית קלור הממוקמת בשכונה שקטה בגבעתיים פועלת במתכונת חירום מותאמת.

בדיוק עבורם מיועדת המלונית של האגודה למלחמה בסרטן ע"ש צ'ארלס קלור, הפועלת גם במהלך מבצע שאגת הארי ומאפשרת שהייה ללא תשלום בתקופת הטיפולים. המלונית ממוקמת בעיר גבעתיים ובמהלך המבצע הנוכחי וגם בתקופות הלחימה הקודמות, משמשת כבית עבור חולי סרטן. מדובר במעון קלור שהוקם על ידי האגודה למלחמה בסרטן בעזרת תרומתו הנדיבה של סר צ’ארלס קלור ז”ל, מאפשר לינה בשכונה שקטה במרכז גבעתיים, בבניין מוקף גינה פסטורלית וכולל השגחה רפואית צמודה, לינה, ארוחות והסעות הלוך-חזור לטיפולים.

השירות ניתן ללא תשלום למטופלים הודות להסדר עם קופות החולים ובסיוע תרומות הציבור. המטופלים שוהים במעון במשך ימות השבוע, מוסעים לטיפולים במרכזים הרפואיים שיבא תל השומר, רבין-בילינסון, המרכז הרפואי תל אביב ע”ש סוראסקי (איכילוב) ואסותא רמת החייל ובסופי השבוע חוזרים לביתם.

משה בר חיים מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן הסביר כי: "חשוב לנו להמשיך ולהעניק לחולי הסרטן את השירות החיוני גם במהלך מבצע שאגת הארי כמו בתקופות הלחימה הקודמות. יש לנו מרחבים מוגנים ואנחנו פועלים על פי הנחיות פיקוד העורף ומשרד הבריאות בסיוע צוות מסור במיוחד".

דפנה שילה מנהלת מעון קלור הוסיפה כי: "הצוות המסור כולל חדרניות, עובדי מטבח וגם אחיות מוסמכות, בעלות ניסיון בתחום הסיעוד האונקולוגי, אשר גם בימים אלו נמצאות בקשר שוטף עם אחיות ורופאי המכונים האונקולוגיים של המטופלים. למרות המורכבות הביטחונית, אנו גאים להיות לצידם של המטופלים ולתת להם את המעטפת המלאה גם בתקופה רגישה זו".

המעון מתוחזק על ידי האגודה למלחמה בסרטן בסיוע קרן קלור והמטופלים נהנים משלוש ארוחות טריות, מזינות ומשביעות ביום, בהתאם לתפריט מוקפד ומותאם ושנבנה בשיתוף עם תזונאית. המטבח כשר, וכל הארוחות מבושלות על ידי צוות המעון תוך הקפדה על חומרי גלם טריים ואיכותיים, ומתובלות באהבה רבה.

האגודה למלחמה בסרטן היא ארגון ללא כוונות רווח וכל שירותיה ניתנים לחולים ולבריאים ללא תשלום, הודות לתרומות הציבור, מאז הקמתה בשנת 1952. האגודה פועלת בכל הדרכים לקידום המחקר, דרכי המניעה, האבחון המוקדם ושיפור אמצעי הטיפול והשיקום של חולים ומחלימים. באגודה פועלים כ-3,500 מתנדבים הפרוסים בכ-70 סניפים ברחבי הארץ, השותפים לקידום המאבק בסרטן בקהילה המקומית. כמנכ"ל האגודה מכהן משה בר חיים, כיו"ר האגודה בהתנדבות מכהן פרופ' משה מיטלמן. לצדו בתפקיד סגן יו"ר האגודה מכהן מר ליאון רקנאטי העושה זאת בהתנדבות מאז 1988. בין היתר חברים בוועד המנהל של האגודה למלחמה בסרטן גם פרופ' יוסי ירדן, פרופ' עידו וולף, פרופ' ברוך ברנר ופרופ' סיגל טל. כל חברי הוועד המנהל וחברי ועדות המומחים המייעצות של האגודה למלחמה בסרטן פועלים בהתנדבות מאז הקמתה. כך בין היתר גם פרופ' רונית סצ'י פאינרו ופרופ' איתן פרידמן חברי ועדת המחקר של האגודה וכן פרופ' אהרון צ'חנובר, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2004 המכהן בהתנדבות בתפקיד נשיא הכבוד של האגודה למלחמה בסרטן.

למידע נוסף על המעון של האגודה למלחמה בסרטן ע"ש צ'ארלס קלור התקשרו לטלפונים שמספרם 03-5721623 , 050-2776220 או לחצו על הקישור הבא:
https://www.cancer.org.il/articles/13069/

גבעתיים מחבקת את השריונרים: רוח הפורים והערבות ההדדית מילאה השבוע את מוסדות החינוך בגבעתיים, כשהעיר התגייסה למבצע "משלוחי מנות" רחב היקף עבור לוחמי ולוחמות חטיבת השריון 188. השנה, בצל הלחימה, נרשמה היענות יוצאת דופן ושיא חדש במספר המשלוחים שנאספו – ביטוי מרגש לעוצמתה של הקהילה הגבעתיימית ולחיבור העמוק לחטיבה המאומצת על ידי העיר מזה שנים.

להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >>  גבעתיים לחצו כאן

משלוחי המנות נאספו מבתי הספר ברחבי העיר, וכללו חטיפים, דברי מתיקה, הפתעות אישיות וברכות מרגשות שנכתבו בידי התלמידים והתלמידות. נציגי החטיבה הגיעו לעיר מלווים בנציגי עמותת ברק, הפועלת למען חיילי ובוגרי החטיבה, והשתתפו במפגש עם רן קוניק, ראש העירייה, והנהלת העיר. במפגש הודו נציגי החטיבה לתלמידים, לצוותי החינוך ולתושבי העיר על המחווה המרגשת ועל הקשר המתמשך והמשמעותי.

אימוץ חטיבת השיריון 188 החל ביוזמתו של רוני שטרן ז"ל, ומתקיים מזה מספר שנים. המיזם מובל על ידי עיריית גבעתיים בשיתוף עמותת קהילתיים, מינהל החינוך ומחלקת הנוער, ומתקיים לאורך כל השנה. אימוץ החטיבה כולל ליווי ותמיכה שוטפת בחיילי וחיילות החטיבה – בחגים, באירועים מיוחדים ובסיוע לחיילים בודדים. זהו חלק בלתי נפרד מהעשייה הערכית והחינוכית בעיר, המדגישה סולידריות, אחריות חברתית והוקרה למשרתים ולמשרתות.

רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים: "הלב מתרחב לראות את ההתגייסות של תלמידות ותלמידי גבעתיים וכמובן ההורים וצוותי החינוך. כמות משלוחי המנות השנה היא הגדולה ביותר שאספנו עד כה והיא מבטאת קהילה שמבינה מהי אחריות חברתית. החיבור לחטיבה 188 הוא קשר עמוק ומתמשך, שמבוסס על הערכה אמיתית ללוחמות וללוחמים. בשם תושבות ותושבי העיר אני מבקש לשלוח להם חיזוק גדול ולהודות להם על פועלם."

גבעתיים אמנם מדורגת במעמד סוציו-אקונומי 9, אך לדברי העירייה בשנים האחרונות ניכרת עלייה בפניות של תושבים בנושאים כגון זכויות רפואיות, זכויות תעסוקה, זכויות מילואים והחזרים פיננסיים – עדות לכך שמיצוי זכויות אינו עניין של מצוקה כלכלית, אלא של נגישות, זמינות ומורכבות מערכתית.

על רקע זה, האגף לשירותים חברתיים בעיריית גבעתיים הקים מרכז מיצוי זכויות חדש בעיר בשיתוף ארגון "פתחון לב", שיקל ויספק לתושבים ליווי מקצועי ואישי עד להשגת הזכויות המלאות המגיעות להם ממוסדות המדינה, הביטוח הלאומי, המעסיקים והגורמים הפיננסיים.

המרכז ייתן מענה לתופעה הולכת ומתרחבת בישראל של 2026: אזרחים עובדים, משכילים ומסודרים – רבים מהם הורים, חיילי מילואים ותושבי מרכז הארץ, שמפספסים זכויות מהותיות פשוט כי אין להם את היכולת או את הזמן להתמודד עם הבירוקרטיה.  ויאפשר להם לקבל ליווי אישי ומקצועי קרוב לבית.

מרכז מיצוי הזכויות מתופעל בשותפות מלאה של האגף לשירותים חברתיים בעיריית גבעתיים ופתחון לב ובמסגרתו יוכלו תושבי ותושבות העיר לקבל ייעוץ מלא, איסוף מסמכים, סיוע בהגשת תביעות וליווי עד להשגת הזכות בפועל ועוד. המרכז ממוקם ברחוב שינקין 4, בסמוך למרכז שירות לתושב ופתוח לתושבי גבעתיים בימים ב'-ה' בין השעות 9:00-15:00.

רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים: "פתיחת מרכז מיצוי הזכויות היא צעד חשוב ומבורך עבור תושבות ותושבי גבעתיים. בתקופה לא פשוטה בה אנשים מתמודדים עם אתגרים אישיים וכלכליים, חשוב לנו לוודא שלכל תושב ותושבת יש מקום לפנות אליו ולקבל תמיכה מקצועית ומדויקת. גם בעיר עם רמת חיים גבוהה, לא תמיד יש את הכלים או הזמן להתמודד עם הבירוקרטיה, ואנחנו כאן כדי לשנות את זה. המרכז יעניק ליווי אישי ומקצועי בדיוק במקום שבו רבים נתקעים וזו שליחות מהמעלה הראשונה. אני רוצה להודות לשותפינו ב’פתחון לב’ ולצוות האגף לשירותים חברתיים בעירייה על המחויבות, היוזמה והעשייה המבורכת. יחד נמשיך לפתח שירותים נגישים, רגישים ומתקדמים, שמבינים את צרכי התושבים".

אלי כהן, מנכ"ל ארגון פתחון לב: "אי-מיצוי זכויות הוא אתגר מערכת משמעותי בישראל, כזה שפוגע לא רק באוכלוסיות המוחלשות, אלא גם במשפחות עובדות ובמעמד הביניים. בשנים האחרונות ראינו יותר ויותר מקרים בהם זכויות בסיסיות – רפואיות, תעסוקתיות, נפשיות ופיננסיות – אינן ממומשות בזמן ופער זה יוצר לחץ כלכלי שמחלחל לתוך חיי המשפחה. גם מעמד הביניים מפספס אלפי שקלים בשנה, פשוט משום שההתמודדות עם הבירוקרטיה מורכבת, מתישה ולעיתים בלתי נגישה.

הקמת המרכז בגבעתיים נולדה מתוך ההבנה שמיצוי זכויות הוא חלק בלתי נפרד מהמאמץ להוציא משפחות ממעגל העוני ולייצב את מצבן הכלכלי. בפעילות שלנו אנחנו לא מסתפקים בכך שהמקרר מלא; אנחנו פועלים טיפולית, חברתית וכלכלית – מתחילים מהבטן, עוברים לראש ונכנסים ללב. זה טיפול הוליסטי שמבקש לייצר הכנסה נוספת, להעניק כלים אמיתיים לחיים, ולהבטיח שכל משפחה תקבל את מה שמגיע לה מהמדינה. המרכז החדש הוא עוד צעד משמעותי בתפיסה הזו – להנגיש זכויות, לפשט תהליכים ולהיות הכתף שמלווה כל אדם עד למימוש הזכות בפועל."

אם תכננתם לצאת לריצה בפארק הלאומי ברמת גן או טיול עם העגלה בפארק גבעתיים, כדאי שתשקלו זאת שנית: המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות הודיעו הבוקר (א', 15.2) כי זיהום אוויר גבוה עד גבוה מאוד שורר באזור גוש דן, לרבות ערינו. המקור לזיהום הוא חלקיקים נשימים שמקורם באבק שהגיע מצפון אפריקה ושוקע באיטיות באזורנו.

לאור זאת, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות ממליצים לאוכלוסיות רגישות, בהם חולי לב, חולי ריאות, קשישים, ילדים ונשים בהיריון, להימנע מפעילות גופנית מאומצת בחוץ. לאוכלוסייה הרגילה מומלץ לצמצם פעילות גופנית מאומצת בחוץ.

איכות האוויר חזויה להשתפר בהדרגה ובאיטיות במהלך היום א' (15.2). משעות אחר הצהריים חזוי זיהום אוויר בינוני עד גבוה בכל האזורים פרט לאזור אילת ודרום הערבה שם עדיין חזוי זיהום אוויר גבוה.

מחר יום ב' (16.2) חזוי זיהום אוויר בינוני עד גבוה בכל האזורים. המשרד ימשיך לעדכן את הציבור בהתאם לצורך על פי נתוני החיזוי והנתונים הנמדדים בתחנות הניטור ברחבי הארץ.

ניתן לעקוב אחר תחנות הניטור באתר  https://air.sviva.gov.il/  ובישומון "אוויר בסביבה של המשרד להגנת הסביבה".

פורים כבר בפתח ולקראתו קבוצת הכדורסל עירוני אליצור "נאוי גרופ" גבעתיים, הנמצאת בעיצומה של עונה מוצלחת בליגה הארצית (מדורגת במקום ה-6 מתוך 14 קבוצות בליגה, עם מאזן חיובי 7:8) רכשה לאחרונה עשרות רבות של משלוחי מנות לתרומה, אותם יחלקו חניכי שבט הצופים ״דור״ לנכי צה״ל ונפגעי ונפגעות פעולות איבה, תושבות ותושבי העיר.

עשרות משלוחי המנות נרכשו מעמותת ״אקי״ם״ גבעתיים על ידי הקבוצה, כאשר כל הכסף מרכישתם הינו תרומה לעמותה.

משלוחי המנות עצמם הוכנו על ידי חניכי אקי״ם, שאורזים את משלוחי המנות ומקבלים על כך שכר, כאשר גם ההכנסות ממכירת המשלוחים מיועדות להרחבת פעילות העמותה, שעושה עבודת קודש.

התרומה של קבוצת עירוני אליצור "נאוי גרופ" גבעתיים לא מסתיימת כאן ובשבועות הקרובים צפוי משחק ידידות בין שחקני הקבוצה לבין שחקני הנבחרת של אקי״ם, המורכבת מאנשים עם צרכים מיוחדים המשחקים בקבוצה כחלק נוסף מפעילות העמותה.

יהונתן מלכין, מנהל הקבוצה: "לצד השקעה והמאמץ של שחקני הקבוצה על המגרש הקבוצה רואה חשיבות בהשתתפות ומעורבות השחקנים ביוזמות למען החברה. תודה רבה לחניכות וחניכי שבט הצופים על הסיוע בחלוקת המשלוחים אותם רכשו ותרמו".