יום הזיכרון

בין סיפורי הגבורה הרבים ששזורים בהיסטוריה של מדינת ישראל, בולט סיפורו של סגן חיים־אברהם מצליח ז"ל. בן למשפחת מייסדים מרמת גן, ספורטאי מצטיין וקצין צנחנים שהסתער אל מותו בקרב ההיסטורי במעבר המיתלה. לקראת יום הזיכרון, אחותו תמי (מצליח) תיבון משתפת בסיפור חייו הקצרים, שמסמלים יותר מכל את דור הנפילים שבנו והגנו על הארץ.

סיפורו של סגן חיים־אברהם מצליח ז"ל הוא סיפור של לוחם, ספורטאי מצטיין ובן למשפחה שנטעה שורשים עמוקים בעיר רמת גן עוד מראשית ימיה, כפי שמספרת אחותו, תמי תיבון, תושבת העיר.

סיפור המשפחה מתחיל בשנת 1933, אז עלו לארץ רחל מאסטוניה ושלמה מצליח מלטביה. השניים הכירו על סיפון האונייה בדרכם לארץ ישראל, במסגרת נישואים פיקטיביים שנועדו לאפשר את עלייתם (כפי שהיה נהוג באותם ימים כדי לעקוף את גזירות המנדט). עם הגעתם ארצה, התגרשו מבני זוגם הפיקטיביים ובחרו לבנות יחד חיים חדשים ברמת גן – חיים של עשייה, התנדבות ואהבת הארץ.

את שנותיהם הראשונות העבירו בני הזוג בצריף בגן המלך דוד, שם נולד בנם הבכור, חיים־אברהם, בשנת 1935. כבר מילדותו ניכרו בו תכונות של מצוינות ונחישות. הוא למד בבית הספר "אהל שם" בעיר, והצטיין כספורטאי שהוכתר כאלוף הארץ בריצות קצרות ובקפיצה לרוחק.

מהפציעה בחוסאן ועד הגבורה במיתלה

במהלך "מבצע קדש" השתתף סגן מצליח בצניחה ההיסטורית במעבר המיתלה בסיני. בקרב הקשה שניטש שם, יצא לאיגוף נועז יחד עם סגנו, סגן עובד לדז’ינסקי ז״ל. השניים הסתערו יחד על עמדה מצרית מבוצרת ונהרגו בקרב פנים אל פנים בגבורה עילאית ותוך חירוף נפש. על אומץ ליבו ופועלו יוצא הדופן בקרב זה, הוענקו לו עיטור העוז וצל״ש הרמטכ״ל – עדות חיה לרוח הלחימה והמסירות שאפיינו אותו.

המורשת ממשיכה ברחובות העיר

אחותו, תמי (מצליח) תיבון, שנולדה וגדלה ברמת גן, נושאת עד היום את סיפור המשפחה והמורשת לדורות הבאים, מתוך רצון עז להמשיך ולהאיר את פועלו של אחיה.

סיפורו של סגן חיים־אברהם מצליח ז"ל אינו רק סיפור אישי של לוחם שנפל, אלא גם סיפורה של משפחה ושל דור שלם – דור של מייסדים, בונים ומגינים. זהו סיפור על שורשים, על ערכים ועל הקשר העמוק בין אדם, משפחה למקום. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, רמת גן זוכרת אותו לא רק כלוחם אמיץ שמסר את נפשו, אלא כסמל לרוח של נתינה ואהבת הארץ – רוח שממשיכה לחיות ולהדהד ברחובות העיר גם היום. מורשתו וזכרו עימנו תמיד.

מותו של חיים־אברהם הותיר חלל עמוק ובלתי נתפס במשפחתו ובקהילתו המקומית. אביו, שלמה מצליח, לא שקע במרירות, אלא המשיך לשאת את מורשת בנו בהתנדבות רבת שנים למען הצנחנים ולמען ביטחון העיר רמת גן, ואף היה בין יוזמי אנדרטת הצנחנים המוכרת ליד גדרה.

עם גיוסו לצה״ל, בחר חיים־אברהם בדרך הלוחם והצטרף לחטיבת הצנחנים. הוא סיים קורס קצינים, השתתף בפעולות תגמול מורכבות ונפצע בקרב משטרת חוסאן. אך גם הפציעה לא עצרה אותו: מתוך תחושת שליחות עמוקה, הוא התעקש לחזור לשירות פעיל ולפקד על חייליו.

באוקטובר 2023, כשמלחמת "חרבות ברזל" פרצה, ארז בן אפרים היה בעיצומו של טיול בדרום אמריקה. מתוך תחושת שליחות עמוקה, הוא נלחם כדי לחזור ארצה ולהצטרף לחבריו בחזית. בדצמבר 2024 נהרג ארז בפעילות מבצעית בלבנון. לקראת יום הזיכרון אנו מביאים את סיפורו של לוחם, איש הייטק ואמן בעל לב רחב, שהשאיר חותם בל יימחה.

ארז נולד וגדל בטבנקין רמת גן. הוא בנם הצעיר (מבין שלושה אחים) של גלית – מורה לספרות לשעבר בתיכון "בליך" ויועצת חינוכית, וירון, עורך דין. את לימודיו החל בבית הספר "יגאל אלון", משם המשיך ל"בליך" ולאחר מכן לתיכון "שמעון בן-צבי" בגבעתיים. שם, הוא בלט כתלמיד מצטיין, צנוע ואהוב במיוחד. היום מוצבים בספסלים בפינת ישיבה בתיכון לזכרו. הוא תמיד הלך בעקבות שני אחיו הגדולים, אך מהר מאוד סלל לעצמו דרך ייחודית משלו.

ילד, אמן, ספורטאי מוכשר בכול 

מגיל צעיר ניכר בארז שילוב נדיר של סקרנות, עומק וכריזמה. הוא היה ספורטאי בנשמתו: שיחק כדורסל בילדותו ב"הפועל גבעתיים", אהב כדורגל, התאמן באיגרוף תאילנדי ופיתח אהבה גדולה לטיפוס קירות (כיום מתנוסס ציור קיר לזכרו בתוך קיר הטיפוס אייזיק ביצחק שדה תל אביב, שם נהג להתאמן).

לצד הפיזיות, התבלטו בו כישרונות יצירתיים יוצאי דופן. הוא צייר בחסד (אחד מחבריו קעקע על גופו ציור שארז הכין עבורו), ניגן בגיטרה שליוותה אותו לכל מקום כולל ארוחות שישי המשפחתיות, וכתב. בגיל 21 בלבד סיים לכתוב רומן מלא, אשר עתיד לצאת לאור בקרוב בסיוע מיזם "כותבים סיפור" – שחורג הפעם ממנהגו לכתוב את סיפורי הנופלים, ונרתם להוציא לאור את יצירתו של ארז עצמו. כל אלו היו חלק בלתי נפרד מעולמו הפנימי העשיר.

מצנחנים ועד להייטק 

בנובמבר 2017 התגייס ארז לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, ממשיך בכך מסורת משפחתית של שירות קרבי, כשהוא מסתובב בגאווה עם הכומתה של דודו וסיכת הצניחה של סבו. גם בצבא הומורו בלט, והוא תחזק את עמוד האינסטגרם "צוות אוהד 17" כדי להצחיק את חבריו ליחידה.

לאחר שחרורו, עם פרוץ מגפת הקורונה, מצא כיוון חדש ופנה ללימודי תכנות במסגרת תוכנית "לוחמים להייטק" של מכללת סלע. הוא השתלב במהרה בתעשייה, תחילה ב"קוד אואזיס" ולאחר מכן במחלקת התכנות של "כלל ביטוח". למרות היותו הצעיר במחלקה, הוא נודע מיד כאדם מוכשר, יצירתי ובעל יכולת אנושית יוצאת דופן.

בחזרה לחזית: חרבות ברזל 

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, שהה ארז בטיול בדרום אמריקה. מתוך תחושת שליחות עמוקה, הוא עשה הכל כדי לשוב ללחימה. במשך חודשים פעל בנחישות להשתלב מחדש בלחימה, עד ששובץ כלוחם מילואים בגדוד 9263.

ב-8 בדצמבר 2024, במהלך פעילות מבצעית מורכבת לאיתור אמצעי לחימה בכפר בדרום לבנון, נכנס הכוח למערה. הכוח הוציא אמלח, באחד הארגזים היה מטען של צה״ל שהתפוצץ כשהכוח פתח אותו. המערה קרסה על הכוח.

מטעני הנפץ שהתפוצצו במקום גבו את חייו של רס"ל (מיל') ארז בן אפרים בן 25, יחד עמו נפל גם מפקד הפלוגה שלו, רס"ן (מיל') יבגני זינרשיין ז"ל, בן 43 מזכרון יעקב אליו היה קשור במיוחד ואת חייהם של 2 לוחמים נוספים סרן (מיל') שגיא יעקב רובינשטיין, בן 31 מלביא ורס"ר (מיל') בנימין דסטאו נגוסה, בן 28 מבית שמש. יבגני שהיה תוכניתן בעצמו, הציע לארז לעבוד עמו לאחר המלחמה.

"אומץ זה לפעול למרות הפחד"

ארז היה אדם חכם, רגיש, מצחיק ובעל עומק פילוסופי נדיר לבני גילו. אמו גלית מספרת שהיה "צעיר עם נפש של בוגר". למילואים בלבנון הוא לקח איתו את כתבי אפלטון, שנשלחו בחזרה לאמו לאחר נפילתו.

בין חפציו מצאה המשפחה משפטי השראה והעצמה שכתב לעצמו, אשר משקפים את הלך מחשבתו: "אומץ זה לפעול למרות הפחד" ו-"כישלון מתרחש רק כשמפסיקים לנסות".

דבריו, כמו חייו, משאירים אחריהם השראה גדולה – לא רק בגלל מה שהספיק לעשות, אלא בזכות הדרך שבה בחר לחיות: בשקט, בצניעות, באהבה ובשאיפה מתמדת למצוינות.

ארז הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הוא הותיר אחריו הורים, שני אחים ואת בת זוגו, עדן. מעבר להוצאת ספרו לאור, זכרו מונצח כיום ביוזמות רבות המשקפות את אישיותו: יין שהופק לזכרו ונושא את איורו, מפרטים לגיטרה שעליהם מוטבע ציור הבוהן שלו, ועמודי הנצחה ברשתות החברתיות המעידים על ההשפעה העצומה שהייתה לו על כל מי שפגש.

רמת גן וגבעתיים זוכרות את בנן – לא רק כלוחם אמיץ שמסר את נפשו, אלא כאדם שהאיר את סביבתו בכישרון, באהבה ובאור גדול.

יהי זכרו ברוך.

אורי פרוידמן ואיה חיימוביץ', מערכת את"צ

"זה תפס אותי לא מוכנה", היא משחזרת לאט לאט את הרגעים הקשים, "הגעתי למשרד בבוקר, ואחד החיילים התקשר ואמר: 'אסמן נפטר'. הייתי המומה. מישהו כל כך משמעותי שהתייעצתי איתו ודיברתי איתו על הכול – ופתאום, ברגע אחד, זה נעלם".

זו סא"ל מ', רע"ן השטח של פיקוד הדרום, במקור מירושלים, אך גדלה והתחנכה בגבעתיים וגם החליטה להמשיך שם את חייה וכיום גרה בגבעתיים עם בעלה. מ׳ מספרת כי הבית שלה תמיד היה מלא בצבא ושירי ארץ ישראל והיה לה ברור כי היא הולכת לעשות שירות משמעותי ולחתום קבע. מ׳ מספרת כי היא מאוד אוהבת לבשל, לאפות ובנוסף לרקוד שזה היה התחביב העיקרי שלה עד שהתגייסה. כשפוגשים אותה לראשונה – מיד רואים שמדובר בקצינה מיוחדת, שאוהבת מאוד את מה שהיא עושה ורואה שליחות בכל רגע מהשירות שלה.

היא התגייסה לתפקיד מפענחת תצלומי אוויר, ושובצה בחטיבת המחקר באמ"ן. לאחר מכן יצאה למגוון תפקידי שטח, ואף שירתה בתפקיד חשוב במהלך מבצע צוק איתן. היא יצאה ללימודים מטעם הצבא, עשתה תואר ראשון ושני בממשל ויחסים בינלאומיים וביטחון. בסוף הלימודים שובצה כקמ"נית חטיבת עציון שבאוגדת איו"ש. שם, הכירה את אל"ם שרון אסמן ז"ל, שהיה אז מפקד החטמ"ר.

"תפקיד הקמ"ן קרוב מאוד למפקד החטיבה, משום שעל הקמ"ן לתכלל את תמונת המודיעין בחטיבה ובאוגדה, לשקף אותה בצורה הנכונה, המדוייקת והרלוונטית ביותר למפקדים", היא מסבירה, "היה בנינו חיבור מיידי, גם בפן המקצועי וגם בפן האישי. הוא נתן לי את המקום להתפתח בתפקיד ולהיות בקדמת הבמה, להוכיח את עצמי, להתקדם בקצב שלי, אבל גם – לעמוד באתגרים".

בעקבות החיבור בין השניים, כעבור כמה חודשים כשאל"ם אסמן ז"ל עבר תפקיד והתמנה למח"ט בנימין, הוא ביקש שסא"ל מ' תעבור לתפקיד החדש יחד איתו. היא שירתה בתפקיד למעלה משנה, ומאוחר יותר עברה לאגף המודיעין של פיקוד הדרום, בו היא משרתת עד היום כרע"ן שטח.

לפני כמעט שנתיים, אל"ם אסמן ז"ל, מח"ט נח"ל הנכנס דאז, התמוטט במהלך אימון קרבי ונפטר בבית החולים. סא"ל מ', שכאמור הייתה קרובה אליו בצורה יוצאת דופן, קיבלה את הבשורה הקשה עוד באותו היום. אמנם השניים התקדמו לתפקידים שונים בצבא ודרכיהם נפרדו, אך עד ליום פטירתו הם שמרו על קשר חזק ומשמעותי.

"הוא לימד אותי כל כך הרבה דברים – ענווה, התמקדות במטרה, והסתכלות על הכלל תוך עבודה משותפת עם חברי הצוות והעמיתים לתפקיד", היא נזכרת, "הוא היה מפקד שקט, ועד יומו האחרון השרה על הפקודים שלו ביטחון, גם בימים מורכבים. אלו דברים שלקחתי ממנו מאז, ואני מעבירה אותם הלאה לפקודים שלי. זו הדרך שלי לזכור אותו".

סא"ל מ' מספרת שאל"ם אסמן ז"ל היה איש רוח וערכים. הוא היה לוחם, מפקד ואדם מיוחד עבורי ועבור כל מי שנקרה בדרכו. עד היום היא עוד שומרת על קשר עם משפחתו, ומגיעה למירוץ לזכרו, המתקיים מדי שנה. "אני מקווה שבימים המורכבים האלו שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, נוכל כולנו לזכור את שרון אסמן", היא מסכמת, "וכמוהו – להאמין באחדות, באהבה, ובצבא החזק שלנו".

לרגל יום הזיכרון משלחת של חמישה תלמידי שנה ב' מחזור נ"ט "מבית צבי" הייתה אמורה לנחות בלונדון ולהופיע בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. הטקס נערך לקהילה הישראלית והיהודית במעמד שגריר ישראל בבריטניה מארק רגב והנספח הצבאי אל"מ תדהר דאר.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אך נגיף הקורונה שיבש גם את התכנית הזו. לבקשת הנספח הצבאי התגייסו התלמידים עם המנהל המוזיקלי גיא פרטי להקליט ולצלם שיר אשר יוקרן בערב יום הזיכרון שייערך בלונדון הערב בפני הקהילה היהודית.

אלונה טננבאום תלמידה במשלחת מספרת על הפרויקט: "ביום שישי שעבר אני ועוד ארבעה מהמחזור שלי היינו אמורים לנחות בלונדון כמשלחת מטעם "בית צבי".  היינו אמורים להופיע בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל, אבל בגלל הקורונה כל התכניות השתנו".

לדבריה, "הנספח הצבאי בלונדון פנה אלינו וביקש שאם מתאים לנו אז במקום – נקליט שיר. הרעיון מצא חן בעינינו, וכל החבורה התגייסה לזה. ביה"ס גייס את המנהל המוזיקלי גיא פרטי, שהיה אמור ללוות אותנו בנסיעה, הצטרפה אלינו גם שלי ציטיאת, נערה שחיה בלונדון תלמידת תיכון מקומי וזמרת. היא בעצם מסמלת את שיתוף הפעולה בין ההפקה הישראלית לקהילה בלונדון".

למה בחרתם את השיר הספציפי הזה?
"'החיטה צומחת שוב'" הוא שיר שמתקשר מאוד ליום הזיכרון אבל גם למשלחת עצמה, וגם לעידן הקורונה שפקד אותנו. למרות האובדן והקורבנות, החיים ממשיכים והחיטה ממשיכה לצמוח".

מה היה התהליך?
"כל אחד הקליט בביתו וגם צילם את עצמו. גיא יצר עבורנו עיבוד מקסים ומרגש. כל הרעיון של הוידאו הוא בעצם להקרין אותו בטקס שייערך הערב בלונדון להקהילה היהודית".

הפקה מוזיקלית: גיא פרטי
בימוי: אלונה טננבאום
עריכת וידאו: אסף לוי
משתתפים: אלונה טננבאום, עדן גולדמן, אליה וקס, אופק זרקו והדר פז.

צפו: