רמת גן

במבצע מורכב העבירו אנשי הספארי ברמת גן את הקרנף בן ה-8 טופאק (לוחם בסווהילית – הקשר לראפר המנוח טרם הובהר) לבית החיות התנכ"י בירושלים.

מאחר שהרדמה מסוכנת לבעל החיים הגדול (רק 2 טון למי שתהה), נדרש הצוות לגרום לו להיכנס בשלווה וברצון אל ארגז הנסיעה. מהלך שהתבצע בעזרת המון חיזוקים חיוביים.

מאחר שטופאק הוא קרוב משפחתן של שאר הקרנפיות בעדר הספארי שמונה כיום את עטרי, אב הגורים, מאיה, קרנבלה, קרן פלס ובנותיה קיפנזי וקמילי, ריהאנה ובתה רייני-רפיקי. הוא אינו מיועד להתרבות עם בנות העדר. לשם כך הגיע מפנזי שהגיע מגן החיות בליל שבצרפת, שנהנה מריחוק קנטי למשפחת הקרנפים בספארי, וצפוי להפוך לקרנף המרביע.

טופאק מצידו, נשלח לגלות בעיר הקודש, שם הצטרף לקרנף עידן (אינו) שהגיע גם הוא מגן החיות ליל שבצרפת, זאת כחלק מתוכנית השימור של ארגון גני החיות האירופי. המעבר של טופאק לגן החיות התנ"כי מהווה סגירת מעגל, שכן אימו, טנדה, גדלה בגן החיות התנ"כי, עד שעברה לפני שני עשורים לספארי, כחלק מתוכנית הריבוי לשימור המין.

מי שהזדמן בבוקר יום כיפור לצומת אבא הלל ביאליק ברמת גן, היה יכול לחשוב שהגיע למזבלה. עשרות רבות של כיסאות וספות שהושחתו, נותרו אחר ליל כיפור.

המנהג של לשבת בצומת הסואן בדרך כלל, ידוע מזה שנים, אך הפעם בשל ההוראה להשאיר את הבניינים פתוחים במקרה של אזעקה, ניצלו אלמונים רבים את ההזדמנות.

אותם אלמונים פשוט לקחו את הכיסאות והספות מהבניינים הסמוכים מבלי להחזיר אותם. הציוד כפי שנראה בתמונות, פשוט הושחת ומילא את הצומת כולה.

תושבת סיפרה לרמת גן גבעתיים ניוז על המקרה:

"אני ב-10 בלילה ראיתי עדיין את הכיסאות למטה. ב-4 בבוקר הם כבר לא היו. כל שנה כמעט אותו הדבר, אבל הפעם השארנו הכל פתוח בגלל המצב. מישהו נכנס, לקח את הכיסאות לשבת בצומת. פשוט לקחו כיסאות. שכן שלי שיצא ב-4 בבוקר. התחיל לרוץ אחריהם, והם אמרו לו 'זה שלנו'. והם זרקו את זה באמצע הכביש. הוא החזיר את הכיסאות בחזרה לחנייה שלנו. מה זו השערורייה הזו? הם שברו את הכיסאות. פשוט ונדליזם".

תושבת מבניין סמוך סיפרה לרמת גן גבעתיים ניוז: "הגיעה שכנה ואמרה שהכיסאות שלנו לא נמצאים, אז בעלי יצא וחיפש. פירקו לנו את הלובי ולכל שאר את השכונה. יש לנו סרטונים של המקרה הזה. זה פשוט נוראי, וזה כל שנה. אני גם גדלתי בשכונה הזו. כולנו בתור ילדים היינו יושבים בצומת הזה, ודבר כזה בחיים לא עשינו".

מעיריית רמת גן טרם התקבלה תגובה. ממשטרת ישראל נמסר שהעניין בבדיקה.

חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים, מודיעה כי היא מתקדמת בביצוע העבודות להקמת הקו הסגול של הרכבת הקלה ברמת גן ובגבעתיים.

בימים ראשון-שלישי, 13-15.10.24 , משעה 22:00 עד שעה 05:00, תבוצענה עבודות תשתית בדרך אלוף שדה, בקטע שבין דרך יצחק רבין למחלף אלוף שדה

הסדרי תנועה ועבודה:

התחבורה הציבורית תפעל כסדרה

מעברי הולכות והולכי הרגל יתאפשרו כרגיל

יצומצמו נתיבי הנסיעה באזור

* לנהגות ולנהגים מומלץ להיעזר ביישומון WAZE
* ייתכנו שינויים בהתאם לתנאי מזג האוויר

אולי יעניין אותך גם:

אבסורד הפקקים ברמת גן:"לצאת מהשכונה לוקח לנו 45 דקות"

נושא הבטחון האישי במוסדות החינוך בעיר עלה אתמול (ד') שוב על הפרק. כאמור, שלשום פורסם ברמת גן גבעתיים ניוז על נקודת פיזור פועלים הנמצאת בסמוך למוסד חינוך בעיר שאינו מאובטח. לדברי התושבים המשטרה בדקה את הפועלים שהגיעו והם היו בעלי אשרה.

אלא שהפיגועים ביום ראשון (בבאר שבע) ואתמול (בחדרה) שהתבצעו על ידי אזרחים ישראליים, ממשיכים לעורר חששות בקרב התושבים, במיוחד בתקופה הרגישה הזו.

יש לציין שתושבים נוספים ברחבי רמת גן ציינו היעדר אבטחה בסמוך למוסדות החינוך באיזורם.

עוד לפני פיגוע הדקירה אתמול בחדרה, ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה, התייחס לטענות על המחסור האבטחה שהועלו על ידי התושבים:

"כל האמירות המייחסות לרשויות חוסר אחריות הן חסרות בסיס וכפויות טובה כלפי הרבה משרתי ציבור בעירייה, במשטרה ועוד שעושים בימים אלה בפרט עבודת קודש לשמור על כל ילד וילד. למי ששאל בהתרסה למה אנחנו מחכים? מחכים שתפסיקו להפחיד את עצמכם ולחשוב שרעש, איומים בתקשורת ולחץ הם חלופה לשיח ענייני מבוסס עובדות ונטול סיסמאות".

"את הבטחון בעיר ינהלו אך ורק גורמי מקצוע, בעלי ניסיון ונושאי אחריות כמו רשויות הבטחון והחוק, אגף הבטחון, משרד החינוך והנהלת העיר ולא אתרי 'חדשות' קיקיוניים סחטניים ובטח לא עסקנים פוליטיים הבאים לעשות עליכם סיבוב".

"כל פניה עניינית שלכם בעניין זכתה לקשב ולמענה בשטח באופן מושלם והדרישה להצבת מאבטח נבחנה ולא נמצא בסיס להפליה ולהעדפה על פני למעלה מ-200 גנים בעיר ואלפי גנים בגוש דן. האירוע בפ"ת חסר כל משמעות בטחונית ולא משנה דבר בהערכת המצב העירונית. שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה".

לא ברור לאילו אתרי חדשות קיקיוניים וסחטניים, שאמה התכוון. גם בכל הנוגע לעסקנים פוליטיים, יש לציין שהטענות שהובאו שלשום (ג') ברמת גן גבעתיים ניוז, הגיעו מהשטח והועלו על ידי תושבים, ואינם קשורים בתגמול כלשהו מאף צד.

למען הסדר הטוב בחרנו להביא את התגובה במלואה מבלי להתייחס לדברים באופן פרטני, וזאת למען ההגינות.

לפני שנתחיל. חידה. 2 חברות לעבודה מרמת גן, אחת מתגוררת ברמת חן, השנייה בנווה יהושוע. כאמור, בין השכונות מפרידה דרך אלוף שדה בלבד. שתיהן יצאו אתמול (ג') באותו הזמן למקום העבודה שלהן בתל אביב בסמוך לכביש איילון. מתי הן יגיעו? החדשות הטובות עבור הרמת חנים, היא שהראשונה השלימה את המרחק בנסיעה של 13 דקות בלבד. לתושבת נווה יהושוע לעומת זאת, זה לקח 61 דקות.  

הסיפור הזה ממחיש את האבסורד התחבורתית שרמת גן סובלת ממנו. הבדל של כמה מאות מטרים במגורים, עשוי להוות כמעט שעה הבדל ביציאה מהעיר. כן כמובן מדובר בשכונת נווה יהושוע, אך הנושא הזה נכון גם לגבי שכונות אחרות בעיר.

לדברי התושבים הנושא הזה קשור לאי התאמה בין הרמזורים לעומס ביציאה מהשכונה, לחוסר הכוונה תחבורתית במקרים חריגים כחסימת צומת, ובהיעדר מענה תחבורה ציבורית סביר, זאת בעקבות הפקקים המשפיעים גם על האוטובוסים שעוברים במקום.

עד כמה המצב מוזר? חלק מתושבי נווה יהושע פשוט מחנים את המכונית שלהם ברמת חן השכנה בערבים, וצועדים בבוקר אל מכוניתם. כמה דקות ברגל, חסכון משמעותי בנהיגה.

הרמזורים לא מתואמים, שוטר התנועה נעלם – והאוטובוסים לא מדייקים

תושבת נווה יהושע אמרה לרמת גן גבעתיים ניוז: "פנינו לעירייה עשרות פעמים כדי לסנכרן את הרמזורים. נאמר לנו שהם שייכים לנת"ע, אבל התקשרנו לנת"ע ועברנו על המפה והם כן שייכים לעיריית רמת גן. בנוסף, היה במקום שוטר שהכווין את התנועה, אבל מסיבות שלא ברורות, ביטלו את השוטר.

"עכשיו תוסיפו לזה את הפינוי בינוי שהתחילו בכניסה לשכונה, וזה רק הולך להיות יותר גרוע. כיום לוקח לנו 40 דקות לצאת מהשכונה. 2 רחובות. 250 מטר. מגיעים אמבולנס או מכבי אש, הם לא יכולים לעבור".

ומה עם תחבורה ציבורית?

"אז אמרתי מגניב, יש לי אוטובוס מהשופרסל ועד לעבודה שלי. אני אקח אותו. לקח לי להגיע לעבודה באותו היום שעה וחצי. האוטובוסים לא מדייקים. הם יכולים להגיע 35 דקות אחרי הזמן שהם אמורים להגיע. ואתה מחכה. ואז אחרי שעולים, יש עוד מלא זמן. לא רק שאתה לא חוסך את הפקקים. אתה מגדיל אותם. האוטובוסים גם לא יכולים להיכנס לשכונה, וצריכים לצאת החוצה מהשכונה בכדי בכלל לתפוס אותם. ככה שלא משנה מה אתה עושה, אתה סובל".

תושבת אחרת אמרה ל-"רמת גן גבעתיים ניוז":

"אני לא יודעת אם זה בגלל כמות גדולה של תושבים, או של רכבים, או של אנשים שחוסמים את הצומת. זה ממש הכל מהכל. היום לקח לי 30 דקות לעבור מרחק של כ-200 מטר, מהמכולת של אהרן עד לאלוף שדה, למזלי פניתי דרומה כך שלפחות מהבחינה הזו זה היה פנוי. אבל חשוב לציין, זה לא קבוע, כל יום נראה אחרת. לפעמים אין פקקים, ולפעמים זה סיוט".

הבוקר (ד') יש לציין, לא נרשמו בעיות משמעותיות ביציאה מהשכונה.

"כמעט כל בוקר יש שוטר להכוונה"

ממשטרת ישראל נמסר: "כמעט כל בוקר יש שוטר שמכוווין את התנועה במקום, לפעמים גם שניים. אתמול (ג') במקרה לא היה. ובכל מקרה, צריך להבין שבמקום יש עבודות תשתית נרחבות, כך שייקח עוד זמן עד שהתנועה במקום תשתפר".

מחברת דן המפעילה את קווי האוטובוסים במקום נמסר:

"לא בוצע כל שינוי בלו״ז של הקו שעובר במקום (קו 39). הקו עובר באתר עבודות של עיריית תל אביב ברחוב יצחק שדה. הקווים שחולפים בנתיב הזה סובלים מעיכובים חמורים בגינן של סיבות שאינן בשליטתנו. לעיתים, הקו מושפע מאירועים חריגים שמתרחשים בכביש 4 (הפגנות, תאונות ועוד)".

עיריית רמת גן לא הגיבה לדברים.

אולי יעניין אותך גם:

עם 52 אזעקות מה-7.10.23: מערב רמת גן בפער על מזרח העיר ועל גבעתיים

מפה אינטראקטיבית אוטומטית שפורסמה ברשת בתחילת השנה, פרי יוזמתו של מהנדס דאטה בשם אריה אייזנמן מחברת סולר אדג', מצליחה לייצר תובנות מעניינות על האזעקות ברחבי ישראל. כאמור המפה מודדת את כל התראות צבע אדום שנשמעו ברחבי הארץ מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל.

כך למשל עולה מהמפה שמערב רמת גן סבל מאזעקות יותר ממזרח רמת גן (19 אזעקות יותר, 51 לעומת 32). רמת גן נהנתה מחודשים שקטים במיוחד בין מרץ לספטמבר 2024, אז חזרו שוב האזעקות לעיר.

בגבעתיים, לעומת זאת, נספרו 36 אזעקות מה-7.10, אך אחת בלבד מאז מרץ, בספטמבר.

בבני ברק הסמוכה נספרו 34 אזעקות, אך כמו ברמת גן, גם נשמעו 4 אזעקות מאז ספטמבר.

ומה בתל אביב? במרכז העיר נרשמו 43 אזעקות. במזרח העיר גם נרשמו 43 אזעקות ומעבר לירקון 39 אזעקות, ביפו ובדרום העיר נרשמו 50 אזעקות בסך הכל.

קריית שמונה הכי מטווחת במדינה, נתיב העשרה בדרום

מהמפה עולה כי היישוב המטווח ביותר בארץ הוא קריית שמונה. בעיר הצפונית נשמעו לא פחות מ-413 התראות צבע אדום במהלך השנה האחרונה, רובן מחודש מאי 2024. אחרי קריית שמונה נמצא מושב מרגליות השייך למועצה האזורית מבואות החרמון, שם נרשמו 271 התראות צבע אדום.

בדרום הארץ היישוב עם הכי הרבה אזעקות הוא נתיב העשרה, השייך למועצה האזורית חוף אשקלון. ביישוב נשמעו 236 התראות צבע אדום מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל.

זה המקום להזכיר לכולם כי בעת אזעקה יש לפעול על פי הנחיות פיקוד העורף, להיכנס למרחב המוגן הקרוב ביותר ולשהות בו עשר דקות.

לדשבורד המתעדכן של אריה איזנמן לחצו כאן 

הורים לילדים במוסד חינוכי ברמת גן, טוענים שהיעדר האבטחה במקום מהווה איום על ילדיהם. בשל הבנייה הרוויה באיזור המוסד, קיימת בסמוך אליו נקודת פיזור ואיסוף של פועלים. יש לציין, בסמוך למוסד יש שני מוסדות חינוך נוספים שבהם דווקא כן קיימת אבטחה.

"רק שלשום היה פיגוע בארץ", מספרת אם לאחד הילדים בגן. "אז נכון המשטרה הגיעה למקום ולכולם יש אישורים. אבל למה לא למזער סיכונים באיזור כזה בעייתי. אז ברור לי שאי אפשר למנוע שיעשו עבודות. אבל זה לא משהו חדש, הם מודעים לזה שיש שם עבודות. תמצאו פתרון לאבטחה. איפה שיש ילדים לא לוקחים צ'אנסים. המינימום שהעירייה יכולה לעשות זה למצוא פתרון", היא מוסיפה.

הורה אחר לילד במקום אמר לגבי הנושא:

"יש שומר במוסד הסמוך שנמצא במרחק 300-400 מטר. אבל אצלנו אין. עכשיו מסתבר שיש שם העלאה והורדה לכל הפועלים באיזור. האיזור מועד לפורענות. שאלתי את העירייה אם הם יכולים להציב שם שומר, אם לא כל הזמן, אז לפחות לימים הקרובים, עד שדברים יירגעו, והם טוענים שיש תקן מסוים שהמוסד לא עובר אותו. עד עכשיו לא קיבלתי תשובה מהעירייה בנושא.

"הבנתי שגם המשטרה הגיעה לשם ובדקה שיש להם אשרה. והכל תקין איתם. אבל אני עדיין מעדיף שבסמוך למוסד החינוכי שהילדים שלי לומדים בו כן יהיה שומר בכניסה, בדיוק כמו למוסדות הסמוכים", האב מסכם.

"זו פשוט נקודת האיסוף של הפועלים", מוסיפה האם לילד. "זה ממש לא המקום לעשות כינוס. לא שם הם צריכים להתכנס ולהתפזר, זה לא קשור ל-7 באוקטובר. בשכונה יש ריכוז עצום של ילדים, וצריכה להיות אקסטרה רגישות. תוסיף לכל זה את השנה שעברנו. אנחנו פשוט חוששים. אז יש רצון טוב מהקב"ט ומהעירייה אבל תשובות לא קיבלנו".

מעיריית רמת גן טרם נמסרה תגובה לנושא. ממשטרת ישראל נמסר שהנושא באחריות העירייה. מדובר צה"ל נמסר שהנושא אינו קשור לצבא. 

לפי הודעת המשטרה תקופה לא פשוטה עברה על דיירי בניין ברמת גן. לדברי המשטרה, 3 חשודים בסחר סמים, במקור מחיפה, השתלטו על דירה ברמת גן, ניהלו עסקי סמים במקום ופעלו בבריונות כלפי השכנים.

לדברי המשטרה, 3 החשודים בגילאי 30 עד 40 נעצרו.

מדוברות המשטרה נמסר:

"בלשי משטרת בני ברק יחד עם לוחמי זרוע ת"א מג"ב עצרו 3 חשודים ברמת גן ותפסו סמים. אתמול (א') בלשי משטרת בני ברק יחד עם לוחמי זרוע ת"א מג"ב פשטו על דירה ברמת גן. בדירה נתפס חומר חשוד כסם מסוג מריחואנה מחולק לשקיות, צ'קים על שם הלא שייך לחשודים ומכשירי טלפון רבים.

"כמו כן, עפ"י החשד, החשודים תושבי אזור חיפה בגילאים 30 עד 40, השתלטו על הדירה ופעלו בבריונות כלפי השכנים וניהלו עסקי סמים בדירה. 3 חשודים נעצרו והובאו לחקירה במשטרת בני ברק".

לטקס מצטייני המילואים של הרמטכ"ל הרצי הלוי, שנערך לפני שלושה שבועות, נבחרה גם אוראל זמיר, רס"ר במיל' מרמת גן, ששירתה באחד התפקידים היותר מורכבים בעורף במערכה האחרונה.

זמיר שהתה בבוקר ה-7.10 יחד עם משפחתה של בעלה, האוראל השני (בעלה של זמיר הוא אוראל עובדיה המשרת איתה במילואים), במתחם צימרים בצפון, כשהבלאגן התחיל:

"קמתי מוקדם בבוקר ללמוד כי היה לי מבחן ביום שני, ורציתי ליהנות עם המשפחה. פתאום אני מסתכלת בטלפון וכל היום מלא אזעקות ברמת גן וברעננה (אוראל מגיעה במקור מרעננה). אמרתי לעצמי, מישהו לחץ על הכפתורים הלא נכונים", מספרת זמיר שכבר בצהריים של אותו היום הגיע להתגייס למילואים כרמ"ד פרט לפצוע בתל השומר. משמעות התפקיד הוא קשר בין הפצועים לבין הגופים השונים. וזמיר, יש לציין, שירתה בתפקיד גם במערכות הקודמות, אבל שום דבר לא הכין אותה לאלפים שהציפו את תל השומר ב-7.10.

"בצוות שלנו כולם מכירים את כולם. התאמנו ביחד, עברנו ביחד את צוק איתן, אז זה כמו משפחה כזאתי גדולה", מספרת זמיר ומוסיפה. "בימים הראשונים ישר כולנו אמרנו 'וואו, הדבר הזה גורם לצוק איתן להיראות צוקון'. עשינו תרגילים במהלך השנים ותרחישים. אבל אפילו במחשבות הכי פרועות שלנו, ואם תכפיל ב-4 לא היינו מגיעים לשביעי אוקטובר".

תחזירי אותי לבוקר ה-7.10.

"אז ככה, המשפחה של בעלי שהם שורשיים מרמת גן (משפחות עובדיה ונחמיאס) התחילו להתקשר אלינו. סבתא שלו יושבת מול הטלוויזיה ואומרת לי 'משהו קורה', אז אני אומרת לה 'בחייאת מירנה, מה כבר קרה', והיא אומרת לי 'יש מלא אזעקות'. אז אמרתי לה 'בסדר, רק אזעקות' נו מה. היא אומרת לי 'הם באים בטנדר לכבוש אותנו', ואני אומרת לה 'אין מצב זה לא תרחיש הגיוני'. אבל אז אני פותחת טלוויזיה, ואני מבינה שהיא לא הוזה. משהו באמת קורה פה.

"הערתי את בעלי ואת המשפחה. אמרנו? אוקיי, אנחנו חוזרים למרכז כי משהו פה קורה. תוך כדי אני כבר מדברת ככה מתחילה להרים טלפונים למפקדות שלי שאני מכירה אותן הרי שנים, והן אמרו מי שיכול, שיגיע. בשעה 5 בערב כבר הייתי על מדים.

"הגעתי לענף פצועי ונכי צה"ל. אמרו לי קחי טלפון, תפתחי טלפון, תפתחי אקסל ותתחילי לדבר עם בתי החולים. תתחילי לרשום מי הגיע, כדי שנבין מי נגד מי".

כמה שמות. זה כמו פיצוץ קוגניטיבי. איך בכלל מתמודדים עם זה?

"תחשוב על זה גם שהיום אנחנו יודעים להגיד שהמון אנשים כמוני, עוד לפני שאמרו להם, באו לקחו מדים עוד לפני שבכלל הגיעו צווים, חלק מהאנשים האלה כבר נפצעו והגיעו לבית חולים. אבל הם בעצם אנשי מילואים ששמו אותם במערכת כאזרחים, אבל אני בתור הצבא רוצה לתת להם את הזכויות שלהם, רוצה לעזור להם? צריך לאתר את אותם אנשים. אז קציני נפגעים בבתי החולים עשו גם עבודה כזו. להכיר כל אחד, מאיפה הוא הגיע, מי מנובה ומי מהבסיסים, את מי מחיילים?

"הייתה פה עבודה מטורפת של מערך הנפגעים. ואני אפילו לא מתייחסת לענף השני של המשפחות השכולות, שעושה עבודת קודש בפני עצמה".

ועכשיו קיבלת אות מצטיינת רמטכ"ל. מה בדיוק עשית בזמן מאז שעבר מאז ה-7.10.

"אני בעצם הייתי אחראית על כל הקשר בין קציני הנפגעים לבין יתר הצבא. וזה כולל כל מיני עמותות וגורמים מן החוץ, כמו משרד הביטחון וביטוח לאומי כדי לתת לפצועים את כל המעטפת שהם זקוקים לה. מאישורים של סיוע כלכלי, כולל להביא הורים ארצה. תוו מתנה לפעם הראשונה שמגיעים לבית חולים. כסף זמין. כי פתאום יש הורים מהצפון שהילד שלהם פונה לסורוקה.

"שינינו המון פקודות בכל מה שקשור לאובדן שכר, אובדן ימי עבודה של הורים. אז כנראה ראו את העבודה הקשה. חשוב לציין, כמוני יש המון. בסופו של דבר מערך הנפגעים בנוי על אנשים שפשוט באים. ראו את זה במלחמה, מגיעים מכל קצוות תבל. ברגע שאנשים הבינו מה קורה, הם אמרו 'זה בית החולים שלי, פה התאמנתי' שמו מדים לפני שבכלל יצאו צווים. התחלנו לאסוף שמות, ובאמת להבין מי נגד מי.

"וכאן מתחילה העבודה שלי. הפרט ומעטפת הפצוע. כי מעבר לפן הרפואי שלו דואג ר"מ 2, יש פה משפחה, שצריך לדאוג לה לאוכל. יש אחים שפתאום פוגשים את אח שלהם בלי יד ובלי רגל. הם צריכים טיפול פסיכולוגי. יש פה הורים שיושבים ליד המיטה של הבן שלהם חצי שנה. מישהו צריך לדאוג לאובדן ימי עבודה, משכורות, בשביל שהבית לא יקרוס. היינו 8 אנשים שמטפלים בכל הסיפור הזה".

מה שאנחנו עדים עליו מה-7.10 זה כמו מלחמת יום כיפורים על ספידים. איך מתמודדים עם זה בכלל? ברמה הנפשית.

"איך מתמודדים עם זה? בתוך החמ"ל ובמחלקת נפגעים יש מעטפת מאוד גדולה של אנשי חוסן שהם בעצם פסיכולוגים ומסתובבים בינינו, והם מסתובבים בבתי חולים ומדברים עם הצוותים ובעצם תומכים גם את זה עושים לנו. מתחילת המלחמה היו עושים לנו כל מיני קבוצות ושיחות אחד על אחד, באמת לעבד קצת מה שאנחנו רואים וחשים".

גם בעלך אוראל השני, משרת באותה היחידה, לא?

"כן, וברמה האישית, בעלי נמצא באותו חמ"ל ביחד איתי. אז זה ככה משהו שקל. וה-7.10 בעצם גרם לי להבין שאני רוצה להגדיל את המשפחה, ואני רוצה סוג להחזיר להם, שאנחנו צריכים להגדיל את עצמנו שוב. אנחנו יותר חזקים מזה. לא יודעת אם זה המינוח הנכון. אבל זו בעצם המחשבה שהביאה אותי להחליט להיכנס להריון, ובעצם כל המילואים האלה הייתי. הייתי גם בהריון, ילדתי ב-24 ליולי. זה ממש אני והמלחמה ביחד הקידמנו בחודשים".

כל האובדן הזה משפיע.

"זה מאוד משפיע זה. אין דרך אחרת להגיד את זה בסוף. גם אני וגם בעלי אתה יודע, בהתחלה אמרנו לעצמנו זה עוד לא הזמן. הוא סטודנט, כמעט מסיים  משפטים. אני סטודנטית לתואר שני, אמרנו רגע, נסיים קצת את הלימודים. נראה מה הלאה והשביעי פשוט טרף גם לנו את כל הקלפים".

בעצם שמת את החיים בפאוזה ועברת למדים, לא?

"כן, אני מנהלת משאבי אנוש במקצוע שלי ואני סטודנטית לתואר שני במשפטים ללא משפטנים בבר אילן. התואר קצת הפסיק. ביחד עם המילואים, המלחמה וההריון, זה כבר היה קצת יותר מדי".

ומה עם בעלך בתחילת המלחמה?

"בעלי היה עדיין בפטור ממילואים. הוא עובד בגורניצקי משרד עורכי דין והם שלחו את העובדים לכל מיני התנדבויות. אז הוא עזר לחקלאים, וכל הזמן שאל אותי מתי מגייסים עוד אנשים כי הוא רוצה לחזור למערך הנפגעים. שם גם אנחנו הכרנו. וככה בעצם החמ"ל גדל. הוא עדיין במילואים. זה לא הולך להיגמר בקרוב, לא נראה ככה.

"וגם אני כבר מריצה בראש איפה אני שמה את הטיי הבן שלנו לפחות ל-2-3 בשבוע כי אני התחייבתי בתחילת המלחמה לחזור עם אחרון הפצועים. ונכון, לא ציפיתי למלחמה כל כך ארוכה ועם כל כך הרבה פצועים, אני לא חושבת שמישהו ציפה לזה".

היה איזה אירוע שאת זוכרת במיוחד מהשנה האחרונה?

"בלי להגיד שמות, הייתה חיילת שהגיעה ב-7.10 ולא זיהו אותה בכלל, ותוך כדי חופשת הלידה קיבלתי ידיעה על זה שהיא שוחררה מבית החולים. כשהיא הולכת ומדברת. וזה קרה עם הרבה חיילים. קשה לי לזכור את כל הפצועים, להגיד את האמת. אבל יש חיילים שהשם שלהם תופס אותך, אם בגלל הפציעה או משהו אחר. יש חיילים שכבר לא זיהו אותם ואמרו למשפחות להיפרד, ופתאום אתה הולך למחלקת הסיכום, אני נכנסת לחדר, והאבא אומר לי, ראית הוא חזר ללכת, ראית? הוא מדבר".