חודש הגאווה שמצוין בימים אלו ברחבי הארץ מביא איתו, לצד החגיגות, בעיקר הזדמנות להביט בסיפורים האנושיים המניעין את המאבק לשוויון וסובלנות.
אחד הסיפורים המרתקים והבולטים שמגיעים אלינו מגבעתיים, מקורו בסיפורה האישי של ישראלה קסוטו (58). לפני ארבע שנים בלבד החליטה ישראלה להקשיב לקול הפנימי שלה, לעזוב קריירה יציבה של 28 שנים בתחום הרכש בחברת החשמל, ולצאת לדרך חדשה שכולה עשייה חברתית, חינוכית וקהילתית.
עבור ישראלה, לסבית ואמו היחידנית של רואי, לוחם קרבי. חודש הגאווה השנה מקבל משמעות עמוקה במיוחד. מעט אחרי ה-7 באוקטובר נאלצה לעמוד אחת הדילמות המורכבת ביותר בחייה – האם לחתום לבנה היחיד על אישור לשרת כלוחם. לאחר שבחרה לאפשר זאת, היא מנווטת בין הדאגה האימהית העמוקה לבין התגייסות מוחלטת למען החברה הישראלית בשורה של חזיתות.
לשם המחשה, כיום, ישראלה פועלת כיום ללא הפסקה כדי להפיל חומות של דעות קדומות וסטיגמות. היא מרצה מטעם ארגון חוש"ן בבתי ספר ובפני סטודנטים לחינוך, מכשירה מורים ומסייעת ביצירת מרחבים בטוחים ומכילים לבני נוער.
לצד זאת, מאז פרוץ המלחמה היא פעילה בולטת במטה משפחות החטופים. היא אף מלווה מקרוב את עאיישה אלזיאדנה, הנערה הבדואית בת ה-18 שנחטפה מקיבוץ חולית ושוחררה מהשבי. ישראלה מגיעה באופן קבוע לכפר שלה בנגב, שם היא זוכה לקבלה עמוקה וחמה מהמשפחה ומבני הכפר, המודעים היטב לזהותה כאישה גאה.
"הליווי של עאיישה הוא בשבילי חוויה עמוקה ומאוד משמעותית. מעבר לזה שהיא עברה אירוע טראומטי וקשה, המפגש איתה ועם המשפחה שלה מאפשר לי להביא המון אמפתיה וחסד, ופשוט להיות לצד מישהי עם לב פתוח ולעורר בה תקווה. אני מגיעה לכפר שלה יושבת איתה, מקשיבה. לפעמים אנחנו רק יושבות ושותקות ולפעמים משוחחות. אני בעיקר לומדת על תרבות אחרת ועל המשמעות שיש בקשר אנושי פשוט ואמיתי. מה שאני חווה שם כלפיי, גם כאישה וגם כלסבית, זה המון אהבה, יחד עם קבלה והכנסת אורחים אוהבת".
"גבעתיים – עיר ליברלית, שוויונית, מודעת ומכילה"
ישראלה מספרת בגילוי לב על תהליך היציאה שלה מהארון, שאמנם התרחש בגיל מבוגר, עמוק בעשור השלישי לחייה, אך כלל תקופה רצופה באתגרים ובהתמודדות לא מבוטלת.
"בגיל 23 גיליתי את הנטייה המינית שלי. באותם ימים התחלתי את קשר זוגי ראשון עם אישה. דווקא אז, זו הייתה תקופה בה נכנסתי לארון מול ההורים והאחים שלי, בזמן שהסביבה הקרובה שלי ידעה. הרגשתי אז בעיקר קושי ואי נוחות לשתף את המשפחה, מתוך חשש האם יקבלו אותי. זה הוביל אותי למצב שבו חייתי בהסתרה לאורך הרבה שנים.
רק כשהבן שלי הגיע לגיל 12, כשהייתי בת 48, כשסיפרתי לו עליי, הרגשתי שזה גם הרגע הנכון לפתוח את הדברים מול האחים שלי וההורים. לשמחתי, התהליך היה קל ומלא קבלה וחיבוק מול האחים שלי. לעומת זאת, מול ההורים שלי זה היה יותר מורכב, התמודדות שעברה דרך כאב ושאלות. זה דרש זמן וסבלנות עד שנוצרה הפנמה וקבלה אמיתית.
לא אשכח איך בהמשך, באחת מארוחות החג כשכבר הייתה יותר קבלה מצידם, הבאתי לראשונה את בת הזוג שלי. תחושת החופש והשייכות שהרגשתי כמו כולם באותם רגעים, הם משהו שקשה לתאר במילים".
עד כמה את מרגישה שהסביבה כיום יותר מכילה ומקבלת, בדגש על העיר גבעתיים?
"להפתעתי גם בשנת 2026 אני פוגשת לא מעט סטיגמות דעות קדומות וקושי של בני נוער להבין ולהכיל את הקהילה הלהט״בית, במיוחד במסגרת מערכת החינוך.
לצד תהליכים של התקדמות, אני רואה שעדיין יש מקומות שבהם קיים שיפוטיות ופחד מהשונה. ולצד כל זה, בעיר גבעתיים יש המון פתיחות וקבלה. זה בא לידי ביטוי גם בבתי הספר בעיר ובפעילויות החינוכיות בבתי הספר.
לדוגמה, העירייה מעלה את המודעות לקהילה הלהט"בית במענה שמקבלים חברי הקהילה בעיר בתחומים שונים, כמו למשל בשירותים הרפואיים, בפן החברתי, ביצירת פעילויות מיוחדות וערבים עם תוכן מעניין בנושא, כולל בפן הבירוקרטי. בעיניי, לגור בגבעתיים, זאת ממש תחושה של עיר שמנסה באופן פעיל ליצור מרחב מכיל ובטוח יותר לחברי הקהילה".
כדמות בולטת ופעילה בעיר, לאן מועדות פניה של גבעתיים לדעתך?
"אני חושבת שהכיוון של גבעתיים הוא של צמיחה והתרחבות כעיר ליברלית, שוויונית, מודעת ומכילה. אני רואה את החשיבות של חינוך לערכים וליצירת מרחב שמאפשר לכל התושבים להרגיש שייכים.
בהקשר של הקהילה הלהט״בית, אני רואה שבעיר עושים ופועלים רבות כדי לקדם נראות של כל אדם באשר הוא, בדגש על שיח פתוח. בעיניי, זה יצור עוד שינוי בתפיסות ויאפשר לבני נוער, לכל אחד או אחת שגרים כאן, להרגיש שיש להם מקום בטוח ולגיטימציה לזהות שלהם".
ציפור לחשה לנו שיש סיכוי שאולי תיכנסי לחיים הפוליטיים בזירה המוניציפלית?
"כרגע אני לא יודעת, אבל זה בהחלט תחום שמעניין אותי. אני מאוד מחוברת לעשייה ופועלת ליצור חיבורים וגשרים בין אנשים, ובעיקר לפעול כדי שיהיה פה טוב יותר. אומר זאת כך – אז אני פתוחה לאפשרות שאולי בעתיד תיפתח לי איזה דלת בכיוון הזה. ואם זה ירגיש לי נכון – אני ממש אשמח".
להצטרפות לקבוצת העדכונים בזמן אמת >> רמת גן לחצו כאן, גבעתיים לחצו כאן.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
